יומן גיטו ווארשה - יומנו של הלל זיידמן אשר כתב בגיטו וורשה - ניו יורק, תשי”ז  על כתיבת היומן כותב ר' הלל בהקדמתו: כתבתי בתנאים קשים ביותר. הסכנה רחפה עלינו על כל צעד ושעל. כאשר קמנו בבוקר, לא ידענו, אם נזכה אותו יום להוותר בחיים. מעולם לא נתקיימה בנו הקללה: ”והיו חייכם תלויים לכם מנגד” - כבאותם הימים, שישבנו בגיטו, וביחוד למן ה־22 ביולי שנת 1942 והלאה. לא חלמתי כלל, שעוד אזכה לראות במו עיני את כתב־ידי נדפס. בכל זאת המשכתי לכתוב ב”עקשנות”. ולא הפסקתי אף ליום אחד. שמרתי על כתב־היד מכל משמר. כאשר הובילוני ל”אומשלאג”, כדי לשלחני לטרבליאנקה, היה כתב־היד עמי, וכל אותה הדרך לא הרהרתי אלא הרהור אחד: מהיכן ימצא לי מישהו, שאוכל למסור את יומני לידו. — ואמנם מצאתי שוטר יהודי ולידיו מסרתי את ”היומן”, שימסרנו לידי הד”ר טולו נוסנבלאט. וכאשר הצילוני (אגב, הודות למסירת ה”יומן” נודע בקהילה שאנכי ב”אומשלאג” והוציאוני משם) הגעתי חי־למחצה אל המשרד ובמצאי שם את ה”יומן”, רשמתי בו מיד את אשר אירע עמי הוא מתאר מניינים חשאיים, לימוד תורה במחתרת, התארגנות לאפיית מצות, ושאלות על עבודה בשבת, כשרות המזון ועוד. יומנו זה נחשב לאחד המקורות הבודדים והחשובים ביותר המספקים פורטרטים אינטימיים של גדולי תורה ואדמו”רים ששהו בגטו (כמו האדמו”ר מפיאסצ'נה, האדמו”ר מאלכסנדר, האדמו”ר מראדזין ועוד). ביומן הוא מתעד מתעד את שיחותיהם, את תגובותיהם למשבר, ואת דרכם האחרונה למחנות ההשמדה.