מישל פלטניק
נ. 1970

נ. 1970
בעקבות דמות מעל כיור, 2013 ,
HD וידאו ע”ג מסך שטוח במסגרת אמן,
113X85 ס”מ,
מהדורה AP 2 + 6/6.

העבודה מלווה בקופסת אמן הכוללת קבצים דיגטלים ואישור מקוריות חתום ע״י האמן.

העבודה הוצגה במספר תערוכות בארץ ובחו״ל, מתועדת על גבי מספר עמודים בספר האמן, וזכתה לפרסומים רבים בכתבות בישראל ובעולם. למידע נוסף נא לפנות לצוות בית המכירות.

”אמנות של דימוי נע, או בשמה הפשוט והמקובל– וידאו ארט, תפסה תאוצה כמדיום מרכזי על סף המאה ה- 21 , ומאז עומדת במוקד תערוכות שנאצרו במוזיאונים, בביאנלות ובאוספים פרטיים חשובים ברחבי העולם. כיום, ניתן לומר שזוהי צורת הביטוי הנפוצה בדור האמנים הפוסט- אינטרנטי, ומהווה מעין שפה שנייה״.

רוב האמנים הישראלים העכשוויים המצליחים כיום עושים שימוש נרחב בווידאו: מיכל רובנר, סיגלית לנדאו, יהודית סספורטס, מיקה רוטנברג, נבט יצחק, נירה פרג, יעל ברתנא, עומר פסט, גלעד רטמן, גיא בן-נר, וכמובן מישל פלטניק... אם למנות אחדים מיני רבים.

למרות זאת, וידאו ארט היא עדיין תופעה מצומצמת למדי במכירות פומביות . משנת 2000 ואילך החלו עבודות ווידאו לצוץ במכירות ומחיריהם החלו לעלות, והגיעו למספר שיאים בשנים 2006-2007 עבור אמנים כמו ביל ויולה ( Viola ), נאם ג’ון פאיק ומתיו בארני ( Barney ). לאחרונה, בשנת 2011 , היצירה ” Modern Theater ” של וויליאם קנטריג’ ( Kentridge ) נמכרה בעבור 602,000$ בסות’ביס בניו יורק, ומהווה, נכון לעכשיו, את השיא במכירה פומבית ליצירה מבוססת וידאו. בהשוואה למחירים של ציורים ופסלים בשוק האמנות העכשווית, מחירי וידאו ארט עדיין נמוכים יחסית.

אז מדוע נותר שוק המכירות הפומביות של הווידאו ארט מצומצם? לב העניין קשור לביטחון של האספנים לגבי שתי סוגיות מרכזיות: שימור (החשש מהפיכת הטכנולוגיה למיושנת) וסיכונים של זכויות יוצרים / בעלות. שתי סוגיות אלו מהוות נושאים למחקרים מרובים שבחלקם העלו הצעות ליצירת סטנדרטים ומוסכמות, ואכן סטארט-אפים רבים, כולל בישראל, שוקדים על פתרונות שימור באמצעות הענן, וטכנולוגיית בלוקצ’יין על מנת למנוע בעיות של אוטנטיות ובעלות. לאספנים שחושבים על השקעה לטווח ארוך, חידושים אלו מבורכים ומבשרים טובות למשקיעים בווידאו ארט. חשוב לוודא קבלת תיעוד מלא, תעודות מקוריות וקבצי ארכיון דיגיטליים של מהדורת הווידאו הנרכשת. עבודות כמו אלו של מישל פלטניק, שמשלבות אובייקט (כמו מסגרת אמן) שבו מוטמע אלמנט ווידאו, הם עדיין ההימור הבטוח ביותר. סרג’ תירוש, מייסד START וקרן Art Vantage PCC Limited - Tiroche DeLeon Collection

מישל פלטניק, מהנדס חשמל לשעבר, נולד בצרפת בשנת 1970 , אך מצא את ייעודו האמנותילאחר שעלה לישראל בגיל 28 , והחל ללמוד תיאטרון, פרפורמנס, אמנויות לחימה ומחול. פלטניקסיים תואר בהצטיינות מהמדרשה לאמנויות בשנת 2010 , שם פגש בסרג’ תירוש שבחר בו לפרויקט START . זמן קצר לאחר המפגש, פלטניק החל ליצור את ”הציורים החיים” הממוסגרים, שמאז הפכו לליבת מפעלו. לרוב העבודות מבוססות על יצירות מופת מפורסמות, שהוא מחייה דרך שילוב של צביעה, פיסול, עיצוב תלבושות ועיצוב סט, תאורה, צילום ווידאו. בדרך כלל מבקש מישל לפרש מחדש את אותן יצירות מופת עליהן מתבססות העבודות. פלטניק מעצב ובונה סטים מדויקים על ידי שימוש בתוכנות מחשב, ובתוכם הוא מטמיע שחקנים שגופם צבוע מכף רגל ועד ראש. לאחר מכן, הוא מצלם את הסצנה בסטילס ובווידאו כדי ליצור מחדש יצירה כמעט זהה למקור, אך בגרסתה החיה והנושמת.

מכירה פומבית זו כוללת שתי עבודות מתוך סדרת הציורים החיים; ” King Charles II ”, שהנו ה”ציור החי” הראשון שמישל יצר ב- 2011 . ההשראה לעבודה היא בדיוקן מהמאה ה- 17 , שצויר על ידי אמן הדיוקנאות המלכותי תומס הוקר ( Hawker ), שאותו מישל ראה ב- National Portrait Gallery בלונדון. העבודה השנייה שמוצעת למכירה נקראת ” , ”After Figure at Washbasin נוצרה בשנת 2013 כחלק מגוף עבודות חשוב שעשה בשנים 2013-2014 , המהווה מחוה ליצירתו של פרנסיס בייקון. בתחילת פרויקט בייקון הציג סרג’ את עבודותיו של מישל בפני אמון יריב ומאז מתקיימת שותפות פורה בין START לגלריה גורדון הכוללת הוצאת ספר, תערוכה גדולה בגלריה ועבודה משותפת לקידומו של פלטניק מחוץ לישראל באמצעות ירידים, ביאנלות ותערוכות בגלריות.

מישל זוכה להכרה בינלאומית, והציג בין היתר במוזיאון Manage במוסקבה, בביאנלה בצ’נגז’ן בסין, בירידים ארט רוטרדם, צבע טרי וארט סטייג’ סינגפור, ובמוזיאונים ברמת גן ותל חי. בנוסף הציג תערוכות בגלריה Art Plural בסינגפור וגלריה בינלאומית חשובה Continua Gallery ב- Les Moulins , פריז. עבודותיו נמצאות באוספים חשובים רבים בארץ, בארה”ב, באירופה ובאסיה.