מכתב מאת האדמו"ר רבי שלמה דוד יהושע ויינברג מסלונים

מכתב מאת האדמו"ר רבי שלמה דוד יהושע ויינברג מסלונים
מכתב על גבי נייר מכתבים רשמי של ישיבת תורת חסד - סלאנים, בברנוביץ, המכתב נכתב על ידי המשב"ק בתוספת [3] שורות בכתב-יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר רבי שלמה דוד יהושע [מהרשד"י] ויינברג מסלונים. המכתב נכתב ככל הנראה לפני השואה ובמכתב מבקש האדמו"ר ממנהלי ישיבת אור תורה בטבריה, ישיבה שהיתה תחת נשיאותו, שיסייעו באישור עלייה לתלמיד שרוצה לעלות לארץ ישראל. האדמו"ר כותב: "נא להזדרז ולשלוח בהקדם האפשרי כי השעה דחוקה ומי יודע מה ילד יום".
רבי שלמה דוד יהושע וינברג [תרע"ד-תש"ד], האדמו"ר הרביעי של חסידות סלונים, בנו של האדמו"ר רבי אברהם וינברג השני מסלונים וחתנו של הרבי מאלכסנדר. כבר בגיל 21 נתמנה לכהן כאדמו"ר, לאחר שאביו רבי אברהם נפטר באופן פתאומי. למרות גילו הצעיר התפרסם כאחד מגדולי האדמו"רים בליטא הפולנית. כיהן גם כנשיא ישיבות "תורת חסד" בברנוביץ שייסד אביו ו"אור תורה" בטבריה (מכותבת המכתב שלפנינו). עסק רבות בענייני ציבור, היה חבר באגודת ישראל והשתתף בכנסייה הגדולה השלישית של אגו"י במרינבד. בשנות השואה שימש כמגדל-אור, פעילי המחתרת וחברי היודנראט היו נועצים בו. הוא הסתובב בגטו וסייע ככל יכולתו לחולים ונזקקים, המשיך לנהוג כאדמו"ר בעריכת שולחנות והמשיך ללבוש את בגדיו החסידיים. דעתו הייתה שיש למסור את הנפש גם על איסורים מדברי חכמים. לפני שהוציאוהו להורג הוא הוריד מעליו את המעיל כי לא רצה למות על קידוש השם עם מעיל שהיה בו חשש שעטנז. האדמו"ר הלך למותו בגוף זקוף וראש מורם ואמר ליהודים שהלכו עמו: "מובא במדרש שהקב"ה צובע את לבושיו בדם ההרוגים על קדושת שמו, וכשמגיע יום הדין לובש אותו", והוסיף ביידיש: "מה יכול להיות חשוב יותר מאשר להיות רשום על לבושו של הקב"ה?". תורותיו פורסמו בשנת תשכ"ז בספר "זיכרון קדוש" על-ידי האדמו"ר רבי שלום נח ברזובסקי שהיה חבר ילדות שלו. 
[1] דף נייר רשמי. 22X28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. קרעים בקיפולים ובשולים הלבנים, ללא פגיעה בטקסט.