קדוש ונורא: הגמרא של המקובל האלוקי רבי אליהו סלימאן מני אב"ד חברון ורבו של הבן איש חי - אשר זכה לגילוי אליהו ...

קדוש ונורא: הגמרא של המקובל האלוקי רבי אליהו סלימאן מני אב"ד חברון ורבו של הבן איש חי - אשר זכה לגילוי אליהו הנביא. 

מסכת יבמות מן התלמוד בבלי. ווין, תרכ"ב [1862]. העותק האישי של המקובל האלוקי חכם אליהו סלימאן מני, אב"ד חברון רבו בקבלה של הבן איש חי, שזכה לגילוי אליהו.

בדף השער מתנוססת פעמיים חתימת יד קדשו של המקובל האלוקי. פעם אחת בראש העמוד בראשי תיבות: "לי אסמ״י [א'ליהו ס'לימאן מ'ני'] ס"ט [ס'פרדי ט'הור או ס'ין ט'ין]" ובשולי העמוד מופיעה חתימת יד קדשו המלאה: "אליהו סלימאן ס"ט".

בגמרא הקדושה שלפנינו הגה ללא הרף המקובל האלוקי במשך עשרות שנים, בימיו החשובים ביותר, בעת שבתו בארץ הקודש אליה עלה היות וסבר שרק על אדמת הקודש יתגלו לו מראות הא-לוהים ורק בה יוכל להבין את סודות הקבלה על בוריים, וכן הסכים עמו גדול תלמידיו מרן הבן איש חי.

המקובל האלוקי חכם אליהו סלימאן מני [תקע"ח- תרנ"ט], מגדולי וקדושי הדור. כיהן כאב"ד חברון במשך למעלה מעשרים שנה. חיבר כ-140 ספרים, אולם סירב להדפיסם בחייו ורק חלקם נדפסו לאחר מותו, רובם עדיין בכתב יד.

ערש הולדתו: חכם אליהו מני נולד בבגדאד בשנת תקע"ח [1818]. את חינוכו קיבל בבית מדרשו של רבן של חכמי בגדאד, הרב עבדאללה סומך ז"ל. לבית מדרש זה, אשר שמו התפרסם בכל ארצות המזרח, נקבצו מאות ואלפים מנערי ישראל ורבים יצאו מישיבה זו מלומדים ומוכתרים בכתר תורה ובכתר רבנות. אליהו הצעיר היה מופת לנערי בגדאד, וזכה לתארים: "חכם" ו"רבי". רבו, הרב עבדאללה סומך, הכיר את נפש תלמידו המובהק, ונתן לו את אחותו סמרה לאשה, וכך הכניסו אל חוג משפחתו העשירה ורבת היחס.

תלמידו המובהק בקבלה מרן הבן איש חי: לצידו על ספסל הלמודים, למד רבי יוסף חיים, הבן איש חי, ובראותו את גדולתו בקבלה החליט ללמוד אותה ממנו. הבן איש חי החשיבו עד סוף ימיו לרבו המובהק בתורת הנסתר וגם לאחר עלייתו ארצה נהג הבן איש חי להתכתב עם הרב מני על מנהגי ארץ ישראל ומקובלי בית אל בעיר הקודש ודבר זה בא לביטוי בספרו בן איש חי. וכך כתב הרב יעקב משה הלל, נשיא ”מכון אהבת ישראל“: "מהקונטרסים היקרים של חילופי מכתבים בענייני הלכה וקבלה, אשר נשלחו מהתם [בגדד] להכא [חברון], כאשר ארי נעשה שואל ה“ה הגאון האדיר רשכבה“ג המקובל האלוהי כמוהר“ר יוסף חיים זלה“ה מבגדאד, וחילה פני רבו אלופו ומיודעו, ידיד בית אביו מקדם, הגאון החסיד המקובל האלוהי כמוהר“ר אליהו סלימאן מני זלה“ה ר“מ ור“מ דעיה“ק חברון תובב“א, להשיב לשאלותיו וליישב ספקותיו. והנה הבקיאין והרגילים בספרי רבינו הרי“ח טוב זלה“ה ובפרט בספרו בן איש חי ובשו“ת רב פעלים שלו, יודעים ומכירים היטב שדרך הגאון הרי“ח טוב זלה“ה להזכיר תדיר בהלכותיו ותשובותיו את תשובות הגאון מהר“א מני זלה“ה אליו, ועל הרוב עשאם יסוד מוצק לכל הלכותיו והכרעותיו. דברי הגר“א מני זלה“ה היו מקובלים אצל מרן הרי“ח טוב זלה“ה כדברי אלוהים חיים ממש, המקובלים מסיני" עכ"ל הרב הלל.

רבנות חברון: בשנת תרכ"ד (1864) לאחר מות רבה הראשי של חברון הרב משה פירירה התבקש הרב מני למלא את מקומו ונענה להצעה. במשך 14 שנה היה רבה הראשי ללא משכורת מטעם הקהילה ונשא במשרה לשם שמים. בזמן זה, נהג לכתוב על מכתביו "משרת עיר הקודש חברון לשם ייחוד קוב"ה". כעבור 14 שנה ולאחר התרחבות משפחתו, נאלץ לקבל משכורת למחייתה, ומאז שינה את נוסח חתימתו. בשנת תרכ"ט (1869) ביקר אותו שם מרן רבי יוסף חיים. נוסף על כך הקים הרב מני בחברון בית כנסת מיוחד "בית יעקב", בו התפללו לפי הכוונות ומנהגי המקובלים בישיבת בית אל בירושלים. בסוף ספרו "שיח יצחק" הוא מתאר את מנהגי המקום.

גילוי אליהו הנביא: וכך מספר הרב בן ציון מוצפי ששמע את הסיפור מעד ראייה, הרב יהושע שהרבני [תרל“ה-תשל“ג], שהיה מגדולי המקובלים וזכה לשמש את הרב מני בחברון: בשנת תרנ“א חלה הרא“ם [ה'רב ר'בי א'ליהו מ'ני] בעיניו ונעשה עיוור. הרא“ם נאנח ואמר: ”אוי לי מעלבונה של תורה“. כארבע שנים סבל הרא“ם מחולי עיניו עד אשר שמע ה‘ לקול תפילתו ושלח לו רפואה באורח פלא. ויהי היום, והנה ערבי אחד לבוש בגדים שניכר היה שלא מבני המקום הוא [...] הערבי בא אל הרב ואמר לו: ”שמעתי כי עיניך כהות לכן בטח בה‘ כי אנוכי ארפאך“. הרב, אשר האמין למשמע אוזניו, ענה ואמר לו ”יהיה כדבריך, אנוכי אשקול על ידך את הכסף אשר דרשת“. הערבי ניאות לדבריו, ובמעט הכסף אשר קיבל למפרע להוצאת הסמים, ריפא את הרב ממחלתו, ואחר שלושה ימים שב לאיתנו הראשון. או אז ביקשו את הערבי לשלם לו שכרו – ואיננו. לשווא חיפשו אחריו אך עקבותיו לא נודעו, ויהי הדבר לנס לכל שומע. כששאל הרב יהושע שהרבני את הרא“ם: ”מי היה האיש?“ ענה הרא“ם ואמר: ”אני שמי אליהו; כנראה שהוא אליהו הנביא שבא לרפא אותי“.

מקרה נוסף של גילוי אליהו מובא בהקדמה לספר ”ברכת אליהו“: בהיות רבנו פעם אחת אצל חבירו הרב שלמה ב“ר יחזקאל יהודה אשר היה מארחו הקבוע של רבנו כל אימת שהזדמן בירושלים, צווה ר‘ שלמה למשרתו לקום בחצות הלילה להכין קפה לרבנו בעת אשר יאמר את סדר ”תיקון חצות“. וכך עשה המשרת. ויהי בפתחו את הדלת להגיש לרבנו את ספל הקפה, וירא לתימהונו שני אורחים ולא אחד כדברי שולחו, ויצא את החדר להכין ספל קפה נוסף לאורח השני. בשובו עם שני ספלי הקפה אשר הכין ראה את הרב לבדו, ללא אדם נוסף עמו, וישאל המשרת את רבנו, אדוני, היכן האורח השני שהיה עתה מתפלל אתך? רבנו לא ענה לו דבר, כי אם בקשו לצאת את החדר...

מצב; כללי טוב, כריכה עם פגמים, כתמים. דף השער עם שיקומים והדבקות.