חכמת אדם ובינת אדם – הגהות ארוכות וקדומות של רבי שמואל העליר זצ"ל רבה של עיה"ק צפת, וחתימותיו

חכמת אדם ובינת אדם – הגהות ארוכות וקדומות של רבי שמואל העליר זצ"ל רבה של עיה"ק צפת, וחתימותיו

הגאון רבי שמואל העליר זצ"ל, אשר כיהן כרבה של צפת במשך למעלה מארבעים שנה, עלה ארצה כילד צעיר בערך בשנת תקע"ד, כחלק מקבוצת חסידים שעלתה ארצה. בבגרותו שימש לפרנסתו כשוחט, ובאותה תקופה קדומה למד בספר ההלכתי שלפנינו, העוסק בדיני יורה דעה. חתימתו הנדירה: "שמואל שו"ב [שוחט ובודק]", מעידה על כך.

ברעידת האדמה המפורסמת שפקדה את צפת בשנת תקצ"ז [1837] הוא נפצע קשות בידו, וחדל מעבודתו כשוחט. באסון זה איבד הרב הלר את רעייתו ושלושת ילדיהם.

לפנינו, אם כן, ספר ששימש את השוחט של העדה החסידית בצפת בשנותיה הראשונות. בדפי הספר מצויות הגהות רבות וחשובות, חלקן ארוכות מאוד, בכתב ידו של רבי שמואל העליר. כמובן יש בהן נ"מ גדולות להלכה בענייני יורה דעה.

לאחר מספר שנים תפס רבי שמואל העליר מקום מרכזי ביותר בהנהגת הקהילה היהודית בצפת. תחילה, כמקורב לאותם אישים שהנהיגו את הקהילה, ולאחר פטירתו של רבו האדמו"ר רבי אברהם דב מאוורוטש בשנת 1840, היה רבי שמואל הלר לדמות המובילה בהנהגת היישוב עד לפטירתו, וזכה להערצה עצומה ביישוב היהודי בארץ. סיפורי מופת סופרו עליו.

שני חלקים בכרך אחד (עם שערים נפרדים).

[1] פז דף. [1] מג דף.