The Tzrifin Underground Organization of the Lehi Fighters – Handwritten Notebook of Letters and Thoughts of "Aviva" ...

The Tzrifin Underground Organization of the Lehi Fighters – Handwritten Notebook of Letters and Thoughts of "Aviva", a Member of the Underground which was Written in the Tel Mond Prison, 1952 – Thoughts and Emotions, National and Personal – Amazing and Unique – a Touching Historical Item!
מחתרת צריפין של לוחמי הלח"י - מחברת בכתב יד של מכתביה והגיונותיה של חברת המחתרת "אביבה" שנכתבה בכלא בתל מונד, 1952 - מחשבות ורגשות, לאומיות ואישיות – עד כדי דמעות – מדהים, יחיד במינו – פריט היסטורי!
מחתרת צריפין
"מלכות ישראל", שנודעה בשם "מחתרת צריפין", הייתה מחתרת יהודית לאומית של יוצאי לח"י שפעלה בישראל בראשית שנות החמישים.
המחתרת קמה על רקע האירועים האנטישמיים והאנטי ישראליים שהתרחשו בגוש המזרחי בשנים 1952 ו-1953, ששיאם היו משפטי פראג, וכן על רקע מעשי הרצח הנוראים שנעשו על ידי ערביי ארץ ישראל ללא תגובה הולמת של הממשלה.
הקמת המחתרת
בשנת 1952 נפגש יעקב חרותי, חבר הלח"י לשעבר, עם ידידו איש הלח"י שמעון בכר על ספסל ברחוב שדרות ח"ן בתל אביב. חרותי מספר: "התחלנו לדבר על כך שהערבים רוצחים ויורים והמדינה לא מגיבה ... אמרנו שצריך להקים ארגון". פגישה זו הובילה להקמתה, בחורף 1952, של הקבוצה שנודעה בשם "מלכות ישראל".
המחתרת שמה לעצמה שתי מטרות:
לפגוע בנציגויות של ברית המועצות וצ'כוסלובקיה, במחאה על הדיכוי האנטישמי.
להגיב בירי ולהרוג חיילים של הלגיון הירדני כל אימת שאלה יירו על יהודים בירושלים המחולקת.
חרותי ובכר גייסו כמה עשרות מחבריהם לשעבר בלח"י והקימו גם ארגון של צעירים. חרותי מספר על הארגון: "היינו עשרות בכמה רמות... היו כאלה ששימשו מודיעים וסיפקו מידע. אחרים עשו מעשים פשוטים של העברת הודעות. היו כאלה שנתנו את דירתם לפגישה. אחרים סיפקו אוכל. והיו מעטים שיצאו לפעולות".
אנשי "מלכות ישראל" שלפו נשק וחומרי חבלה שהטמינו אנשי הלח"י במערות באזור ירושלים בימי מלחמת העצמאות.
ב-26 במאי 1953 נעצרו בירושלים בחורים עם חומרי נפץ, ועל ידי זה התגלתה המחתרת.
רוב העצורים נמנו עם חברי לח"י לשעבר. בישיבת ממשלה ב-8 ביוני 1953 הכריזה הממשלה על מחתרת זו כעל ארגון טרור על פי פקודת מניעת טרור.
חברי המחתרת הועמדו לדין בפני בית דין צבאי. מושבו של בית הדין היה במחנה צריפין ולמחתרת ניתן הכינוי "מחתרת צריפין". על הנאשמים הגן עורך הדין שמואל תמיר, לימים המגן על מלכיאל גרינוולד נגד קסטנר.
פסק הדין ניתן ב-28 באוגוסט 1953. בית הדין קבע כי הוכח קיומו של ארגון טרור והרשיע את הנאשמים בהנחת פצצה בצירות צ'כוסלובקיה, בהטלת פצצה במערכת השבועון "העולם הזה", בהצתת אטליזים לא כשרים ובהצתת מכוניתו של הציר הסובייטי. בסעיף אישום עיקרי ביחס לפיצוץ שאירע בשגרירות הסובייטית (שבעקבותיו ניתקה ברית המועצות את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל), זוכו הנאשמים. העונשים שהוטלו על הנאשמים השונים נעו בין שנת מאסר אחת לבין 10 שנות מאסר. שר הביטחון לבון איש את פסקי הדין אך קיצר את משך מאסרם.
בין הנאשמות הייתה יפה דרומי, "אביבה", כותבת המחברת המופלאה שלפנינו. היא נידונה ל4 שנות מאסר.
בשנת 1955 הוענקה חנינה לאסירים, ועונשם קוצר כך שיוכלו להשתחרר שחרור מוקדם. אולם משנדרשו לחתום על התחייבות שלא להתחבר עם פושעים לאחר שחרורם, כדי להשתחרר, סירבו חברי מלכות ישראל לחתום בטענה שגם לפני מאסרם לא התחברו עם פושעים. בעקבות זאת תוקן החוק, כך שוועדת השחרורים תוכל לקבוע באופן גמיש את התנאים לשחרור מוקדם
אביבה השתחררה לאחר שנה וחצי של מאסר

כותבת המחברת יפה "אביבה" בדיאן לבית דרומי
הסיפור של יפה, ובשמה בלח"י אביבה, מיוחד מאוד כבר בראשיתו.
יפה נולדה ב־20.12.1928 בארץ־ישראל, ב... עזה, להוריה שאול ולאה דרומי, ציוניים רוויזיוניסטים מסורים יוצאי לטביה. אביה היה ממייסדי הקהילה היהודית החדשה בעזה.
האוירה והחינוך שקיבלה בבית הוריה הכינו אותה נפשית להצטרף לתנועה הלאומית הלוחמת.
בשנת 1944, בעודה תלמידת המחלקה השישית בגימנסיה הרצליה בתל אביב, גוייסה ללח"י בהמלצת בן־דודה הרצל עמיקם, שהיה פעיל במחתרת ואחד מ־20 הבורחים ממחנה המעצר בלטרון.
בראשית דרכה הועסקה במחלקת הנוער, בהפצת חומר הסברה ברחובות, בבתי שעשועים, בתיבות דואר ובבית־הספר.
במרוצת הזמן הועברה למחלקת המודיעין (מחלקה ו'), בה עסקה בפעילות ענפה: מעקב אחר חשודים בשיתוף פעולה עם הבריטים ואחר תנועת חיילים, בלשים ושוטרים.
היא הופעלה גם בשליחויות מסוכנות, כמו העברת מזוודה מלאה בחומר נפץ מתל־אביב לירושלים.
היא השתתפה בפעולת דין־יאסין, ועם צאת הבריטים מירושלים, נטלה חלק בניסיון לכיבוש המבנים שפונו על־ידם, וכן בניסיון הפריצה לעיר העתיקה, פעולה בה נהרגו כמה לוחמי לח"י.
הייתה גם שדרנית בתחנת השידור של הלח"י.
עם קום מדינת ישראל, נעצרה על השתייכות למחתרת 'מלכות ישראל' ונאסרה ב־.1952 היא נדונה לארבע שנות מאסר ושוחררה לאחר ריצוי עונש של שנה וחצי. לאחר שיחרורה נישאה לזאב וילי בדיאן, חברה במחתרת. היא סייעה לשראל שייב אלדד בהוצאת הירחון 'הסולם'.

הפריט שלפנינו
מחברת עם טיוטות המכתבים שכתבה לחברה וילי, לוחם חרות ישראל, שלאחר השחרור נישאה לו, וכן לבני משפחתה – ביושבה בבית הסוהר בתל מונד.
המכתבים מלאים חומר מאלף על אמונתם ודבקותם שלה ושל חוג ידידיה מהלח"י בחזון השלם של הלח"י. היא מתארת ביד אומן, בחכמה וברגש, את שרטוטי נפשה מצד אחד ואת קורותיה בכלא מצד שני. התיאורים הללו מתארים היטב את אישיותה הפרטית ומסכת הקשר העמוק שלה עם וילי אך יחד עם זאת את היותה נפש כללית מיוחד שאחוזה כולה בשאיפה הכללית של גאולת ישראל. היא עוברת משאלות כלליות של התחיה הלאומית, היחס להשקפות עולם שונות ועוד נושאים כאלו לשאלות חייה שלה, ומשם לעניינים הפרוזאיים בכלא ככביסה וכחום השמש. הכל ברוב חן ורגש.
מי שיתחיל לקרוא במחברת ימצא את עצמו ממשיך וממשיך...
בטיוטות הרבה מחיקות, הוספות ושינויים. מעניין מאוד לראות את המחשבה הרבה שנתנה לכל משפט והגדרה במכתב.
החתימה שונה לפי הנמענים. למשפחתה ומכירה היא חותמת בשמה יפה, אך לחברה וילי היא חותמת בשם אביבה, כינויה בלח"י, שם הכירו וקשרו את גורלם יחד.
נביא כאן לדוגמא מאחד התיאורים היפים במחברת:
אביבה כותבת לוילי בהרחבה על החתונה הצפויה של אחיה. מודיעים לה שהיא תקבל שחרור מהכלא ביום החתונה אך מלווים את זה בהמון מגבלות ובסוהרת צמודה עד שכמעט אין זה חופש כלל. היא מתארת את זה ביד אומן, שלב שלב. את ההכנות, ההתרגשות, המסע לתל אביב, את הפגישה המשכרת עם אמה ועם חברותיה, עם כל החברים לדעה בלח"י, החופה... ואז היא כותבת על הרגע שהיא רואה שם את אמה ואת חברה וילי:
"... הרב מתחיל בברכותיו ומורה לו לאחי איך לקדש את אשתו, ואחי חוזר אחריו: "הרי את מקודשת לי... נוטל את הטבעת... הסתכלתי באמי, עיניה זולגות דמעות... היא נזכרת בביתה האסורה, היא עוד רוצה בבנה והנה הוא יוצא מרשותה. הרגעתי אותה. עליה להיות חזקה, והיא מבינה אותי, ומנגבת בממחטה את עיניה הדומעות, ומחניקה בתוכה את השאר. הסתכלתי בך וידעתי שחשנו אותו רגע על אותו דבר. היינו כה קרובים לרב מתחת לחופה... צריכים היינו רק להתקרב מעט, וצריך היית לאחוז בטבעת, והיית חוזר אחר דבריו של הרב ואומר הרי את... אלא שמאחורינו השומרים המתחקים על עקבותינו ועלינו ניטל לחכות...."

תיאור פיזי של הפריט
מחברת של למעלה משבעים דפים, יותר ממאה וארבעים עמודים. מלאים בכתיבות. הרבה מאוד מחיקות על ידי קוים, אך גם הם ניתנים לקריאה. ללא כריכה. חסר דף או קצת יותר בהתחלה.
מצב: טוב