ספרו הנדיר של זקן הקונגרס הציוני ונשיאו, ד"ר נתן (קרפל) פתחיה ליפא - תורת העוברין במעי אמן לפי חכמי התלמוד - ...

ספרו הנדיר של זקן הקונגרס הציוני ונשיאו, ד"ר נתן (קרפל) פתחיה ליפא - תורת העוברין במעי אמן לפי חכמי התלמוד - יאסי, תרס"א - לא נראה במכירות בשנים האחרונות!!!

כולל מעטפת מקורית, שחסרה בעותקים אחרים, כולל בעותק שבספריה הלאומית.

חלקו השני של הקונטרס שלפנינו, כולל שער נפרד - שיטת שפינוזא ודעת חז"ל. חיבור מעניין מאוד על הזיקה ביניהם.

מתוך החוברת ניכרת בקיאותו וחיבתו של אחד מראשי הציונות בראשיתה לתורת ישראל.

מצב בינוני. דפים מנותקים. קרעים במעטפת. ועם זאת המצב בהחלט סביר יחסית לנדירות החוברת, שבלתי ניתן להשגה! לא נראתה כלל במכירות בשנים האחרונות!

היה רופא ופובליציסט יהודי-גליציאני שהתגורר מרבית חייו ברומניה, עסקן ומנהיג ציוני בולט ביאשי, זקן הקונגרס הציוני העולמי הראשון ונשיאו.

נתן פתחיה ליפא או קרפל ליפה נולד בסטניסלב שבגליציה, בנו של ברוך משה ליפא. למד רפואה בלבוב, אך את תואר הדוקטור ברפואה קיבל בשנת 1869 מאוניברסיטת ארלנגן. הוא התיישב ביאשי בשנת 1860, ונשאר בה יותר ממחצית המאה. היה מראשי הקהילה היהודית המקומית, מעורב ומעורה בה, הן כרופא העניים והן כעסקן, שייסד בין היתר את סניף "בני ברית" המקומי ואת המועדון הספרותי "אהל שם". תפקידים נוספים שבהם החזיק היו האפוטרופוס של בית היתומים ע"ש הברון יעקב נוישוץ ומנהל בית הספר למסחר "ז'ונימאה" (Junimea).

הצטרף לתנועת חובבי ציון, היה אחד ממנהיגיה ברומניה והשתתף בוועידת קטוביץ ב-1884. קרפל כתב בגרמנית סדרת מאמרים על התנ"ך והתלמוד. כמו כן כתב מאמרים רבים בגנות האנטישמיות ונגד התבוללות יהודי רומניה. בין ספריו: "מאבק היהודים למען אמנציפציה" (1869, ברומנית); חוברת לבעיית יהודי רומניה לרגל כינוס הקונגרס של המעצמות בברלין (1878, בגרמנית); חוברת לעניין עלילת הדם בטיסה - אסלר, וכן כתב הרבה כנגד המומר אהרון ברימן ("ד"ר יוסטוס"). בספרו בגרמנית על "הסימפטומים של מחלת הנפש האנטישמית" (1887) התווכח עם הדורשים להתבולל או להגר. כתב ונאם על בעיות הדת היהודית ויחסהּ לנצרות, ופרסם ספר על הבשורה על-פי מתי, שבו שלל את האשמה שהיהודים צלבו את ישו (1889).

בשנת 1897 שימש כנשיא הקונגרס הציוני הראשון, שהיה זקן הצירים. בנאומו פתח את הקונגרס. הוא נאם במשך 30 דקות. התרגשות גדולה עברה בקהל כאשר אמר: "ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ליפה מסר את פטיש היושב־ראש להרצל ואמר "הדבר היחיד שאנו זקוקים לו הוא מולדת", מה שהביא לסערת תשואות מהקהל.

דוקטור ליפה פרסם מאמרים גם בעיתונות העברית והארץ ישראלית, חלקם בתחום הרפואה, חלקם דיווחים על הקורות את יהודי רומניה וחלקם על יהדות העולם. בשנת 1911 פרש לעיירה פשמישל שבפולין, שם התגורר עד 1914, אז עבר לווינה, ושם הלך לעולמו שנה לאחר מכן. הוא הותיר אחריו שתי בנות ונכדים.