מכתב היסטורי מאת רבני ירושלים ובראשם הסבא קדישא מרן הגר"ש סלאנט זצ"ל ורבי יצחק בלאזר זצ"ל

"אגרת מבשרת שלום" – מכתב היסטורי מאת רבני ירושלים וראשי עסקניה, ובראשם מרן הגאון רבי שמואל סלנט והגאון הצדיק רבי איצל'ה בלאזר, אל יהודי אפריקה הדרומית.

ללא תאריך. נכתב בין השנים תרס"ד-תרס"ז.

תוכן המכתב: בעקבות מחלוקות ופולמוסים שונים שהתעוררו בנוגע לאיסוף תרומות יהודי אפריקה עבור יהודי ארץ ישראל, מודיעים הרבנים כי "נשתוו כל הסכסוכים שנולדו ונתהוו בין המוסדים החתומים מטה, ואחדות שלמה וגמורה שוררת בין המפעלים.... באו לידי פשרה קבוע וקיימת".

"ומעתה ידעו נא אחינו הנדיבים... בערי המדינה הנ"ל אשר כל שד"ר אשר תהיה בידו תעודה מאושרת ומקוימת בחותמות כל המפעלים הכללים הח"מ ועליהם חותמו של מרן... רבי שמואל סלאנט שליט"א, הוא הנבחר לשד"ר אה"ק...".

התעודה כתוב בידי סופר, על דף רשמי של ת"ת עץ חיים – מוסד התורה החשוב באותה תקופה, אשר הגר"ש סלאנט כיהן כנשיאו.

על התעודה חתומים בין היתר:

רבי יצחק בלאזר (ראש הוועד הכללי)

רבי אריה ליב ראשקעס

רבי אליהו זאב וולפזון

רבי אריה ליב בהררא"ד דיין צדק בפעה"ק

וכן העסקנים: ר' יואל משה סלומון, ר' יהושע משה שלאנק, ר' זלמן הכהן רובין, ר' גדליה נחמן בראדער, ר' יצחק אליעזר חרל"פ, ועוד.

בסיום התעודה נוספו מספר שורות מאת רבה של ירושלים רבי שמואל סלאנט, עם חותמתו (בצורת חתימה) וחותמת נוספת שלו.

מרן הגאון רבי שמואל סלאנט, מרא דארעא קדישא, הגיע ארצה בשנת תר"א (כשנה אחר בוא חותנו הרה"ג הצדיק רבי יוסף זונדל מסלאנט זצוק"ל) והתמנה בתור רב ומורה ודיין לעדת האשכנזים. ומאז ועד יום מותו שרת בקודש, וכמעט אין מפעל חשוב ונכבד בירושלים ת"ו אשר לא בעזרתו נוסד, ואשר לא הזריח שמשו ולא פרש צילו עליו להגדילו ולהפריחו. 

רבי יצחק בלאזר (תקצ"ז-תרס"ז), מגדולי תלמידי רבי ישראל מסלאנט ומהדיר ספרו "אור ישראל". כיהן כרבה של פטרבורג. אחרי פטירת רבו בשנת תרמ"ג, נשא את דגל תנועת המוסר בעולם ועמד בראש המחזיקים בשיטת המוסר, במיוחד כנגד המתנגדים שקמו לה.

הגר"י בלאזר כתב את “אור ישראל” – ספר יסוד בלימוד המוסר, המבוסס על אגרותיו של רבי ישראל סלנטר, שבמשך תקופה ארוכה היה החיבור היחיד שנתחבר על – ידי תנועת המוסר. חיבורו בהלכה: “פרי יצחק” בשני חלקים.

עלה לארץ ישראל בשנת תרס"ד ונבחר על ידי רבני ירושלים לשאת על שכמו את הנהגת הציבור הירושלמי, במשרת נשיא ה"הוועד הכללי" בירושלים, למרות חולשתו וזקנותו.

נפטר בי"א באב תרס"ז, ואע"פ שביקש בצוואתו שלא להספידו, דיבר הרב יוסף חיים זוננפלד לפני מיטתו, וכן הרב קוק הספידו ביפו בנימוק ש"גדולי הפוסקים האחרונים החליטו כי על "גדול הדור" אין מועיל הצווי "שלא להספידו", א"כ לו אף אם לא נוכל להכריע מי הוא "גדול הדור" שלנו במקצוע ההלכה וים התלמוד עכ"פ בחכמת היראה והמוסר ידוע היה המנוח ל"גדול הדור" שלא הניח אחריו תמורתו".

שני עמודים.

מצב טוב, בלאי אופייני. כתמים.