רחוב התעשיה 3, קומה 3. אזור תעשיה, רעננה. , ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 142:
מעטפת מזכרת לפתיחת בית הדואר "יד בנימין" בחתימת חבר הכנסת מר ישראל ישעיהו ז"ל. 1967.
עוד...
|
|
|
נמכר ב: $10
מחיר פתיחה:
$
10
עמלת בית המכירות: 20%
למידע נוסף
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
|
מעטפת מזכרת לפתיחת בית הדואר "יד בנימין" בחתימת חבר הכנסת מר ישראל ישעיהו ז"ל. 1967.
ישראל ישעיהו-שרעבי נולד בכפר סדה שבתימן לשמעה (שושנה) בת יחיא חדד וליעיש (ישעיהו) שרעבי, בן למשפחת אורגים ענייה. הוא קיבל חינוך מסורתי בחדר (״כניס״ בלשון יהודי תימן) בעיר הולדתו, והמשיך בישיבת הרב יחיא קאפח, מייסד התנועה "דור דעה" (דרדעים) בצנעא, בה גם פעל מהיותו צעיר לימים ועד סוף שהייתו בתימן. לפרנסתו בתימן עסק במלאכת האריגה.
בתחילת פעילותו הציונית הבריח יתומים מתימן לארץ ישראל. בשנת 1929 עלה לארץ ישראל, לאחר שהתחתן בנישואים פיקטיביים עם אשה שבעלה היה כבר בארץ ישראל, וזאת לצורך קבלת סרטיפיקט. בארץ ישראל עסק בעבודה חקלאית כפועל בפרדסי ראשון לציון ושומר בכרמיה. בשנת 1931 השתתף בארגון בניין שכונת הצריפים לעולים בראשון לציון, ובהמשך השתתף בבניין שכונת "מולדת" ושכונת "עם" (1932–1936), מושב "גאולים" (1947) ושכונת עולי תימן בקריית בנימין.
בשנים 1932–1934 שימש מזכיר אגודת "עזרת אחים" בתל אביב, אגודה שעסקה בעזרה הדדית לנזקקים מבין עולי תימן. ב-1934–1935 היה מזכיר מועדון הפועלים התימנים, ומ-1936 ואילך – מנהל המחלקה ליוצאי תימן ובני עדות המזרח בוועד הפועל של ההסתדרות. ישעיהו התפרסם בשנות ה-30 בזכות מאמרים רבים שפרסם בעיתונים הבולטים בתקופה: "דואר היום", "הארץ" ו"דבר". ב-1935 ייסד את "תנועת העובדים התימניים", ובאותה שנה נשא לאשה את רינה בת נעמי ויוסף בדיחי.
ישעיהו-שרעבי היה חבר מפא"י (לימים מפלגת העבודה) וחבר מרכז המפלגה. מטעמה נבחר כציר בקונגרסים הציוניים ה-כ' וה-כ"א, כציר באספת הנבחרים הרביעית וכסגן בוועד הלאומי. בנוסף היה חבר מועצת פועלי תל אביב וקופת מלווה של העובדים, וחבר בוועד הפועל הציוני. הוא נבחר ברציפות לכל הוועידות והמועצות של ההסתדרות. במקביל היה פעיל בקרב העדה התימנית וחבר הנהלת התאחדות התימנים בישראל. הוא עמד בראש המחלקה ליוצאי תימן במפא"י.
ערב קום מדינת ישראל ארגן מטעם ארגון ההגנה (יחד עם ירוחם כהן) קורס מיוחד למפקדים ממוצא מזרחי, במטרה להכשירם לתפקידים מיוחדים בארץ ישראל ובארצות השכנות. עם הקמת המדינה נתמנה לעורך הדיונים של מועצת המדינה הזמנית, עורך הפרוטוקול של הממשלה ומזכיר ועדת חוקה, חוק ומשפט. לאחר מכן שימש מקשר בין הממשלה והכנסת.
בשנת 1949 נסע לעדן כדי לארגן עליה המונית מתימן לארץ ישראל, במבצע מרבד הקסמים ובהפניית העולים לעבודה התיישבותית ולמקצועות מודרניים שונים. הוא יזם ארגונם והדרכתם של עשרות מושבי עולים מתימן, וב-1950 טס בראש משלחת יהודי תימן לעדן, כדי לארגן את הצלת רכושם וספריהם של יהודי תימן, בדגש על כתבי יד עתיקים.
ישעיהו כיהן 26 שנים ברציפות בכנסת, משלהי הכנסת הראשונה (1951) עד סוף הכנסת השמינית (1977), מהן 12 שנים כסגן יושב ראש הכנסת (1955-1967). הוא היה יו"ר ועדת הכנסת בשנת 1952, וחבר בוועדות שונות בכנסת: ועדת חוקה, חוק ומשפט, ועדת החוץ והביטחון, ועדת הפנים, ועדת החינוך והוועדה לבחירת דיינים. בין היתר יזם את חוק איסור גידול חזיר וחוק להקמת המועצות הדתיות ולבחירות מועצת הרבנות הראשית.
ב-2 בינואר 1967 מונה לתפקיד שר הדואר בממשלת לוי אשכול במקומו של אליהו ששון, שמונה לשר המשטרה במקום בכור שיטרית שהתפטר. הוא כיהן בתפקיד גם לאחר פטירתו של אשכול ומינויה של גולדה מאיר לראשות הממשלה (17 במרץ 1969), אך לאחר הבחירות לכנסת השביעית לא מונה ישעיהו-שרעבי לשר בממשלתה השנייה של גולדה מאיר. במשך שנה שימש מזכ"ל מפלגת העבודה (23 ביוני 1971 - 21 ביוני 1972).
בכנסת השביעית כיהן כיושב ראש ועדת הכנסת, ולאחר פטירתו הפתאומית של יושב ראש הכנסת ראובן ברקת (ב-5 באפריל 1972), בחרו בו חברי הכנסת, ב-9 במאי באותה שנה, לתפקיד יושב ראש הכנסת. בכך היה ראשון יושבי ראש הכנסת מעדות המזרח. הוא כיהן בתפקיד הן בכנסת השביעית והן בכנסת השמינית, עד 1977, אז לא הצליח להיבחר לרשימת מפלגת העבודה לבחירות לכנסת התשיעית, ופרש מהחיים הפוליטיים.
בצד פעילותו הפוליטית, ישעיהו היה חבר ברוטרי, בבני ברית ובברית העברית העולמית, וחבר המועצה הציבורית לשילוב המורשת בחינוך ובתרבות. הוא תכנן וביצע אירועים ממלכתיים, לאומיים ועולמיים, ביניהם הוועידה היהודית העולמית לתנ"ך, הכנסים השנתיים לתנ"ך מטעם החברה לחקר המקרא בישראל וחידון התנ"ך העולמי לנוער היהודי. בנוסף פעל למען יהדות התפוצות מטעם הקונגרס היהודי העולמי, והכין מופעים ארציים המשקפים את מורשת יהדות תימן.
ישראל ישעיהו נפטר ב-20 ביוני 1979, והשאיר אחריו את רעייתו רינה וכן בת, נעמה ישעיהו (שהייתה נשואה ליוסי גמזו[2]) ושני בנים. אחיו, חיים שר-אבי (שרעבי), היה עיתונאי ב"דבר" ופעיל ציבורי.[3]
הובא למנוחת עולמים בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, אשתו רינה שנפטרה בשנת 1986 טמונה לצידו, קבריהם סמוך לקברה של גולדה מאיר.
בקריית ים, באר שבע, פתח תקווה, כפר סבא ובערים נוספות, קראו רחוב על שמו.
בתחילת פעילותו הציונית הבריח יתומים מתימן לארץ ישראל. בשנת 1929 עלה לארץ ישראל, לאחר שהתחתן בנישואים פיקטיביים עם אשה שבעלה היה כבר בארץ ישראל, וזאת לצורך קבלת סרטיפיקט. בארץ ישראל עסק בעבודה חקלאית כפועל בפרדסי ראשון לציון ושומר בכרמיה. בשנת 1931 השתתף בארגון בניין שכונת הצריפים לעולים בראשון לציון, ובהמשך השתתף בבניין שכונת "מולדת" ושכונת "עם" (1932–1936), מושב "גאולים" (1947) ושכונת עולי תימן בקריית בנימין.
בשנים 1932–1934 שימש מזכיר אגודת "עזרת אחים" בתל אביב, אגודה שעסקה בעזרה הדדית לנזקקים מבין עולי תימן. ב-1934–1935 היה מזכיר מועדון הפועלים התימנים, ומ-1936 ואילך – מנהל המחלקה ליוצאי תימן ובני עדות המזרח בוועד הפועל של ההסתדרות. ישעיהו התפרסם בשנות ה-30 בזכות מאמרים רבים שפרסם בעיתונים הבולטים בתקופה: "דואר היום", "הארץ" ו"דבר". ב-1935 ייסד את "תנועת העובדים התימניים", ובאותה שנה נשא לאשה את רינה בת נעמי ויוסף בדיחי.
ישעיהו-שרעבי היה חבר מפא"י (לימים מפלגת העבודה) וחבר מרכז המפלגה. מטעמה נבחר כציר בקונגרסים הציוניים ה-כ' וה-כ"א, כציר באספת הנבחרים הרביעית וכסגן בוועד הלאומי. בנוסף היה חבר מועצת פועלי תל אביב וקופת מלווה של העובדים, וחבר בוועד הפועל הציוני. הוא נבחר ברציפות לכל הוועידות והמועצות של ההסתדרות. במקביל היה פעיל בקרב העדה התימנית וחבר הנהלת התאחדות התימנים בישראל. הוא עמד בראש המחלקה ליוצאי תימן במפא"י.
ערב קום מדינת ישראל ארגן מטעם ארגון ההגנה (יחד עם ירוחם כהן) קורס מיוחד למפקדים ממוצא מזרחי, במטרה להכשירם לתפקידים מיוחדים בארץ ישראל ובארצות השכנות. עם הקמת המדינה נתמנה לעורך הדיונים של מועצת המדינה הזמנית, עורך הפרוטוקול של הממשלה ומזכיר ועדת חוקה, חוק ומשפט. לאחר מכן שימש מקשר בין הממשלה והכנסת.
בשנת 1949 נסע לעדן כדי לארגן עליה המונית מתימן לארץ ישראל, במבצע מרבד הקסמים ובהפניית העולים לעבודה התיישבותית ולמקצועות מודרניים שונים. הוא יזם ארגונם והדרכתם של עשרות מושבי עולים מתימן, וב-1950 טס בראש משלחת יהודי תימן לעדן, כדי לארגן את הצלת רכושם וספריהם של יהודי תימן, בדגש על כתבי יד עתיקים.
ישעיהו כיהן 26 שנים ברציפות בכנסת, משלהי הכנסת הראשונה (1951) עד סוף הכנסת השמינית (1977), מהן 12 שנים כסגן יושב ראש הכנסת (1955-1967). הוא היה יו"ר ועדת הכנסת בשנת 1952, וחבר בוועדות שונות בכנסת: ועדת חוקה, חוק ומשפט, ועדת החוץ והביטחון, ועדת הפנים, ועדת החינוך והוועדה לבחירת דיינים. בין היתר יזם את חוק איסור גידול חזיר וחוק להקמת המועצות הדתיות ולבחירות מועצת הרבנות הראשית.
ב-2 בינואר 1967 מונה לתפקיד שר הדואר בממשלת לוי אשכול במקומו של אליהו ששון, שמונה לשר המשטרה במקום בכור שיטרית שהתפטר. הוא כיהן בתפקיד גם לאחר פטירתו של אשכול ומינויה של גולדה מאיר לראשות הממשלה (17 במרץ 1969), אך לאחר הבחירות לכנסת השביעית לא מונה ישעיהו-שרעבי לשר בממשלתה השנייה של גולדה מאיר. במשך שנה שימש מזכ"ל מפלגת העבודה (23 ביוני 1971 - 21 ביוני 1972).
בכנסת השביעית כיהן כיושב ראש ועדת הכנסת, ולאחר פטירתו הפתאומית של יושב ראש הכנסת ראובן ברקת (ב-5 באפריל 1972), בחרו בו חברי הכנסת, ב-9 במאי באותה שנה, לתפקיד יושב ראש הכנסת. בכך היה ראשון יושבי ראש הכנסת מעדות המזרח. הוא כיהן בתפקיד הן בכנסת השביעית והן בכנסת השמינית, עד 1977, אז לא הצליח להיבחר לרשימת מפלגת העבודה לבחירות לכנסת התשיעית, ופרש מהחיים הפוליטיים.
בצד פעילותו הפוליטית, ישעיהו היה חבר ברוטרי, בבני ברית ובברית העברית העולמית, וחבר המועצה הציבורית לשילוב המורשת בחינוך ובתרבות. הוא תכנן וביצע אירועים ממלכתיים, לאומיים ועולמיים, ביניהם הוועידה היהודית העולמית לתנ"ך, הכנסים השנתיים לתנ"ך מטעם החברה לחקר המקרא בישראל וחידון התנ"ך העולמי לנוער היהודי. בנוסף פעל למען יהדות התפוצות מטעם הקונגרס היהודי העולמי, והכין מופעים ארציים המשקפים את מורשת יהדות תימן.
ישראל ישעיהו נפטר ב-20 ביוני 1979, והשאיר אחריו את רעייתו רינה וכן בת, נעמה ישעיהו (שהייתה נשואה ליוסי גמזו[2]) ושני בנים. אחיו, חיים שר-אבי (שרעבי), היה עיתונאי ב"דבר" ופעיל ציבורי.[3]
הובא למנוחת עולמים בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, אשתו רינה שנפטרה בשנת 1986 טמונה לצידו, קבריהם סמוך לקברה של גולדה מאיר.
בקריית ים, באר שבע, פתח תקווה, כפר סבא ובערים נוספות, קראו רחוב על שמו.
תפריט נגישות
