מסמכי הרישום לנשואין, ממולאים בכתב יד, של האידאליסט הציוני של השומר הצעיר, הלוחם באנטישמיות ומייבש הביצות, מראשי ...

מסמכי הרישום לנשואין, ממולאים בכתב יד, של האידאליסט הציוני של השומר הצעיר, הלוחם באנטישמיות ומייבש הביצות, מראשי תנועת העבודה, אבא חושי, לימים ראש עירית חיפה - כולל עדות על הרווקות שלו ושל אשתו, קבלה על מס קידושין, ועוד, – לוט נהדר של 4 מסמכים משנות העשרים

אבא שנלר נולד בשנת 1898 בעיירה טוּרְקָה (טורקא) שבגליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית (לימים במחוז לבוב באוקראינה), בנם של ליבה ואלכסנדר שנלר.

השומר הצעיר וארגון ההגנה העצמית
בעקבות האנטישמיות בעיר התארגנה בעיר קבוצה של חברי "השומר הצעיר" והקימה ארגון הגנה עצמית של יהודים, שהצליח להגן על יהודי העיר מפני פוגרום, אולם בערים אחרות בפולין נערכו באותה עת פוגרומים רבים. בימים 4–5 באוגוסט 1918 התקיים בעיר טרנוב כנס של "השומר הצעיר", בו היה אבא אחד מראשי הכנס ובו גם קרא לעלייה לארץ ישראל.

באביב 1920 הקריא אבא שנלר לראשונה בוועידת "השומר הצעיר" בלבוב את מילות השיר שחיבר בהשראת עמידת הגבורה של יוסף טרומפלדור וחבריו בחצר תל-חי, "בגליל בתל חי" ("בַּגָּלִיל, בְּתֵל חַי, טְרוּמְפֶּלְדּוֹר נָפַל"). ואכן, ההחלטות שנתקבלו שיקפו בלבוב את רוח מאורעות תל חי – הוחלט שהשכבה הבוגרת של "השומר הצעיר" תעלה מיד לארץ ישראל, ומאמצי התנועה יתמקדו בהגשמת מטרה זו.

העלייה לארץ

חנה מונטג, אבא חושי, ואחותו אטיה (משמאל)
ביולי 1920 עלה אבא שנלר לארץ ישראל עם קבוצה של 130 חלוצים, כולם חברי אגודת "השומר הצעיר", שהגיעו מלבוב, סטניסלבוב, יארוסלב, זלוצ'וב וטורקה. בליל עלייתם לארץ הגיעו העולים למחנה עולים שהוקם במקום בו נמצא לימים רחוב מזא"ה בתל אביב. באותה עת היו במקום כרמי גפנים, והעולים שוכנו בצריפי עץ שהיו בין הגפנים.

באותו לילה כינס אבא את הקבוצה והודיע לכל חברי הקבוצה:

"חסל סדר גליציה, גמרנו את חיי הגלות ומעתה אנו יהודים המגשימים את האידאלים שלנו בארץ ישראל".

אבא השליך את דרכונו הפולני אל המדורה ודרש מחבריו לעשות כמוהו. כמו כן, דרש מחברי הקבוצה לעברת שמותיהם. הוא עצמו שינה שמו מ"שְׁנֶלֶר" ל"חוּשִׁי" – תרגום חופשי של השם "שנלר", שמשמעו בגרמנית וביידיש "מהרו" או "חושו". בקבוצה נכחו גם האחיות מרים וחנה מונטג, והוא דרש מהן לשנות את שמן מ"מונטג" ל"רקעית" מאחר שלדבריו "מונטג" הוא "היום השני" שבו נברא הרקיע. האחיות סירבו לדרישתו, אולם לימים עִברת אחיהן, משה, מפקדה הראשון של חטיבת גולני, את שמו ל"מן".

בארץ היה חלוץ אידאליסט ועמד בראש גדוד של סלילת כבישים בתנאים קשים ביותר אך בשמחה ציונית אמתית. הוא עסק גם בייבוש ביצות ונמנה על מייסדי קיבוץ בית אלפא.

חנה מונטג

בכל משך שליחותו התכתב חושי עם אהובתו, חנה, שנותרה בבית אלפא, וכך כתב לה באחד ממכתביו:

"בלבוב חיכתה לי הפתעה נעימה יוצאת מן הכלל. הגעתי ללשכת הקרן הקיימת ושם מסרו לי שני מכתבים ממך. התחלתי לקרוא בהם וכה גדולה הייתה התרגשותי, עד כי לא יכולתי לשלוט בעצמי. האנשים בלשכת הקרן הקיימת הביטו עלי בהשתוממות בשעה שדמעות זלגו מעיני."

במהלך שליחותו הגיע חושי לטורקה, ושם שכנע את משפחתו לעלות לארץ ישראל; בפברואר 1925 עלתה המשפחה לארץ, לחיפה. חושי עבר לחיפה, לסייע להם ושם המשיך בפעילותו.

בל"ג בעומר תרפ"ו (1926) השיא אותם רב העיר חיפה – הרב יהושע קניאל
המסמכים שלפינו הם מהימים ההם, שלפני ל"ג בעומר.

מצב: בינוני – טוב