האבל בירושלים בהסתלקותו של הגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין זצוק”ל מגאוני ירושלים של מעלה, ממייסדי העדה החרדית - ירושלים, אדר, תרפ”ה | 1925  הזמנה לחתונת רבי יחיאל יעקב בן האדמו”ר מקולומייא רבי אשר אנשיל ליכטנשטיין, בן אחיו וחתנו של רבי הלל ליכטנשטיין מקולומיא גיליון עיתון קול ישראל, אבל פטירת הגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין זצוק”ל, מגודלי פארי ירושלים ומראשי העדה החרדית בנו ממשכיך דרכו של רבה של ירושלים המהרי”ל דיסקין.  בגיליון זה התפרסמה הזמנה לחתונת רבי יחיאל יעקב בן האדמו”ר מקולומייא רבי אשר אנשיל ליכטנשטיין, בן אחיו וחתנו של רבי הלל ליכטנשטיין מקולומיא.  הרב יצחק ירוחם דיסקין (תקצ”ט–תרפ”ה, 1839–1925) בנם היחיד של הינדה רחל (לבית ברוידא) ורבי יהושע לייב דיסקין, הנודע בכינויו ”מהרי”ל דיסקין”. בגיל צעיר (תרט”ו, 1855) שכל את אמו. את השכלתו התורנית קנה אצל אביו, אך על אף בקיאותו הרבה וגדלותו בתורה, בחר שלא לעשות את תורתו קרדום לחפור בה ונמנע מלהתפרנס ממשרת רבנות. העלייה לירושלים והנהגת המוסדות: עם פטירת אביו המהרי”ל דיסקין בשנת תרנ”ח (1898), פנו אליו מנהיגי היישוב הישן בירושלים בבקשה שיעלה ארצה ויקח על עצמו את הנהגת המפעלים שהקים אביו - ”בית היתומים דיסקין” וישיבת ”אהל משה”. למרות ההפצרות, חלף כעשור עד שהשלים את המהלך, ובחודש אלול תרס”ח (1908) קבע סופית את משכנו בירושלים. זמן קצר לאחר עלייתו, בעקבות פטירתו של הרב שמואל סלנט (תרס”ט, 1909), הפך לאחת הדמויות הרוחניות הבולטות והמשפיעות בקרב הציבור האשכנזי בעיר. התנגד בתוקף לייסוד הרבנות הראשית, והיה ממייסדיה ומעצבי דרכה של ”העדה החרדית”. רבי אשר אנשיל ליכטנשטיין (תרכ”ד–תרצ”ז) נודע בכינויו ”האדמו”ר מקולומיא” (ה”קאלאמייער רבי”). הוא היה בן אחיו, וכן חתנו, של רבי הלל ליכטנשטיין מקולומיא. את דרכו התורנית החל לאחר נישואיו בעיר קולומיא, שם שימש כדיין. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה העתיק את מושבו לקלויזנבורג. בקרב עדת חסידיו הוא נודע כאיש קדוש וכ”בעל מופת”. משפחתו והמשך דרכו: ממלא מקומו: בנו, רבי אביגדור אלטר הלל ליכטנשטיין, ירש את כסאו והמשיך להנהיג את החצר בקלויזנבורג. בנו הנוסף: רבי חיים יעקב ליכטנשטיין, אשר זכה לעלות לארץ ישראל והתיישב בירושלים בשנת תרפ”ב. חתנו: רבי פנחס הכהן שטיינר, ששימש כרב בבית המדרש של חמיו בקלויזנבורג.