ספר קדוש שהיה שייך למרן ציס”ע הבת עין רבי אברהם דוב מאווריטש - מגנזא דבי מלכא מאוצר ספרי הגה”ק רבי אברהם דוב מאווריטש בעל ה”בת עין” ספר ”צאן קדשים” על מסכתות זבחים מנחות – אמשטרדם תקט”ו – עם חותמתו וחתימת יד קדשו של בעל ה”בת עין” מתקופת רבנותו בזיטומיר בדף השער ובדף המגן הקדמי ישנן חותמות של ה”בת עין” מתקופת רבנותו בזיטומיר בשלהי שנות התק”פ: ”אברהם דוב מזיט [ו] מ [י] ר”. בדף המגן הקדמי מתנוססת חתימת יד קדשו של ה”בת עין”: ”זה הספר שייך להק' אברהם דוב נ”י”. בדפים לח/2-לט/1 ישנן שלש הגהות מטושטשות בדיו דהה. הגה”ק רבי אברהם דוב אב”ד אווריטש (תק”כ/תקכ”ה-תר”א), צדיק מופלא מצדיקי החסידות המפורסמים. הסתופף בצילם של הרה”ק רבי זושא מאניפולי והרה”ק רלוי”צ מברדיטשוב, והיה תלמיד מובהק לבעל ה”מאור עינים” מטשרנוביל ולבנו הרה”ק רבי מרדכי. כארבעים שנה כיהן כאב”ד בעיר אווריטש שבוואהלין, ומשנת תקפ”ו כיהן כאב”ד בז'יטומיר. בערך בשנת תקצ”א עלה לארץ הקודש והתיישב בעיר צפת, שם יסד את בית מדרשו והיה לרב ומנהיג של קהילת החסידים אותה הנהיג בחסד חמלה ורחמים ובמסירות מופלאה. שמו התפרסם בתפוצות ישראל על ידי נס הצלתו המפורסם בעת רעידת האדמה הקשה בכ”ד טבת תקצ”ז, שארעה בשעת התפלה כששהה בבית מדרשו, כשחלק מהבנין התמוטט, ואילו החלק מביהמ”ד בו עמד עם המתפללים נשאר לעמוד עד לימינו, ובו תלוי שלט הנצחה המנציח את הנס לדורות, ובו נחקק: ”מה נורא המקום הזה – בית מדרש רבי אברהם דב האדמו”ר מאבריטש שחזה את הרעש הגדול על צפת תובב”א בתקצ”ז, ובזכותו הגדולה ניצל חצי ביהמ”ד מחורבן, והאדמו”ר ותלמידיו שרדו בחיים”. לאחר הרעש שיקם מחדש את קהילת צפת, ולא הסכים לנוטשה. נספה במגפה בשנת תר”א והמגפה נעצרה. ספרו הקדוש ”בת עין” התחבב מאד אצל גדולי הצדיקים וחסידים ואנשי מעשה שקבעו בו לימודם. עא דף. חסרים דפים כא-כב. 34 ס”מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים בחלק משולי הדפים, משוקמים במילוי נייר. כריכת עור חדשה.