מצב נדיר: שו"ת חיים שאל, לחיד"א. מהדורה ראשונה בחיי המחבר.

"כעת יאמר, מיוסף עד ...

מצב נדיר: שו"ת חיים שאל, לחיד"א. מהדורה ראשונה בחיי המחבר.

"כעת יאמר, מיוסף עד יוסף לא קם כיוסף,  ממרן הקדוש מהר"ר

יוסף קארו, עד גאון עוזינו מהר"ר יוסף אזולאי לא קם כיוסף"!  

ספר שו"ת חיים שאל, שני חלקים: חלק ראשון - שו"ת חיים שאל על חלק אורח חיים; חלק שני - שיורי ברכה על יורה דעה. בסוף הספר נדפס חלק נוסף בשם 'שירי שיריים' על השיורי ברכה. ליוורנו, [תקנ"ב 1792]. עותק במצב נדיר, לפי עצמת ה'פרעס' לפנינו אחד העותקים הראשונים של המהדורה, שנשתמר במצב מצוין לאורך הדורות.

לפנינו עותק מיוחס, אותו הדפיס קדוש העולם רבינו החיד"א בעצמו בעיר רבנתו ליבורנו [ליוורנו]. לליוורנו הגיע החיד"א בשנת תקל"ח, שם הגיע אל המנוחה ואל הנחלה והחליט לעצור מנדודיו המפורסמים כשד"ר ירושלים, בהם תיעד אישים וספרים ולקבוע את אוהלו בעיר ליוורנו. כמובן שבני העיר שמחו בו כמוצאי שלל רב, ו תכף ומיד מינו אותו עליהם לרב ולמנהיג. החיד"א נשא שם לאישה את אחת מבנות הקהילה (ראה הרחבה), ושם בליוורנו היו שנות השבע של החיד"א, כאשר נח מנדודי השד"רות, וישב כמלך בגדוד, בראש בני עדתו והפיץ את אורו על פני העולם היהודי, שם גם זכה להדפיס את מרבית ספריו (החלק שהדפיס בחייו).

מפורסם הקשר המיוחד בין החיד"א ותנועת החסידות והוא ניכר בתארים המופלגים בהם מכתיר החיד"א בספריו את אדמו"רי דורו - את הבעש"ט, את התולדות יעקב יוסף, את הרבי ר' אלימלך מליזענסק ועוד רבים. יש שמגדילים ואומרים שהסיבה שהחיד"א איננו מזכיר בספריו את הגר"א מווילנא, היא מפני אהדתו של החיד"א לחסידות. ויש המגדילים עוד יותר ואומרים שפעם אחת אפילו מצטט החיד"א אימרא בשם הגר"א בלא להזכיר את שמו במפורש אלא בלשון סתמית "שמעתי" (על הפסוק בספר איוב (יא ט) "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים", מובא בספר תולדות נח [דף פ ע"ב], ששמע מהגר"א לבאר, שה'כלי מדידה' ארוך מארץ. והחיד"א מביא גם הוא בחומת אנך איוב שם ביאור זה, ומביאו בשם "שמעתי"). אולם יש דוחים כל זאת בתירוץ שהחיד"א אינו מזכיר כלל את בני דורו בספריו, אלא רק את הדורות הקודמים לו (למרות שזה נכון רק לגבי ספר שם הגדולים).

החיד"א נודע כמקובל גדול ואף כבעל מופת. הוא למד אצל האור החיים הקדוש ותקופה מסוימת בישיבתו של הרש"ש, לצד רבי גרשון מקיטוב, גיסו של הבעש"ט. בספרו ברכי יוסף על הטורים מובא אודות מופתיו: "ואח"כ עלה עליו [על החיד"א] הגורל לנסוע לארצות אשכנז ואטליא וצרפת, ושמע באם הדרך שמתה אשתו, ועשה שאלת חלום אם יקח אשה מא"י או מחו"ל, והשיבו לו שיקח אשה ב' ימים רחוק מליווארנא בעיר א' בת שמש דשם, ונסע לעיר הזאת ושלח אחר השמש ושאל לו אם יש לו בת שארצה לקחת אותה לאשה, והשיבו אדונינו מורינו אפשר לשפחה, והשיב לו אעפ"כ אקח אותה בלי בגדים ומעות, וכעת הוא בליווארנא. ועוד פעם אחת נסע בארץ איטליע, בא לנהר שבין ריגו לבין אנקניא, והיה נוסע, וישב בספינה והתחיל הספינה לטבוע בים, ולקח מכתב אחד וזרק בעד החלון הספינה לתוך הים, ונשקט הים מזעפו. ועשה זאת בהצנע, רק ראש הספן ראה זאת שישב על התורן למעלה, ואח"כ בא הספן ונתן לו כבוד, והוא כחש עצמו שלא עשה כלום".

רבינו חיים יוסף דוד אֲזוּלַאי [ה'תפ"ד – ה'תקס"ו], מקובל אלוקי, פוסק הלכה ושד"ר. צדיק ייחודי, מגדולי הדורות שקמו בעם ישראל, ושכל עם ישראל לכל פלגיו ועדותיו, אשכנזים כספרדים, ומתנגדים כחסידים כולם כאחד קראו אחריו: מקודש מקודש! הוא למד תורה מפי האור החיים הקדוש ואף מפי הרש"ש אולם רבו המובהק היה רבי יונה נבון (מחבר "נחפה בכסף") שהיה רבו המובהק. רבו זה הרגילו לכתוב תשובות בהלכה והיה מעבד עמו את כתביו.

קיימות סגולות גדולות ונפלאות בשם החיד"א. בין המפורסמות שבהן היא הסגולה לקריעת גזר דינו של חולה – לקרוא את פסוקי התהילים על פי האות בה הם מתחילים לפי שם האדם. לדוגמה: אדם ששמו ראובן יקרא את כל פסוקי התהילים שמתחילים באות "ר" ואחר כך "א", ''ו'', ''ב'' 'ו-'נ''. סגולה בדוקה זו נקראת "תהילים החיד"א".  כן כתב החיד"א סגולה להינצל ממוות עריסה: אם התינוק יענה 90 פעמים ביום אמן.  סגולה נוספת מפורסמת בשמו להינצל מעין הרע היא להסתכל על חוטי הציצית.

    

קכ; סד דף. נייר עבה וכהה. גלי מעט. לאורך הספר חותמות של 'חברת אוהבי תורה' שפעלה בפירנצה בראשית המאה ה-19.

מצב טוב מאוד. כתמי זמן. נקבים בודדים.