שארית הפליטה: מכתב שלא נראה כמותו מאת הגר"ח שמואלביץ. שנחאי, תש"א

שארית הפליטה: מכתב שלא נראה כמותו מאת הגר"ח שמואלביץ. שנחאי, תש"א

"תסמרנה שערות ראש למראה מאות בני תורה

המתגוררים על הרצפה באחד בתי המדרשות בשנחאי"

מכתב היסטורי נאה וחשוב, מאת ראש ישיבת מיר הגאון רבי חיים שמולביץ. המכתב נשלח בעיצומה של השואה, עובר להגעת ישיבת מיר לשנחאי, והגר"ח מתאר בו לידיד הישיבה מאמריקה, בעט סופר מכמיר לב ובפרוטרוט את כל הקורות אותם. שנכאי [שנחאי] א' אלול תש"א [1941].

רבות נכתב בדברי קורות ימי עם ישראל, אודות גלותם של בני הישיבות בשנחאי בשנות הזעם של השואה האיומה שכילתה את כל יהדות אירופה. אותה תיבת נח מודרנית, שבניסי-ניסים מילטה מעמק הבכא באירופה את עתודת הרוח של עם ישראל, תלמידי ישיבות ליטא על רבותיהם, וכלשון הזהב של הגר"ח במכתב שלפנינו: "יבנה וחכמיה", כאנלוגיה לבקשתו של רבן יוחנן זכאי מאספסיאנוס הרשע בעיצומו של חורבן בית שני, כאשר הבין שכבר לא ניתן להציל את בית המקדש ואת ארץ ישראל: "תן לי יבנה וחכמיה".

המכתב שלפנינו, הינו בעל ערך היסטורי נדיר עד מאוד. מאחר והוא נשלח בעיצומם של ההתרחשויות, על ידי מי שעמד במרכזם - הגר"ח שמולביץ, שנשא על שכמו את עול כל הישיבות בגלות שנחאי, מתוקף מעמדו כראש ישיבת מיר - המרכזית מבין הישיבות שגלו שמה, ושעל שמה נקראה הגלות כולה "גלות ישיבת מיר בשנחאי".

במכתבו שלפנינו, שנשלח אל הרב יהונתן אברמוביץ מדאלאס טקסס, שהיה מגדולי תומכי הישיבה באמריקה, מתאר לו הגר"ח שמולביץ בלשון ציורית מזעזעת ובתיאורים חיים עובר להתרחשותם, את המאורעות שעוברים על בני הישיבה בעת מנוסתם ממלתעות הנאצים. הגר"ח, בכתב הפנינים שלו ובבהירותו המפורסמת משיעוריו ומשיחותיו הנודעים, מתאר הגר"ח שלב אחר שלב את כל גלגוליה של ישיבת מיר, החל ממקום משכנה המקורי בעיירה מיר שבליטא ועד לתחנה הנוכחית ביבשת אסיה, בעיר שנחאי רווית הפשע, ההפקרות והעבודה זרה.

"זה שתי שנים, למני פרוץ המלחמה, שאנו הולכים מגולה לגולה, באנו לליטא אך גם עליה נהפך כוס התרעלה, ב"ה בניסים גדולים ניצולה ישיבתינו משם, ואמנם היא היחידה מכל מרכזי התורה באירופה, אשר ניצלה בשלימות במלוא המובן, משם עברנו ארחות מדברי סביר ונדדנו עד הגענו לארץ יפן, ביפן ישבנו יותר מחצי שנה וב"ה התקיימה הישיבה שם בכל הדרה ויפעתה בקודש, ההתמדה ועלית הקודש היו למעלה מכל מושג, אך.. באה עלינו הגזירה לעזוב.. ולנדוד לשנכאי".

פרק מיוחד במכתב מיועד עבור גלות שנחאי עצמה, שעתידה לשמש בשנים הקרובות למשכנם של בני הישיבה (הגר"ח כמובן אינו יודע זאת עדיין): "..פרק הגלות הנוכחי הנהו הכי נורא בכל ימי תולדות הישיבה, אין בכח אנוש לספר את התלאות פה, תסמרנה שערות ראש למראה מאות בני תורה המתגוררים על הרצפה באחד בתי המדרשות בשנחאי, התנאים כה נוראים עד שכמה עשרות מבני הישיבה כבר נחלו וגם הבריאים צפויים ח"ו להתדבק במחלות קשות, ד' ירחם.. כיתומים גלמודים ונעזבים אנו בין גלים זידונים..".

הגאון הגדול רבי חיים שמואלביץ ראש ישיבת מיר [תרס"ג-תשל"ט], מגדולי ראשי הישיבות בדור הקודם. נכד ה"סבא" מנובהרדוק וחתן הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל ראש ישיבת מיר. היה תלמידו המובהק של הגאון רבי שמעון שקאפ שהחשיבו במיוחד ומינהו לכהן כר"מ לצעירי הישיבה.

    משנת תרצ"ו, החל הגר"ח למסור שיעורים בישיבת מיר ומאז לא הפסיק במסירת שיעוריו במשך למעלה מארבעים שנה. עם פרוץ מלחמת העולם השניה כאשר גלתה הישיבה לעיירות ליטא, ליפן ולשנחאי, היה הגר"ח לראש הישיבה בפועל, מסר שיעורים כסדרם והנהיג את הישיבה יחד עם המשגיח רבי יחזקאל לווינשטיין. 

    בתקופת גלות ישיבת מיר בשנחאי, נשא הגר"ח שמולביץ את עול הישיבה ואת העול הכלכלי הבלתי נתפס של כל שאר הישיבות שגלו לשנחאי, הכל בעיצומה של מלחמת עולם כאשר הוא מיטלטל מעיר לעיר, ממדינה למדינה ומיבשת ליבשת, כפי שמפורט במכתב שלפנינו, בפרספקטיבה של שנים, אין דרך אחרת להגדיר את כל המתואר במכתב שלפנינו מלבד "מעשה ניסים".

המכתב החשוב וההיסטורי שלפנינו, נדפס בספר, ישיבת מיר - הזריחה בפאתי קדם , חלק ב עמ' תקצה – תקצו.

[1] דף נייר.  21.5X28 ס"מ. נייר מכתבים רשמי, איכותי עם הטבעות מים. בסיום המכתב חתימת רבי חיים בצירוף חותמתו (ייתכן וגוף המכתב אף הוא בכתיבת ידו של רבי חיים).

מצב טוב מאוד. סימני קיפול. כתמי זמן בשולים. קרע זעיר בפינה העליונה, ללא פגיעה או חיסרון.