מטה יהודה/שבט יהודה מהדורה ראשונה. ליוורנו, תקמ"ג. עותק מיוחס

מטה יהודה/שבט יהודה מהדורה ראשונה. ליוורנו, תקמ"ג. עותק מיוחס

[2] ספרים שהודפסו בכרך אחד: מטה יהודה ח"ב, ושבט יהודה, מאת רבי יהודה עייאש. ליוורנו, תקמ"ג [1783]. מהדורה ראשונה, נדיר. עותק מיוחס.

ספר מטה יהודה, על שולחן ערוך אורח חיים, ב [סי' תכ"ט-תרצ"ד, וליקוטים], מאת רבי יהודה עייאש. הודפס וכרוך עם ספרו שבט יהודה, על שולחן ערוך יורה דעה [סי' ק"ן, של"ד-ת"ג, ליקוטים ושו"ת]. דפוס אברהם יצחק קאשטילו ואליעזר סעדון, ליוורנו, תקמ"ג [1783]. מהדורה ראשונה, נדיר. עם הקדשה לאחים הגבירים רבי דוד ורבי יצחק הכהן.

[1], סד; [1], מב דף, 35 ס"מ. ללא מטה יהודה חלק א.

בדף השער מופיעה הקדשה בכתב יד ספרדי, ככל הנראה מאת בן המחבר, המו"ל, רבי יעקב משה עייאש:

הרי זו עולה מנחה בלולה שני צנתרות הזהב היקרים ונחמדים החשוסים ונחמדים הגבירים המעולים על כל ברכה ותהלה המשכילים יזהירו ועל טוב יזכר שמם כהה"ר דוד ישצ"ו וכהה"ר יצחק ישצ"ו בני מלכים המנוח כהה"ר שמואל הכהןן נ"ע בי"ת יהיה בעזרם ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו ויצחק יזרח כפרץ וגם זרח בברכת השנים דשנים ורעננים כי"ר.

רבי יהודה ב"ר יצחק עייאש (ת"ס-תקכ"א, 1700-1761) - נולד בעיר מדיאה באלג'יריה ועבר לעיר אלג'יר שם היה תלמידו ודיין בבית דינו של רבי שלמה ידידיה צרור. לאחר פטירת רבו, מילא את מקומו כאב בית הדין וכרבה של אלגי'ר והיה כראש ישיבה שהעמיד מאות תלמידים. הוא השיב תשובות בהלכה לשואלים מכל רחבי העולם, וקיבץ וביאר את מנהגי אלג'יר. בדרכו לארץ ישראל התעכב בליוורנו להדפסת מקצת ספריו, ולאחר עלייתו מונה לנשיא על ארץ ישראל ולראש ישיבת "כנסת ישראל". מכתביו יצאו לאור בחייו הספרים "לחם יהודה" על הרמב"ם (ליוורנו, תק"ה), שו"ת "בית יהודה" (ליוורנו, תק"ו) וספר בני יהודה (ליוורנו, תקי"ח). לאחר פטירתו יצאו לאור מכתביו ספרים נוספים: דרשות "וזאת ליהודה", "מטה יהודה - שבט מיהודה" ו"קול יהודה" על התורה וספר "עפרא דארעא" על ספר ארעא דרבנן. הרב נפטר בראש השנה והובא למנוחות בירושלים.

הראשון לציון רבי יעקב משה ב"ר יהודה עייאש (תפ"ז-תקע"ז, 1727-1817) – בשנת תקט"ז (1756) עלה לארץ ישראל מאלג'יר עם קבוצת עולים שבראשם אביו, רבי יהודה. בשנת תקל"ט (1779) יצא כשליח ירושלים לצפון אפריקה. בהמשך הגיע לאיטליה, שם הביא ספרים לדפוס והיה רבם של קהילות סיינה ופירארה. בשנת תקס"ג (1803) חזר לארץ ישראל. הוא הקים את ישיבת "חיים וחסד" בירושלים ועמד בראשות ישיבת "כנסת ישראל" שם. בשנת תקס"ו (1806) מונה לכהונת ראב"ד ירושלים והראשון לציון.

כריכת קלף בלויה, כתמים, חורי עש, מצב בינוני.