תגלית. מגילת אסתר על גוויל – עדות מרגשת לקהילת יהודית באלכסנדריה שנכחדה

תגלית. מגילת אסתר על גוויל – עדות מרגשת לקהילת יהודית באלכסנדריה שנכחדה

תגלית. מגילת אסתר על גוויל – עדות מרגשת לקהילה יהודית באלכסנדריה שאבדה.

לפנינו תגלית היסטורית חשובה מעין כמותה – מגילת אסתר שנכתבה בעיראק במאה ה-19, ובסופה נחתמה בשלוש חותמות דיו היסטוריות.

מגילת אסתר נדירה זו, כתובה בכתב יד סופר מוקפד על גוויל עבה ואיכותי, נכתבה בעיראק בסוף המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20 ומהווה מסמך היסטורי בעל ערך יוצא דופן. ייחודה של מגילה זו טמון בחותמות הדיו שבסיומה, בהן נכתב בבירור: "ק"ק עזוז (קהילת קודש עזוז) בנא אמון", לצד כתוב בצרפתית "TEMPLE AZOUZ" (בית כנסת עזוז), המעידות כי המגילה הייתה בשימוש בידי הקהילה היהודית באלכסנדריה השייכת לבית הכנסת "עזוז" בעיר.

מסלול המגילה – עדות להיסטוריה יהודית נשכחת

למרות שהמגילה נכתבה בעיראק או בסוריה על פי סגנון הכתיבה, היא נרכשה במצרים.

סבו של בעליה הנוכחיים של המגילה עלה מתימן בדרכו לארץ ישראל בראשית המאה ה-20 דרך היבשה. כשהגיע למצרים, רכש את המגילה מסוחר עתיקות ערבי מקומי. עובדה זו מוכיחה כי יצאה מידי הקהילה היהודית בדרך שאינה שגרתית – שכן יהודי שומר תורה ומצוות אינו מוכר ספרי קודש, ובוודאי לא מגילה כתובה בכתב יד, למי שאינו יהודי. מכאן עולה מסקנה ברורה שהמגילה ככל הנראה נשדדה, נגנבה או עזבה את הקהילה בעקבות אירועים היסטוריים שהובילו לירידתה.

קהילת "עזוז" – שריד היסטורי לקהילה המפוארת.

המגילה הינה שריד הסטורי של הקהילה היהודית הנקראת "ק"ק עזוז". 

"נא אמון" הוא כינוי עברי עתיק לעיר אלכסנדריה במצרים​. בעיר זו התקיימה קהילה יהודית משגשגת במאות ה-19 וה-20. אחת מתת-הקהילות הייתה קהילת בית הכנסת "עזוז" – בית כנסת שנקרא על שם משפחת עזוז (או עזיז)​. בית כנסת עזוז היה מן העתיקים באלכסנדריה; אין תיעוד ודאי לתאריך יסודו, ויש מקורות הרומזים כי נוסד עוד במאה ה-14​. ידוע שבית הכנסת נהרס ונבנה מחדש מספר פעמים, ובהם שיקום מקיף בשנת 1853​. לפי אחד התיאורים, באמצע המאה ה-19 (שנת 1840) נבנה בית הכנסת מחדש כדי לשרת את יהודי “הפראנקים” – יהודים ממוצא אירופי באלכסנדריה​. בכך משקף בית הכנסת את תהליך צמיחתה מחדש של קהילת אלכסנדריה תחת שלטונו הליברלי של מוחמד עלי פאשא באותה תקופה.

התפתחות היסטורית במאות ה-19 וה-20

במהלך המאה ה-19 גדלה מאוד האוכלוסייה היהודית באלכסנדריה, בין השאר בשל הגירת יהודים מארצות הים התיכון והאימפריה העות'מאנית​. בתחילת המאה ה-20 מנתה הקהילה כ-18,000 נפש, ובשיאה לפני 1948 הגיעה לכ-40,000 יהודים​. לצד בית כנסת עזוז פעלו בעיר עוד בתי כנסת מרכזיים – סך הכל שמונה בתי כנסת גדולים – בהם זארדל (שהוקם לראשונה ב-1384) שהיה העתיק ביותר, וחדשים יותר כבית הכנסת "הירוק" (1911), ססון (1911), אליהו חזן (1930), קסטרו (1920), שערי תפילה (1918) וכמובן בית הכנסת הגדול אליהו הנביא​.

בית כנסת עזוז נחשב אחד העתיקים מבין אלה, והקהילה סביבו הייתה חלק אינטגרלי מן הפסיפס העשיר של יהדות אלכסנדריה. בשנות ה-70 של המאה ה-19 התחולל מאבק פנימי בהנהגת קהילת אלכסנדריה, שהביא אף לפיצול זמני לשתי קהילות נפרדות ועוינות​. במחלוקת זו מילא תפקיד מרכזי הברון יעקב דה-מנשה – נדבן מרכזי בעיר – שבסופו של דבר הקים בתי כנסת ומוסדות קהילה חדשים (ביניהם בית כנסת מפואר בכיכר מנשה) במימון פרטי של משפחתו​. למרות מתחים זמניים אלו, הקהילה התאחדה בהמשך, והגיעה לארגון קהילתי מפותח ומודרני – עם מערכות חינוך, צדקה ובריאות שהיו מהמתקדמות במזרח התיכון​. לאחר קום מדינת ישראל (1948) והתגברות הלאומיות במצרים, החל תהליך דעיכת הקהילה: רבים מיהודי אלכסנדריה היגרו בשנות ה-50 (בעקבות מלחמת סיני ב-1956 במיוחד). בתי הכנסת התרוקנו; בית כנסת עזוז, ששופץ כאמור באמצע המאה ה-19, נהרס שוב במחצית השנייה של המאה ה-20, ואינו קיים עוד כיום​. כיום שרד באלכסנדריה בית כנסת פעיל יחיד – אליהו הנביא – המשמש כמוזיאון וכשריד לתור הזהב של הקהילה​.

פרטי המגילה

אורך כולל: כ-340 ס"מ

מספר יריעות: 4

מספר עמודות: 20

גובה הקלף: 14 ס"מ

המגילה נשמרה במצב טוב. ישנם מעט תיקונים בטקסט, כתמי רטיבות קלים, ופגיעה קלה בגוויל בעמודה הראשונה בלבד. הפגיעה תוקנה בהשלמת גוויל וכתיבה לפני שנים רבות.