ספר הפטרות עם מחברת התיג'אן הערבית - כתב יד שלם ויפהפה של 'בניה הסופר' - 'גדול סופרי תימן', מלווה בהערות המסורה הגדולה והמסורה הקטנה ומשופע בהגהות רבות. חתום ומתוארך, צנעא 1470-1471. כתב יד זה הינו אחד מתוך 14 ידועים בעולם החתומים בודאות ע”י בניה הסופר עצמו.  362 עמודים. כתב יד שלם ויפהפה, נכתב בדיו שחורה על גבי ניר עבה ואיכותי, בכתב עברי תימני מרובע ומודגש, עם ניקוד וסימני הטעמים (על פי המסורת הטברנית). בגיליונות כל עמוד מופיעות הערת המסורה הקטנה, ואת שולי העמודים מעטרות הערות המסורה הגדולה. כתב היד משופע בהערות שוליים שעיקרן הן השוואה לנוסחאות המופיעות בתיג'אן אחרים. תוכן כתב היד: בתחילת הספר ובסופו מופיעים זוג עמודי שטיח שונים. סגנון עמודי השטיח האלה מזוהה עם משפחת בניה. בעמוד הימני המיקרוגרפיה מכילה רשימה העוסקת בנביאים שהיו בימי כל אחד מן המלכים, ובעמוד השמאלי המיקרוגרפיה מכילה רשימת מסורה קדומה עם שמות טעמי המקרא ודוגמות מפסוקי המקרא. זוג עמודי השטיח המופיע בסוף הספר כולל מיקרוגרפיה המכילה רשימה העוסקת ב”ייחוס הצדיקים שבארץ ישראל”. הרשימה מסתיימת במילים: ”זה הוא ייחוס שמותן של צדיקים ומקומות קבורתם זכרונם לברכה ולתחייה אנ”ס [אמן נצח סלה]. הספר פותח ב”מחברת התיג'אן הערבית” ובשמו העברי ”הוריית הקורא”, שחיברו חכם קראי שחי בירושלים במחצית הראשונה של המאה האחת־עשרה. חשיבות גדולה יש למחברת הזו, שכן היא טרם יצאה לאור בהוצאה מדעית ראויה. סדר ההפטרות [הפטריות בלשון בני תימן] – עיקר הספר הוא כל ההפטריות על סדר הפרשות ולאחר מכן הפטרות למועדים ולזמנים מיוחדים. בכל הפטרה יש כותרת ולאחריה פסוקי ההפטרה כשלאחר כל פסוק מנוקד ומוטעם (על פי המסורת הטברנית) מופיע תרגומו הארמי בניקוד עליון. בגיליונות כל עמוד מופיעות הערת המסורה הקטנה, ואת שולי העמודים מעטרות הערות המסורה הגדולה. כתב היד משופע בהערות שוליים שעיקרן הן השוואה לנוסחאות המופיעות בתיג'אן אחרים. 'בניה הסופר ומשפחתו': בניה בן סעדיה הוכר זה מכבר כגדול הסופרים של יהדות תימן, אשר בשמו נקשרו אגדות שונות, וכראש משפחה של סופרים אשר פרחה במחצית השנייה של המאה ה-15 בעיר צנעא. בנוסף לבניה עצמו, לפחות ארבעה מילדיו (שלושה בנים ובת) ושניים מנכדיו הלכו בעקבותיו וכתבו כתבי יד עבריים. לפי המסורת התימנית, מספרים שמשפחת בניה אחראית לכתיבת כמה מאות כרכים. למרבה הצער, מתוך כלל תפוקת הספרים המיוחסת למשפחה כולה שרדו 36 ספרים בלבד- פחות מעשרה אחוזים, ורק 14 מהם בכתיבת ידו של בניה עצמו- כתב יד חשוב זה שלפניכם הינו אחד מתוכם. לכן אין זה מפתיע שכתבי היד המעטים ששרדו בכתיבת הסופר בניה כה מוערכים. *** לקריאה נוספת ראה מאמרו של ד”ר אדם בן נון- 'משפחת בניה הסופר', וכן מאמרו של ד”ר מיכאל ריגלר- 'בניה הסופר וצאצאיו'. ראה גם את חיבורו של ד”ר בין-נון על כתב יד זה (מצורף). חשיבות כתב היד שלפנינו: כתבי היד של 'בניה הסופר' נפלאים בזכות הדיוק והיופי, והם המוסמכים בתחום מסורת המקרא. לפי דעת החוקרים, ועל סמך עדויות כתובות מאת בניה הסופר עצמו- שמעיד ומספר על שימוש ”בספר אשר היה במצרים”- הכוונה היא כמובן ליצירה המכונה 'כתר ארם צובא', המוכר מאז תקופת הרמב”ם כגרסה המדויקת ביותר של התנ”ך העברי. נוסף על כך, מסורת הניקוד והטעמים המשתקפת בכתבי היד של משפחת בניה נטולה השפעות של הדפוס המצויות בכתבי יד מאוחרים יותר. יעקב ספיר, שתר בתימן אחר כתבי יד עתיקים, מציין שהמדוקדקים שבכתבי היד הם מאת הסופר האומן המדייק ”בניה הסופר”. על גדולתו של הסופר בניה גם בעיני מהרי”ץ ניתן ללמוד מן העובדה שהוא מכנה אותו ”מרנא בניה”. מקור כתב היד: כתב היד נכתב לתשוקת יוסף בן אביגד בן מימון. בתחילת ובסוף כתב היד מספר רישומי בעלים המעיד על מעבר הספר מיד ליד. הספר שכן בעיר הבירה צנעא. הרב יוסף צובירי התוודע אליו בתימן, העתיק את הקולופון שלו ועשה בו שימוש בחיבורו. גם פרופ' שלמה מורג הכיר את כתב היד, וכינה אותו ”כת”י צנעא מס' 3” (ראה שלמה מורג, ”גילויים נוספים בכתבי יד של מקרא”, הארץ, תרבות וספרות, ב' בתמוז תשכ”א). כתב היד עלה ארצה בעליית יהודי תימן במחצית המאה ה-20, על ידי משפחה ידועה, ועובר בירושה מדור לדור. בידנו מכתב מבני המשפחה וכן מאמר מאת הד”ר אדם בן נון. [181] דף. 28 ס”מ. מצב טוב. מעט קרעים בשוליים והדבקות. נייר כהה מיוחד עבה ואיכותי עם שוליים רחבים. כריכת עור עתיקה משופשפת עם שאריות שרוכי עור לסגירה. הספר עטוף בכיס בד מיוחד שהוכן עבור שמירתו. כתיבה תימנית נאה ורהוטה בדיו שחורה עבה.