|
פריט 100:
מגש עם מגן דוד במרכזו עליו נכתבו השנים "1941-1943", המשפט "אין ידיד נאמן כמו כסף מזומן" והמילה "ורשה" בפולנית
עוד...
|
|
|
מחיר פתיחה:
$
400
הערכה :
$1,000 - $1,500
עמלת בית המכירות: 23%
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
|
מגש עם מגן דוד במרכזו עליו נכתבו השנים "1941-1943", המשפט "אין ידיד נאמן כמו כסף מזומן" והמילה "ורשה" בפולנית
מגש מתכתי דמויי נחושת, עליו נחקקו המלים "אין ידיד נאמן כמו כסף מזומן". "WARSZAWA", "1941", "1943".
אורך ורוחב 15.5X11 סמ"ר גובה 1.5 ס"מ. משקל 120 גרם.
לפנינו כלי שהיה בשימוש יהודים בגטו ורשה בימי האימה, המצור והמצוק הנוראיים, עד לשנת חיסול הגיטו, 1943. האירוניה והציניות המרירה העולים מתוך החריטה, מלמדים על חיי היהודים ותרבות הפנאי בגטו, כאשר למרות המצב הנוראי מכל הבחינות, מצאו להם היהודים מפלט ומנוס דרך ההומור וההיתול.
גטו ורשה - הגטו הגדול ביותר בתקופת השואה שהוקם לאחר יום הכיפורים ת"ש (10.1940) ונחרב לאחר שילוח מרבית יהודי הגיטו למחנות ההשמדה, עם דיכוי המרד שהתחולל בגטו בניסן תש"ג (05.1943). שלטונות הכיבוש הגרמני גזרו על היהודים לשאת סימון המזהה אותם כיהודים, חטפו יהודים לעבודות כפייה, גזלו את מרבית רכושם וגרשו אותם אל תוך חומות הגטו כחצי מליון יהודים, שם החזיקו אותם בתנאים חיים נוראיים ובלתי נסבלים בצפיפות, בתנאי מחסור במזון ובתרופות ובחוסר סניטציה, שגרמו לתשישות ולמועקה נפשית, לרעב ולמחלות והובילו לשיעורי תמותה גבוהים מאוד. עם זאת היו גם יהודים עשירים שחיו בגיטו ומעט יהודים שהצליחו להתעשר שם מעסקי הברחת המזון. אנשים אלו חיו חיי רווחה (יחסית) ונהגו לבלות במסעדות ומועדוני ערב, בה בשעה שברחובות הסמוכים התמוטטו אנשים נפוחי רעב חסרי כל.
לכיתוב "אין ידיד נאמן ככסף מזומן", על כלי שהיה בשימוש בגטו - משמעות רבה ונוקבת, שכן להחזקת כמות גדולה של כסף מזומן, הייתה חשיבות מיוחדת בתנאי החיים הנוראיים ששררו בגיטו, במצור ובמצוק, ברעב ובקור, כאשר גזירות שונות ומשונות סיכנו את אסירי הגטו - וכסף מזומן היה לעתים הגורם שהבדיל בין חיים ומוות.
מצב כללי טוב.
מגש מתכתי דמויי נחושת, עליו נחקקו המלים "אין ידיד נאמן כמו כסף מזומן". "WARSZAWA", "1941", "1943".
אורך ורוחב 15.5X11 סמ"ר גובה 1.5 ס"מ. משקל 120 גרם.
לפנינו כלי שהיה בשימוש יהודים בגטו ורשה בימי האימה, המצור והמצוק הנוראיים, עד לשנת חיסול הגיטו, 1943. האירוניה והציניות המרירה העולים מתוך החריטה, מלמדים על חיי היהודים ותרבות הפנאי בגטו, כאשר למרות המצב הנוראי מכל הבחינות, מצאו להם היהודים מפלט ומנוס דרך ההומור וההיתול.
גטו ורשה - הגטו הגדול ביותר בתקופת השואה שהוקם לאחר יום הכיפורים ת"ש (10.1940) ונחרב לאחר שילוח מרבית יהודי הגיטו למחנות ההשמדה, עם דיכוי המרד שהתחולל בגטו בניסן תש"ג (05.1943). שלטונות הכיבוש הגרמני גזרו על היהודים לשאת סימון המזהה אותם כיהודים, חטפו יהודים לעבודות כפייה, גזלו את מרבית רכושם וגרשו אותם אל תוך חומות הגטו כחצי מליון יהודים, שם החזיקו אותם בתנאים חיים נוראיים ובלתי נסבלים בצפיפות, בתנאי מחסור במזון ובתרופות ובחוסר סניטציה, שגרמו לתשישות ולמועקה נפשית, לרעב ולמחלות והובילו לשיעורי תמותה גבוהים מאוד. עם זאת היו גם יהודים עשירים שחיו בגיטו ומעט יהודים שהצליחו להתעשר שם מעסקי הברחת המזון. אנשים אלו חיו חיי רווחה (יחסית) ונהגו לבלות במסעדות ומועדוני ערב, בה בשעה שברחובות הסמוכים התמוטטו אנשים נפוחי רעב חסרי כל.
לכיתוב "אין ידיד נאמן ככסף מזומן", על כלי שהיה בשימוש בגטו - משמעות רבה ונוקבת, שכן להחזקת כמות גדולה של כסף מזומן, הייתה חשיבות מיוחדת בתנאי החיים הנוראיים ששררו בגיטו, במצור ובמצוק, ברעב ובקור, כאשר גזירות שונות ומשונות סיכנו את אסירי הגטו - וכסף מזומן היה לעתים הגורם שהבדיל בין חיים ומוות.
מצב כללי טוב.
