שורות בהנהגת הדור, סדרי הישיבות והסמינרים, המאבק בטכנולוגיה המתפתחת ועוד, בכתב יד 'אבי הישיבות' הגאון רבי מיכל ...

שורות בהנהגת הדור, סדרי הישיבות והסמינרים, המאבק בטכנולוגיה המתפתחת ועוד, בכתב יד 'אבי הישיבות' הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ

שורות נדירות בכתב ידו האופייני של הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ, 'אבי הישיבות' וממנהיגי הדור האחרון.

בכתב רוטט ושברירי, בלשון תנכי"ת ותוך ציטוט מובאות מהמקראות, הראשונים והאחרונים ועד חכמי המוסר, חורט הגאון רבי מיכל יהודה מליבו הטהור, רעיונות ואמרים להשמיעם קבל עם ועדה, בכנסים סגורים או באספות פומביות. 

לעיתים רושם הוא משפט או שניים בשפת האידיש: 'בזמן שלנו נתקיים הפסוק הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים, כל העולם במצב כזה, אבל אנו כלל ישראל, החרדים לדבר ה' יתברך אומר הנביא 'ועלייך יזרח כבוד השם'. [תרגום מאידיש מתוך הדברים] 

בין הרעיונות בטיוטות הנדירות: הספדים, הבחנות ועיקרי סדרי הישיבה, הנהגת הישיבות בידי ראשיהן, מובאות מהליכות הגאון מפוניבז' והמשגיח רבי ירוחם ממיר, פניני יראה ושביבי מוסר מיוחדים. דברים למנהלי הסמינרים. 

חלק מהרישומים, דברים ונקודות שכתב לעצמו מרן הגאון לפני אספות חשובות, פומביות וחשאיות.

הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ [תרע"ד–תשע"א, 1913-2011 מכונה בקיצור גם הגרמי"ל ליפקוביץ] היה ראש ישיבת פוניבז' לצעירים, חבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה וממנהיגי הציבור הליטאי בימי חייו כונה פעמים רבות בתואר 'פאר הדור' או 'אבי הישיבות'. 

נולד בוולוז'ין ונסע ללמוד בישיבת רמיילס אצל ראש הישיבה הגאון רבי שלמה היימן, שאותו החשיב כמורו ורבו. לימים הוציא את שיעוריו לאור בספר "חידושי רבי שלמה". 

בשנת תרצ"ו עלה עם משפחתו לארץ ישראל והחל ללמוד בישיבת חברון בירושלים בה היה מקורב לראשי הישיבה הגאונים רבי יחזקאל סרנא, רבי אהרון כהן ובמיוחד למשגיח הגאון הצדיק רבי לייב חסמן. כן התקרב ביותר לגאון רבי איסר זלמן מלצר, השתתף בשיעוריו בסדר קדשים ואף קבע עמו סדר לימוד שבועי. כעבור זמן התקרב גם אל הגאון בעל "חזון איש" ונחשב מחשובי תלמידיו. בעצת החזון איש התארס ונישא לחוה אסתר גרשנוביץ בתו של הגאון רבי אברהם יצחק ראש ישיבת תפארת ציון ומיד אחר נישואיו נעשה לר"מ בישיבה. בין תלמידיו, גדולי הדור וראשי הישיבות הגאונים רבי חיים קנייבסקי, רבי נסים קרליץ, רבי מאיר צבי ברגמן, רבי דב צבי קרלנשטיין ועוד רבים וטובים.

מסופר, כי לעיתים היה החזון איש מקשיב לשיעוריו בהנאה ומשבחם בכל פה.

בתחילת שנות התש"י כשהקים הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן את ישיבת פוניבז' לצעירים, מינה את רבי מיכל יהודה לעמוד בראשה, יחד עם הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן. הגרמי"ל ליפקוביץ מסר בה שיעורים במשך כשישים שנה והעמיד אלפי תלמידים, בהם רבנים, ראשי ישיבות ותלמידי חכמים מפורסמים. 

במסע הלוויתו העצום בבני ברק, השתתפו כמאה אלף איש.

הנהגה והשקפה: 

כאשר הוקמה מפלגת דגל התורה על ידי הגאון רבי אלעזר מנחם שך צורף הגרמי"ל למועצת גדולי התורה של המפלגה. השפעתו הייתה רבה בתחום החינוך והישיבות. ראשי ישיבות רבים נועצו בו, והוא שימש נשיא של מספר ישיבות ומוסדות תורה. בשנותיו האחרונות יצאו לאור מספר ספרים שלו המכילים שיחות מוסר, הדרכות והנהגות לבני הישיבות.

הגרמי"ל ליפקוביץ נחשב כממשיך הקו ההשקפתי של הרב שך. 

הוא דגל בשמירה קפדנית של המסורת בכל ענייני החינוך וההשקפה התורנית. התנגד להקמת מכללות אקדמיות לחרדים. נאבק נגד התערבות משרד החינוך בתכני הלימוד במוסדות הלימוד החרדיים, בין השאר על ידי תוכנית הליבה ומבחני המיצ"ב. לשם כך אף יזם כינוס מיוחד של מועצת גדולי התורה אשר קיבלה החלטה חד-משמעית על עצמאות החינוך בבתי הספר החרדיים. יצא נגד השבועונים החרדיים, וכתב כי הם "מכשילים את הרבים בלשון הרע וליצנות, ולחינוך הילדים הוא סם המוות". חלק ניכר משיחותיו ומכתביו עוסק בחובה לשמור על "החינוך הטהור", ללא שום ויתורים ופשרות. בצוואתו ציווה על בני ביתו "לחזק את חינוך הבנים והבנות על טהרת הקודש".

בפרשת עמנואל הביע עמדה בלתי מתפשרת נגד החלטת בג"ץ. הוא הורה להורי תלמידות בית הספר בית יעקב בעמנואל שלא להיכנע לבג"ץ גם במחיר של הליכה לכלא. כשבאה קבוצת ההורים אל ביתו לקבל את ברכתו לפני הליכתם לכלא, השמיע באוזניהם דברי עידוד ותמיכה. בעקבות החלטת הממשלה לקצץ בתקציב החינוך העצמאי הורה לכמה אילי הון יהודים ממעריציו לתמוך בחינוך העצמאי ואף כינס בביתו ישיבה מיוחדת של נדיבים למטרה זו.

מהדרכותיו החינוכיות

ישנה חשיבות לכך שהאב ילמד תורה עם בנו, לא רק משום מצוות "ושננתם לבניך", אלא גם לצורך יצירת קשר ביניהם. כתוצאה מכך הבן נוח יותר לקבל את דברי אביו בתחומים נוספים. לימוד זה צריך להתקיים מתוך אהבה ולא מתוך כפייה. על האב לשמוע את דברי בנו בסבלנות ובמאור פנים. יש לשבח את הבן על סברה יפה שהוא אומר, כדי להאהיב עליו את הלימוד ולהמריץ אותו לעמול בתורה.

יש להוכיח את הבן בנחת ומתוך אהבה, כדי שהבן יחוש שהדבר נובע מאהבתו של אביו, שרוצה בטובתו. אין לצעוק ולהעניש ילד שמדבר בחוצפה או בכעס, אלא יש לומר לו בנחת ומתוך אהבה שכך הוא מפסיד את המעלות הטובות. דורנו חלש, ולכן צריך להשתמש בעיקר ב"ימין מקרבת" ולא ב"שמאל דוחה". מאותה סיבה, כאשר האב נוכח שהבן אינו יודע את הסוגיה שלמד בתלמוד תורה או בישיבה - אין לכעוס עליו ולתת לו הרגשה שהוא אינו יודע, אלא יש ללמוד עמו את הדברים תוך מתן הרגשה טובה, כגון בעזרת אמירה "מן הסתם התכוונת לכך וכך".

המפתח להצלחה בחינוך הילדים הוא תפילה בדמעות.

אין להלחיץ מדי את הילד, אך גם לא לפנקו יתר על המידה ולאפשר לו חופשיות יתר.

ההורים חייבים לנהוג בסמכותיות, כדי שהילדים יהיו חייבים לשמוע להם גם בדברים שאינם נראים בעיניהם.

ישנה חשיבות רבה לדוגמה האישית. כאשר הבן רואה את אביו לומד תורה ומקפיד בקיום מצוות הדבר משפיע עליו יותר מתוכחות.