"זיכרונותיהם של חותמי מגילת העצמאות" - מבחר ראיונות עם חותמי מגילת העצמאות וחתימות ידם

"זיכרונותיהם של חותמי מגילת העצמאות" - מבחר ראיונות עם חותמי מגילת העצמאות וחתימות ידם

בשנת 1961 קיים אליעזר וורטמן סדרת ראיונות עם כמה מחותמי מגילת העצמאות. לכל אחד מהחותמים הוצגה רשימה זהה של 22 שאלות בנושא החתימה על מגילת העצמאות וסביב חלקו האישי בטקס החתימה שהתקיים במוזאון ת"א הישן בה' באייר תש"ח. הראיונות הוקלטו ובמקביל הודפסו במכונת כתיבה, ובחלקם חתימות המרואיינים. לפנינו שמונה ראיונות מלאים עם: משה שרת (חתום), מר פרץ ברנשטיין (חתום), ד"ר הרצל רוזנבלום (חתום), סעדיה כובשי (נציג העדה התימנית לחתימה על מגילת העצמאות, ראיון באנגלית), רבי יצחק מאיר לוין, אהרן ציזלינג, הרב ק. כהנה, ויצחק גרינבוים. סדרת ראיונות מרתקת החושפת את התרחישים השונים שלוו את חתימת מגילת העצמאות, ואת דעותיהם האישיות של החותמים בענין מהותה של מדינת ישראל.

בין השאלות הזהות שהציג וורטמן לחותמים: 'איפה היית ואיזה תפקיד מלאת ביום העשרים ותשעה לנובמבר 1947?', 'מה היו מעשיך ותפקידך מתאריך קבלת ההחלטה ע"י האו"ם, ועד יום הכרזת המדינה ולאחריה?', 'איפה היית ובמה עסקת בשנים - שלושה הימים שקדמו להכרזת המדינה?', 'מה היתה דעתך על האפשרות המעשית של הקמת המדינה לאלתר?', 'מה היה חלקך בניסוח המגילה?', 'איזה סעיפים או פרטים מתוך ההכרזה עוררו חילוקי דעות?', 'איזה מקרה או מאורע מן הימים ההם נחרת בזיכרונך במיוחד?' וכן אודות דעתם האישית של הנשאלים לשם 'מדינת ישראל' שניתן למדינה. 

תקצר היריעה מלפרט את תוכנם המרתק של הראיונות. נביא מהמעט.

משה שרת בתשובותיו הרחיב על המתח שהיה טרם התקבלה החלטת האו"ם להכיר במדינת ישראל, על הפחד מפני מתקפה ערבית ועל הפעמים הרבות שהתריע מפני מתקפה כזאת, כמו"כ מתייחס שרת לשמועה שהופצה כאלו הוא ביקש שלא להכריז על הקמת המדינה באותו היום, ומכחיש אותה מכל וכל. שרת מספר כי יום למחרת ההכרזה הוטל עליו להודיע באמצעות מברקים לכל שרי החוץ של מדינות העולם על עובדת קיומה של מדינת ישראל, וכי הודעה זו בוצעה תחת הפצצות שנפלו סביב לבניין בו ישב. כמו"כ מוסיף שרת לספר אודות שינויי הנוסח של הכרזת העצמאות שהכתיב בן גוריון: 'לא באתי בטרוניה על הדברים שהוא הוסיף. אבל הוא שינה את המבנה, ועל זאת אני מצטער עד היום הזה. אני חושב שהוא נטל מן ההכרזה את הגיוניות המבנה שלה'. כמו"כ מספר סיפור מעניין אודות חלקו בקביעת סמלה של המדינה. הועדה לקביעת הסמל החליטה כי סמלה של מדינת ישראל יהיה אריה על שם הפס' 'גור אריה יהודה' ושרת התנגד לכך בכל תוקף: "אני נתפרצתי לשמע הרעיון הזה, ואמרתי אתם מתארים לעצמכם שסמל המדינה שלנו תהיה חיה טורפת?... האמנם חיה טורפת תבטא את הדמות שאנו רוצים להקנות למדינה הזאת... והם השתממו ואמרו: אז איזה סמל אתה מציע? אמרתי, כמובן המנורה. מנורה זה מקור של אורה, זה אור מציון, זה אור לגויים... והם מיד קיבלו את ההצעה, שמחתי מאד".

את רשמיו ממעמד ההכרזה תאר שרת: "היתה התרוממות רוח מאין כמותה, יחד עם זה היתה הרגשה של חירוף נפש, של אדם שעומד על ראש צוק ועומד לקפוץ לתהום פעורה. היתה הרגשה כזאת של עמידה על פסגה גבוהה מאד, ורוחות זעף משתוללות מסביב, ויש להחזיק מעמד...". 

יצחק גרינבוים מספר כיצד הודיע בן גוריון מראש על התארגנות כח צבאי כיון שברור היה לו שמדינות ערב יפלשו לארץ עם ביטול המנדט והוצאת האדמיניסטרציה הבריטית מהארץ, וכי לא היה לו צל של ספק בדבר שכך יקרה, וכפי שאכן קרה. וכן מוסיף כי העדיף את השם 'מדינת היהודים' על פני השם 'מדינת ישראל', אך בסופו של דבר נתקבלה דעתו של בן גוריון בעניין. כמו"כ הוא חושף פרטים מעניינים בפרשת אלטלנה מיום ההתרחשות, ומצדיק את התנהלותו של בן גוריון בפרשה.

בדבריו של ד"ר ה. רוזנבלום פרט מעניין בעניין החתימה על המגילה: 'קרתה לי 'תקרית' מיוחדת במינה... כשנקרא שמי, ועליתי על הבמה מוכן ומזומן לחתום את שמי, היינו 'ד"ר הרצל רוזנבלום' כפי שאני חותם אותו תמיד, פונה אלי בן גוריון... ובקול תקיף אמר: 'תחתום ורדי ולא רוזנבלים!', אני הייתי כמובן במצב רוח לא לגמרי מאוזן, אולי בהשפעת הטכס החגיגי ולא ידעתי מדוע צריך לחתום בשם ורדי שהיה הפסוודונים שלי בעתון, אבל חתמתי כמבוקש 'הרצל ורדי' וככה נשאר שמי לעולמי עד במגילת העצמאות... אחר כך באחת ההזדמנויות שאלתי את בן גוריון, מה הניע אותו לבקש אותי שאשתמש בשם 'ורדי', והתשובה היתה, שהוא רצה יותר שמות עבריים במגילה'. 

הרב ק. כהנא מגלה כי למפלגות הדתיות היו בעיות מסויימות עם הנוסח שנקבע למגילת העצמאות, אך לאיש לא היה אומץ לפנות לבן גוריון בעניין, משום שידעו כולם שהוא מנהל מערכה גורלית נגד האויב הערבי, ולא היה לזה מקום באותם ימים.

אהרון ציזלינג מספר בראיון ארוך במיוחד (16 דף) אודות הגלגולים האחרונים בנוסח המגילה כמי שהיה חבר בועדה המצומצמת שניסחה את הנוסח הסופי של הכרזת המדינה בלילה האחרון לפני הגשתה לאישור, בביתו של בן גוריון. הוא מגלה כי זלמן שזר הכניס בנוסח המגילה הרבה דברי מליצה שהוצאו ממנה ברגע האחרון, ושנעשתה השתדלות גדולה להתאים את הנוסח כך שיתאים להחלטות האו"ם.

הרב יצחק מאיר לוין בתשובותיו התייחס לעובדה כי חסר במגילה הפן הדתי: לשאלה: 'האם סבור אתה לאחר 13 שנות הקמת המדינה, שרצוי היה אז להוסיף על סעיפי ההכרזה הרשמית או לשנותם? השיב: 'צריכים היינו להדגיש כיהודים שהיה זה בעזרת ה' . מה שכתוב שם אינו מספיק...'.

באשר לתחושותיהם ביום ההכרזה תשובה שחוזרת על עצמה אצל רובם היתה שהפחד מפני מלחמה ופלישה של צבאות ערב העיבה על חגיגיות הטקס, חלקם אף אמרו שלא נתנו למדינה סיכוי להתקיים יותר מכמה שבועות... מתוך הראיונות עולים סיפורים מעניינים על חלק משרי הממשלה שהגיבו בפחד ובבכי ממש נוכח פלישת צבאות ערב, תוך חשש לאבד יישובים שעמדו על הקרקע עשרות שנים [בנקודה זו מרחיב סעדיה כובשי, התימני היחיד מבין חותמי המגילה, אשר בדבריו ניכר החשש הגדול שהיה אז מפני הפסד מול צבאות ערב, עד כי ראה בהכרזה עצמה מעשה שהיה מוותר עליו באותם ימים, ומסיבה זו עלו גם הצעות לדחות את ההכרזה]. ד"ר רוזנבלום אמר בהקשר זה :'שמענו את נוסח המגילה שהוקרא ע"י מר בן גוריון, הוא כאילו פחד שלא נספיק לגמור את זה וההתקפה הערבית תפתיענו באמצע'. 

לפנינו תיעוד היסטורי חד פעמי ממדרגה ראשונה לאחד האירועים החשובים ביותר בתולדות מדינת ישראל מפי האנשים שיצרו אותו וחווהו על בשרם. עשרות דפים בהדפסת סטנסיל עם חתימות ידם של המרואיינים. 

מצורף: מאמרו המאלף של אליעזר וורטמן "14 במאי, הולדת המדינה" בו הוא מסכם את המסקנות העולות משלל הראיונות שקיים - 6 דף הדפסה במכונת כתיבה. וכן דפי המוסף של ה JERUSALEM POST מיום 6 במאי 1981 העוסקים בראיונות שקיים וורטמן.

מקור: עזבון אלעזר וורטמן (המראיין).

הראיונות הודפסו על גבי נייר קופי של מכונת כתיבה. האוסף לא נבדק ביסודיות. סימני התיישנות, וכתמים בחלק מהדפים. מצב כללי טוב.