לוט [3] מכתבי פרופ' אלברט איינשטיין, פרינסטון, 1944-1954

לוט [3] מכתבי פרופ' אלברט איינשטיין, פרינסטון, 1944-1954

* העתק מכתב מאת פרופ' אלברט איינשטיין לפרופ' מקס בורן, פרינסטון, ניו ג'רסי, 7 ספטמבר, 1944.

מפרט: [2] עמ', נייר. 20x25 ס"מ. המכתב הוקלד במכונת כתיבה, לא חתום. ישנם מספר תיקונים כנראה בכתב ידו על גבי המכתב.

תוכן: במכתבו כותב איינשטיין לבורן על חוויותיהם לפני 25 שנה, כשנסעו בחשמלית לרייכסטאג, משוכנעים ביכולתם לעזור ביעילות להפוך את המחוקקים הגרמנים לדמוקרטים. כשהוא נזכר בזה הוא יכול רק לצחוק על הנאיביות שלו אז. שניהם לא הבחינו אז, עד שמה שיושב בעמוד השדרה הוא כבד יותר ממה שיושב במוח הגדול. תובנה זו יש לשמר, על מנת למנוע את הישנות הטרגדיות שהתרחשו בעבר. אין זה מפתיע לגלות שהמדענים (ברובם) אינם יוצאים מן הכלל בזה. והיוצאים מהכלל לא פועלים מכח יכולתם האינטלקטואלית המיוחדת, אלא מהכח ההומני שלהם, כדוגמת [מקס פון] לאואה [שהתנגד למדיניות הנאצית בגלוי]. איינשטיין מציין שהיה זה מעניין לצפות בשלב התנתקותו מההשפעה המונית הרווחת, לאור תחושת הצדק המפותח שלו. אנשי הרפואה לא נחלו הצלחה רבה במימוש ה"קוד האתי", והסיכוי להתנהגות אתית היתה קטנה עוד יותר בחוג המדענים, בשל דפוסי המחשבות המכניות והייחודית שלהם.
ההבנות לגבי מה נכון ומה לא נכון לעשות, מתפתחות ומתות, כמו עץ, בלא השפעה רבה לסוג הדישון הניתן לו. כל מה שהפרט יכול לעשות הוא להוות דוגמה אישית זכה ולהיות אמיץ דיו בכדי לסנגר ברצינות על הרשעותיו האתיות בחברת הציניקנים. איינשטייין מעיד שכך ניסה לפעול בעצמו במשך תקופה ארוכה (וזכה בדרגות שונות של הצלחה).
הוא לא מתרגש יתר על המידה מהתחושה שהעלה בורן שהוא זקן מידי, הוא מכיר תחושות אלו. הוא מציין שניתן בבטחה להשאיר לטבע להפוך אותנו בהדרגה לעפר, אלא אם כן היא תעדיף תהליך מהיר יותר. איינשטיין מביע את בטחונו שלא ניתן להשמיד את "הפיזיקה היהודית".
בסיום מכתבו כותב איינשטיין ששניהם נעו לעמדות קוטביות מבחינת צפיותיהם המדעיות. בעוד בורן מאמין באל הזורק קוביות, והוא עצמו מאמין בסדר מוחלט בעולם של קיום האובייקטיבי, אותו איינשטיין מנסה לתפוס בדרך ספקולטיבית פרועה. ההצלחה ההתחלתית האדירה של תיאורית הקוונטים לא מסוגלת לשכנע אותו ביסודות המשחק בקוביות.

רקע: פרופ' מקס בורן (1882-1970) פיזיקאי שנולד בגרמניה למשפחה יהודית, קיבל תואר ד"ר מאוניברסיטת גטינגן. לימד באוניברסיטאות ברלין ופרנקפורט, במכון החדש לפיזיקה תאורטית בגטינגן, לאחר עליית הנאצים לשלטון, היגר לאנגליה ולימד באוניברסיטאות קיימבריג' ואדינבורו. בשנת 1953 חזר גרמניה, וכעבור שנה זכה בפרס נובל לפיזיקה.

* מכתב מאת פרופ' אלברט איינשטיין לפרופ' דויד בוהם, פרינסטון, ניו ג'רסי, 28 אוקטובר, 1954.

מפרט: [1] עמ', נייר רשמי. 21x27 ס"מ. המכתב הוקלד במכונת כתיבה ונחתם בידי פרופ' איינשטיין. החתימה נרטבה ונמרחה.

תוכן: איינשטיין מבטה את התנגדותו להדפסה חוזרת של כתביו המדעיים, שערכם פג עם ההתקדמות הרבה במדע:

"You know very well that even those publications which had value at the time of their appearance have lost to later progress of science their actual interest".

הוא מרוצה מבריאותו של בוהם ומהצלחותיו במחקר.
הוא מציין שבשנים אחרונות נערכו ניסיונות להשלים את תיאורית הקוונטים, אך נראה לו שהם עדיין רחוקים מפתרון משביע רצון. הוא עצמו ניסה לפתור את העניין ע"י יצירת גרסה מוכללת לגרביטציה. אך הוא נאלץ להודות שטרם מצא הסבר לאופי האטומי של עולם הטבע, ואין לו עדיין מושג כל שהוא לגבי התפיסות היסודיות הנדרשות לתיאוריה זו. 

"I have not the slightest idea what kind of elementary concepts could be used in such a theory".

* מכתב מאת פרופ' אלברט איינשטיין לפרופ' דויד בוהם, פרינסטון, ניו ג'רסי, 24 נובמבר, 1954.

מפרט: [1] עמ', נייר רשמי. 21x27 ס"מ. המכתב הוקלד במכונת כתיבה ונחתם בידי פרופ' איינשטיין. החתימה נרטבה ונמרחה.

תוכן: פרופ' איינשטיין מתנגד אינסטינקטיבית לגישתם של בוהם ושל רבים מהפיזיקאים בדורו, ועל אף שהם הצליחו לתמוך את התיאוריה שלהם בסדרת ניסויים מרשימה, הוא לא מאמין בחוקי מיקרו וחוקי מאקרו, אלא בחוקים בעלי מבנה בעלות תוקף כללי קפדני. הוא יוצא מהנחת יסוד שהחוקים הם פשוטים ברמה הלוגית (Logical simplicity), ומציין שהסתמכות על קיומה לוגיקה פשוטה היא הקו-המנחה הטוב ביותר במחקר. די יהיה להתחיל לבחון את העניין במספר קטן של ניסויים לבדוק האם הטבע מאורגן בהתאם לאותה הנחת יסוד. אם הטבע איננו מאורגן כך, אזי ישנה רק תקווה מזערית להשגת תובנות מעמיקות יותר.
איינשטיין מציג את בעייתיות הקו המנחה של הלוגיקה הפשוטה, בעיקר כשהחוקר מתבסס על תפיסות יסוד שגויות. והוא מודע למגבלות השיטות המתמטיות הקיימות בתקופתו, המשפיעות על יכולתו להסיק מסקנות מתוך הניסויים המדעיים. 
מטרת דבריו איננה לשכנע את בוהם, אלא לפרוס לפניו את הדרך בא הוא, איינשטיין, פיתח את גישתו המדעית, ומציין שללא נקודת המבט של הפשטות המקומית לא ניתן היה להגיע למשוואות הגרביטציוניות. 

מצב: טוב. כתמי דיו מרוח.