ספר העיטור, לרבי יצחק בן אבא מארי ממרסיי - ויניציאה, שס״ח [1608]. דפוס ראשון. חתימות.

ספר העיטור, לרבי יצחק בן אבא מארי ממרסיי - ויניציאה, שס״ח [1608]. דפוס ראשון. חתימות.

ספר הלכה מפוסק קדמון שחי במאה ה-12 והתגורר בעיר מארסיי (מארסילייא) שבצרפת, והיה מגדולי הפוסקים בחבל פרובנס - בדיני ממונות, קדושין, גיטין, וכתובות. חיבור חשוב המזכיר עמדותיהם של הגאונים, מובא רבות בשלחן ערוך.

חתימות של שלמה זלמן לעווי בהר״ן מירושלים, ויהודה מנחם בוים מתל אביב שכותב שקיבל את הספר מזקנו ר' נחום בערגמאן מירושלים.

רבי יצחק בן אבא מרי וספרו 'העיטור' (ד'תתפ"ב, 1122 - ד'תתקנ"ג, 1193):

רב במרסילייא (מארסיי) שבחבל פרובאנס שבצרפת. ידוע בעיקר על שם ספרו העיטור, ובכינוי "בעל העיטור", ויש גם המכנים אותו "בעל הדברות" על שם חיבורו "עשרת הדברות" הנספח לספר העיטור.

העיטור (בשמו המלא: עיטור סופרים), הוא ספר הלכה שחובר על ידו במאה ה-12.

הספר מקיף את יסודות ההלכה בתחום דיני אישות וממונות, הלכות המועדים, חלק מהלכות כשרות ועוד. הוא מבוסס במידה רבה על תורתם של גאוני בבל, ותרומתו רבה להכרת שיטותיהם בנושאים הנדונים בו (חלקו הראשון של הספר, העוסק בדיני אישות וממונות, נדפס בוונציה שס"ח).

ספר העיטור מצוטט פעמים רבות בספרות ההלכה בדורות הבאים, וסעיפים רבים בשולחן ערוך נקבעו תוך התחשבות בשיטתו. למרות חשיבותו, נדפס הספר פעמים מעטות ובשיבושים קשים.

החיד"א מספר על ניסיונות שונים לכתוב פירוש על הספר, ומביא מסורת בקרב זקני ירושלים שלפיה:

"ספר העיטור וספר רבינו ירוחם הם מבחינת סוד עלמא דאתכסיא, וכל מי שעושה ביאור עליהם - או נאבד הביאור, או חס ושלום ייפטר במבחר ימיו. וספר העיטור, כבר כתבנו דכמה רבנים עשו פירוש ונאבדו, והרב 'בני יעקב' נח נפשיה (=נפטר) בן ל"ב... ומכאן תראה קדושת הרב מהר"א גירון, שעשה ביאור לאיזה חלק מהעיטור ויצא לאור והאריך ימים ושנים".

(שם הגדולים, חלק ועד לחכמים, מערכת ע', עמ' ל"ה).

שלמה זלמן (בהר"ן) לעווי (כונה בירושלים: רבי נחומצן, בהר"ן ראשי תיבות של בן הרב נחום) (תקצ"ו, 1836 - תר"ע, 1910):

היה מרבני ועסקני הישוב הישן בירושלים. אביו הרב נחום לעווי (כונה רבי נחום שאדיקר) היה רבה ראשי של העיר, וראש כולל פולין לאחר עלייתו לארץ ישראל יחד עם משפחתו.

עם עלייתו ארצה של המהרי"ל דיסקין הוא הסתופף בקבוצת תלמידיו הקרובה שכונתה 'חבורת האריות' והפך להיות לאיש סודו של המהרי"ל, נחשב לאחד מתלמידיו הבולטים ולימים אף שימש כדיין בבית הדין של המהרי"ל.

היה ממייסדי חברת בוני ירושלים שהייתה החברה העיקרית לבניית השכונות הראשונות של ירושלים במאה ה-19 לאחר היציאה מהחומות. יחד עם הרב שמואל הומינר הוא ניהל את החברה ובנה בעזרתה כמה מהשכונות המפורסמות של ירושלים כמו נחלת שבעה, משכנות שאננים, מחנה ישראל, בית דוד ושכונת מאה שערים.

לאחר היציאה מהחומות התגורר בשכונת מאה שערים ואף כתב את ספר התקנות המפורסם של השכונה, מאוחר יותר היה ממקימי המושבה פתח תקווה. לזכרו נקרא רחוב שלמה זלמן בהר"ן בשכונת מאה שערים.

ק"י דף, דפוס: יואני די גארה, ויניציאה (של המדפיס המפורסם זואן דגארה).

מצב סביר, נקבי עש עם פגיעות מעטות בטקסט, וכתמי לחות.

וינוגרד, ויניציאה 1041.

אוצר הספר העברי הממוחשב רשומה מס' 37660.

נמצא במחלקת נדירים בספריה הלאומית.