מכתב נורא הוד מאת האדמו"ר הראשון מביאלה אל בנו ממלא מקומו

מכתב נורא הוד מאת האדמו"ר הראשון מביאלה אל בנו ממלא מקומו

"ובית דוד יהיה נכון לפני ה' "

מכתב משפחתי, חשוב ומרתק מאת האדמו"ר רבי יעקב יצחק רבינוביץ בעל ה'אמרי בינה' - האדמו"ר הראשון ומייסד חסידות ביאלה, אל בנו ממלא מקומו האדמו"ר רבי נתן דוד מפארציווא. אוסטרובה, "וקוה קויתי" [תרמ"ג 1883].

מכתב משפחתי חשוב ועמוס בפרטים ביוגרפיים אודות הדור הראשון של שושלת חסידות ביאלה. ומלבד הנמען הרה"ק רבי נתן דוד מפארציווא, וזוגתו "כלתי הצנועה החסודה מוחכמת ומושלמת בת קדושים מרת לאה רייזיל שליט"א" [בתו של הרה"ק רבי יחיאל יעקב מקוזניץ]. מזכיר האמרי בינה במכתבו גם את מחברתו הטהורה [בת ה"תולדות אדם" מאוסטרובא, הנודע בכינויו ה"נועם אלימלך הקטן"], וילדיו הנותרים, בתו "שרה מאטילע שליט"א" [מחברתו הטהורה של האדמו"ר מרדזימין]. וכן "אחיך ואחותך הקטנה שליט"א" - ככל הנראה כוונת הרבי לבתו רחל גיטל שנפטרה בצעירותה.

המכתב נשלח עובר לנישואיו של רבי נתן דוד, בהיותו אברך כבן שבע-עשרה שנה ועוד טרם נולדו לו ילדיו. ואביו הרה"ק מביאלה מכנהו בכינויים "המופלג המפורסים גזע קדושי תבל". כידוע, שהרה"ק מפארציווא החל בנשיאותו עוד בחיי אביו. בסיום המכתב מוסיף הרבי שורה מעניינת: "פ"ש [פריסת שלום] לרבך מו"ה חיים יוסף נ"י". לא ידוע מי הוא אותו רב.

הרה"ק רבי יצחק יעקב רבינוביץ [תר"ז-תרס"ה], מגדולי אדמו"רי פולין, האדמו"ר הראשון ומייסד שושלת ביאלה. בנו של האדמו"ר רבי נתן דוד משידלובצה, נכד היהודי הקדוש מפשיסחא, ונקרא על שמו. מקובל שהרה"ק משידלובצא השתוקק לקרוא לאחד מבניו על שם זקנו היהודי הקדוש, וכל בן שנולד לו, הסתכל בפניו ואמר "זה לא הוא" עד שנולד רבינו בי"ד טבת תר"ז והציץ בפניו ואמר "זה הוא"!

    גדולי ישראל התבטאו אודותיו בביטויים חריגים שלא נשמעו על גדולים אחרים. כבר בילדותו כשהיה עם אביו אצל בעל ה"דברי חיים" מצאנז, קם האדמו"ר מפני הילד וכיבדהו. וכן אביו הקדוש העיד עליו שעוד בטרם הגיע לגיל בר-מצוה היה לו גילוי-אליהו.  האדמו"ר רבי יעקב אריה מראדזמין [לימים השתדכו ביניהם], שהיה מזקני האדמו"רים בדורו, כבדהו פעם בצעירותו לומר "תורה" על שולחנו ולאחר שסיים הגיב הרה"ק מראדזמין ואמר: "אמת! אמת! מסופר כי בעל ה"שפת אמת" מגור, שלח אליו פעם קויטעל, וכן האדמו"ר רבי יחיאל מאיר מגוסטינין היה רגיל לשלוח לו בכל ערב ראש השנה שיזכרהו "בתפלותיו הצלולים". הרה"ק רבי יצחק מנשכיז אמר עליו: "שהכל נהיה בדברו - על פי דברו יעשה [הקב"ה] כל דבר".

    נודע כפועל ישועות וחסידיו נמנו בעשרות אלפים. הוא נפטר בסיום תפילת ערבית בהגיעו לתיבות "ויקבלו כולם את עול מלכותך" שבתפילת "עלינו לשבח". דברי תורתו נדפסו בסדרת ספריו: 'דברי בינה' ו'ישרי לב'.

הנמען בנו ממלא מקומו הרה"ק רבי נתן דוד רבינוביץ [תרכ"ו-תר"צ], נקרא על שם סבו רבי נתן דוד משידלובצא. כיהן עוד בחיי אביו כאדמו"ר מפארציווא ואחר כך בשדליץ, אשר במכתביו הקפיד לכנותה "שידליץ" ביו"ד, על מנת שלא תצא מתחת ידו המילה שד. לאחר פטירת אביו עברו מרבית החסידים אליו. 

    בהוראת אביו למד רבי נתן דוד את מקצוע המילה, ובמשך חייו מל אלפי תינוקות. ייתכן אולי שזו כוונת הרבי במכתב שלפנינו במילים: "פ"ש לרבך מו"ה חיים יוסף נ"י". נהג באורח חיים מפואר, על פי "דרך המלכות" שהתווה רבי ישראל פרידמן מרוז'ין.

   בזווג ראשון נישא לרבנית לאה רייזל [המוזכרת במכתב], בתו של הרה"ק רבי יחיאל יעקב מקוזניץ, ממנה הוליד שתי בנות: אסתר אשת הרה"ק רבי אברהם יעקב מדרוהוביטש, פייגה אשת הרה"ק רבי אהרן פרלוב מסטולין, ובן - רבי משה יחיאל אלימלך רבינוביץ האדמו"ר מלברטוב.

    לאחר פטירת רעייתו נישא בשנית לרבנית יוטה, בתו של רבי משה יהודה לייב שפירא מסטריזוב, איתה הוליד שבעה ילדים, בהם רבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ שהיה האדמו"ר של חסידות מונקאטש לאחר האדמו"ר חיים אלעזר שפירא.

[1] דף נייר כפול, 21 ס"מ. חלקו הראשון בכתיבת הגבאי, וחלקו השני [ארבע וחצי שורות, כ-28 מילים] בכתי"ק הרבי ובחתימת קדשו.

מצב טוב. כתמי זמן. נקבי עש ספורים.