מסמך משכנתא נדיר בכתב-יד. חברת אנגליא-פלשתינה. צפת, [תרפ"א].

מסמך משכנתא נדיר והיסטורי, מאת המוסד ...

מסמך משכנתא נדיר בכתב-יד. חברת אנגליא-פלשתינה. צפת, [תרפ"א].

מסמך משכנתא נדיר והיסטורי, מאת המוסד הפיננסי חברת אנגליא-פלשתינה, לימים בנק לאומי לישראל, עבור הלוואת משכנתא בשעבוד נכס נדל"ן. צפת, [תרפ"א] 1921. 

במסמך המעניין שלפנינו, ניתן לראות את ה'אבולוציה' של המערכת הבנקאית הישראלית מאז ה'צעטל'ה' שלפנינו על ההתניות שבו הנראות מוזרות כל כך בימינו, כאשר עבור נטילת משכנתא נדרשים לחתימת עשרות מסמכים אחידים ופורמליים.

הלווה הינו העסקן הצפתי ישראל סגל, שנטל הלוואת משכנתא בסך 525 לירות, טרם מלחמת העולם הראשונה  ושיעבד עבור ההלוואה את ביתו הפרטי. ההלוואה הייתה ככל הנראה עבור כולל וויז'ניץ בצפת או אחד מהכוללים האחרים, היות ובראש המסמך מופיעה חותמת של רבי יוסף צבי גייגער מממוני הכוללים ומעסקני צפת.

המסמך נכתב על ידי הסניף הצפתי של הבנק וחתום בחתימת שניים ממנהלי הבנק. הפרטים המופיעים במסמך מעניינים מאוד, בהתניות ובפרטים הייחודיים של ההלוואה ובתנאי התשלומים, והם כוללים גם סעיף על כך שחלק מרווחי הריבית של הבנק על ההלוואה בתקופת מלחמת העולם הראשונה, יחזור אל הלווה/ערב כ"מענק" בתנאים מסוימים, ועוד. 

בנק אנגלו-פלשתינה, היה המוסד הפיננסי המרכזי של היישוב בסוף התקופה העות'מאנית בארץ ישראל, בכל תקופת המנדט הבריטי, ואף בראשית ימי מדינת ישראל. הבנק הוקם בשנת 1902 כחברה בשם "אנגלו-פלשתינה" ובאנגלית: ".The Anglo – Palestine Co" (אפ"ק), שהייתה חברה בת של אוצר התיישבות היהודים שנרשמה בבריטניה. החברה החלה לפעול כבנק ביפו בשנת 1903, ובשנת 1931 קיבלה את השם "בנק אנגלו-פלשתינה". 

    מנהל הבנק זלמן ליבונטין מספר בספרו "לארץ אבותינו" כי גרם לשינוי מהותי בנוהלי ההלוואה שנהגו אז בפלשתינה, אשר התבססו כהגדרת ליבונטין על "אומץ רוחו וגבורתו של המלווה". על פי נהלים אלו, גבר אלים היה נותן הלוואות בהיותו בטוח שבכוח זרועו יצליח בגביית החוב. אחרים הסתמכו על שוחד לשלטון הטורקי כדי לגייס עזרה בגביית חובות, אם היה בכך צורך. בניגוד לשיטות אלו, ליבונטין דרש מן הלווים ביטחונות בהתאם למקובל בעולם המערבי לתושבים היהודים הוא הלווה בשיטה הבאה: למגדלי הגפנים — עד קבלת היבול במשכנתה על הכלים ועל היין, למתיישבים האחרים — במשכנתה על התבואות, ולסוחרים — במשכנתה על נפט המובא למכירה.

    ליבונטין הבין כי הפעלתו של הבנק החדש תלויה בראש וראשונה בצוות אשר יעבוד בו. הוא שילב בעמדות מפתח בבנק עובדים ממשפחות מבוססות ומוערכות בארץ: מני, אלישר, ריבלין, סלונים, בן-טובים, שלוש, הורביץ וחסון. הוא קבע כי השפה המדוברת והכתובה בבנק תהיה העברית. הוא חיבר מילון למונחי הבנק, כאשר חלק מהמושגים היו בלועזית, בכתב עברי, אך ההסבר כולו היה בעברית. במציאות שבה השפות המדוברות ביישוב היו יידיש, לאדינו וערבית, השימוש בשפה העברית היה בגדר חידוש.

    פרוץ מלחמת העולם הראשונה השפיע באופן מיידי על הנהלת הבנק. משום שהיה נתין של רוסיה, מדינה שהוכרזה כמדינת אויב באימפריה העות'מאנית, נאלץ ליבונטין להישאר באלכסנדריה שבמצרים, שם שהה בעת שפרצה המלחמה. הוא פתח בעיר סניף זמני אשר שירת את אלפי הפליטים שגורשו מארץ ישראל. רבים מן הפליטים היו בעלי חשבון באחד מסניפי בנק אנגלו-פלשתינה בארץ. 

    בשנת 1951 הפך בנק אנגלו-פלשתינה לבנק לאומי לישראל, ובסיס פעילותו הועבר מלונדון לישראל. אז הודפסה גם סדרת שטרות חדשה, שנשאה את שמו של בנק לאומי. סניפיו הוותיקים של בנק לאומי במדינת ישראל, עשרות במספר, היו במקור סניפים של בנק אנגלו-פלשתינה.

מפרט: [1] בלנק רשמי נאה, 26 ס"מ.

מצב; טוב מאוד. סימני קיפול.