דפוס ראשון: ה"גמרא" שחיבר האדמו"ר מראדזין שגררה פולמוס נוקב - עותק הרה"ק והטהור רבי יואל מושקוביץ ...

דפוס ראשון: ה"גמרא" שחיבר האדמו"ר מראדזין שגררה פולמוס נוקב - עותק הרה"ק והטהור רבי יואל מושקוביץ משאץ-מונטריאול.

ספר סדרי טהרות, על מסכת כלים, מאת האדמו"ר רבי גרשון חנוך העניך ליינער מראדזין - 'בעל התכלת'. יוזעפאף, תרל"ג 1873. עותק המהדורה הראשונה במצב נדיר ביופיו (מלבד חסרון של המפה ראה הערה 1).

בדף השער חותמו הקדוש של הרה"ק והטהור רבי יואל מאשקאוויטש משאץ-מונטריאול. "יואל בהה"צ זללה"ה".

לפנינו יצירתו המונומנטלית, הגאונית (והיומרנית יש לומר) של הגאון הקדוש מראדזין - להשלים בעצמו את הסדר החסר מהש"ס! כידוע, בשונה מחמשת סדרי המשנה הנותרים (זרעים, מועד, נשים, נזיקין וקדשים) עליהם חוברו ספרי התלמוד - הגמרא, בבלי או ירושלמי, על סדר טהרות לא חוברה 'גמרא' כלל, לא בתלמוד הבבלי ולא בירושלמי, מלבד על מסכת נדה. הסיבה לכך היא מפני שבזמן חיבור הגמרא, לאחר חורבן בית המקדש, הלכות אלו לא היו נצרכות למעשה. האדמו"ר מראדזין, שכאביו וכסבו הקדושים מאיז'ביצא, היה אף הוא מחדש עצום ובעל מעוף בלתי רגיל, החליט לסיים את מה שהחלו לעשות התנאים והאמוראים ולא סיימו - להשלים את הש"ס. לא פחות!

כבר בצעירותו החל הרבי לכתוב את חיבורו הגדול שלפנינו על סדר טהרות, חיבור כעין הגמרא ממש: במרכז העמוד מופיעה המשנה, ואחריה ה"גמרא" שהיא ליקוט של כל דברי התלמוד הבבלי והירושלמי וכל מדרשי חז"ל השייכים לאותה משנה. סביב הטקסט של המשנה וה"גמרא" נדפסו שני פירושים מאת המחבר, כעין פירוש רש"י ותוספות שעל הגמרא. הוא לא וויתר אפילו פירושי מסורת הש"ס ועין משפט שאף אותם יצר ב"גמרא" החדשה שחיבר. אפילו העיצוב הטיפוגרפי דומה בדיוק לעיצוב הש"ס: גוף החיבור נדפס במרכז העמוד באותיות מרובעות, ומשני הצדדים ביאורי "רש"י" ו"תוספות" - בכתב רש"י ופרושי ה"עין משפט" ו"מסורת הש"ס" בשוליים, כאמור הפירושים כולם מעשה ידי הרבי. גדולי הדור, שהכירו בגדולתו של הרבי והכירו בערכה של היצירה הכבירה כתבו הסכמות נלהבות לספר. ולאו דווקא החסידים בלבד. בין המסכימים נמנים: ה"שואל ומשיב", רבי יצחק אלחנן ספקטור, רבי שמעון סופר ועוד רבים.

בין המסכימים היה גם הגאון רבי בצלאל הכהן דומ"ץ וילנא ומגדולי התורה הנודעים בעיר. אולם לאחר תקופה קצרה יצא בית הדין בווילנא ובראשו הגאון רבי בצלאל הכהן כנגד המחבר וספרו, הסיבה המוצהרת הייתה החשש שמא ספרו של הרבי יחשב ברבות הימים לחלק אינטגרלי מן התלמוד. אך להתנגדותם של בית הדין בווילנא הייתה גם סיבה נוספת והיא שהרבי בספרו שלפנינו חולק לעתים בתקיפות על הגהות הגר"א. האדמו"ר ואנשיו השיבו למתנגדיהם כדת של תורה, והעניין הפך לפולמוס נרחב. הרבי, שהייתה בו ממידת התקיפות של סבו הקדוש בעל ה'מי השילוח' מאיז'ביצא, לא התפעל מהאיסור של רבני ווילנא, והמשיך לחבר את החלק השני, על מסכת אהלות, ולהכינו לדפוס. אמנם הוא לא הספיק להדפיסו בחייו, אך לחלק השני ניתנו הסכמות נלהבות מהרבה מגדולי ישראל, אפילו יותר מלחלק הראשון. כך שלמעשה נראה בבירור שהאיסור של רבני ווילנא לא התקבל. למרות זאת בחלק השני, נעשה שינוי קל. נדפס בכל עמוד בראשו 'ספר סדרי טהרות' ובתחתית העמוד 'מלוקט מדברי התנאים והאמוראים ז"ל'. דבר זה נעשה כפי שכותב בן האדמו"ר, על פי המלצת רבי חיים מבריסק. הבן כתב שהוא מצא פתקא כזו בין כתבי אביו, ואף שהוא לא ציווה להדפיס ככה, הוא עושה כך.

רבי גרשון חנוך העניך ליינר - [תקצ"ט - תרנ"א], האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות איז'ביצה ראדזין ויוזם חידוש מצוות התכלת. אביו של הרבי, בעל ה'בית יעקב' וסבו בעל ה'מי השילוח' נקראו אדמו"רים מאיז'ביצא, והרבי בדרכו העצמאית נקרא האדמו"ר מראדזין. הרבי היה מחבר פורה ונחשב להוגה דעות מקורי ועצמאי. הוא זה שהוציא את הספר מי השילוח, ספר היסוד של החסידות, שכתב מדברי סבו (עם ה'תורה' הידועה בפרשת פנחס שהסעירה את העולם; ראה הערה 2). בשנת ה'תרמ"ג ביקר הרבי באיטליה במוזיאון ימי, ונחשף לתעשיית הצבע מדיונונים. הוא רכש מפרופסור איטלקי את הידע הנדרש על מנת להפיק צבע כחלחל מדיונון ובעקבות כך חיבר ספרים בעניין חידוש מצוות התכלת, ואף נהג כך הלכה למעשה. מנהג שפסק בתקופת הגאונים, מאחר שלא ידעו לזהות את החלזון ומאז לא חודש עד ימיו.

הרבי שירש כאמור את מידת המהפכנות מסבו ה'מי השילוח', נשאל פעם על ידי אחד האדמו"רים: "הרי אביך ה'בית יעקב' וויתר על המהפכנות והתקיפות של אביו והנהיג את נשיאותו בהשקט ובשלווה ואיך מלאך ליבך לשנות בחזרה מהנהגתו של אביך הקדוש?" הרבי מראדזין השיב לו בפיקחותו האופיינית: "נהפוך הוא, אני נוהג בדיוק כמו אבי. כפי שהוא שינה מצורת הנהגתו של אביו הקדוש, כך גם אני נוהג כמוהו בדיוק - ומשנה מצורת הנהגתו של אבי הקדוש..."

הרה"ק והטהור רבי יואל מושקוביץ זיע"א - (תרס"ז-תש"מ) בן זקונים לאביו הרה"ק מאיר, דור רביעי להמגיד מזלאטשוב, ורבי מאיר הגדול מפרמישלאן, גאון בתורה ובחסידות, קיבל בתורה ובחסידות מאביו עוד בהיותו צעיר לימים, מסר נפשו להעמיד דת על תלה בכל מקומות מושבו. היה לחתן של גיסו הר"ר שלום אב"ד דשאץ, עמד בקשרים קרובים עם האדמו"ר הקדוש מוהר"א מבעלז והאדמו"ר ה'דברי יואל' מסאטמר זי"ע.

מפרט: [10], 544 עמ'. (חסרה רק המפה). 36 ס"מ בקירוב.

מצב; כללי טוב מאוד. כתמי זמן. חסרה המפה. כריכה ישנה, הדבקה בגב.

------------------------------------------

הערה 1. ספרי האדמו"ר מראדזין נוטים "לסבול" מתופעה של חיסרון של דפים באמצע הספר, לעומת זאת הטופס שלפנינו שמצבו כמעט חדש וללא חסר בדפים לבד המפה. הסיבה לכך היא שלרוב חריפותו של הרבי מופיעים בספריו קטעים שלא התקבלו על ליבם של רבים וזאת בלשון המעטה, כאמור לעיל. בעקבות זאת נפוץ בפולין מנהג מגונה, להתגנב באישון לילה אל בתי המדרש ולתלוש את הדפים השנויים במחלוקת מתוך הספרים! (ראה גם הערה 2).

הערה 2. ה'תורה' בפרשת פנחס שבספר 'מי השילוח' נתלשה מרוב הטפסים של המהדורות הראשונות על ידי המתנגדים לה. בתורה זו מצדיק הרבי את זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון שבעל את המדיינית ונהרג על ידי פנחס בן אהרן הכהן! ה'מי השילוח' טוען, שזמרי שהיה נזהר כל ימיו באופן קיצוני מעבירה זו של ניאוף, עד שהגיע למצב שלא נותרה בו עוד שום תאווה לחטא זה. לכן מכיוון שהרגיש לפתע רצון לחטוא עם המדיינית, ידע בבירור שזו אינה עצת היצר אלא זהו רצון ה', בבחינת 'גדולה עבירה לשמה'. האגדה החסידית מספרת שחסידי ראדזין תפסו פעם חסיד גור שהתגנב באישון לילה לבית מדרשם וקרע את ה'תורה' הנ"ל מתוך הספר מי השילוח שבבית המדרש. חסידי ראדזין רצו כמובן לעשות בו שפטים, אך אותו יהודי טען לעומתם: "מה לכם מלינים עלי, הרי אני עקרתי מעצמי זה מכבר כל תאווה להשחית ספרי קודש, יתירה מזאת, מעולם לא הייתה לי תאווה כזו, ולכן עכשיו שפתאום חשתי ברצון לקרוע את ה'תורה' הזו מתוך הספר, מיד ידעתי שזו אינה עצת היצר אלא זהו רצון ה' ".