מכתב היסטורי מרתק מאת הגאון רבי אהרן פישר. ירושלים, תרצ"א [1931]

מכתב היסטורי מרתק מאת הגאון רבי אהרן פישר. ירושלים, תרצ"א [1931]
מכתב ארוך המתפרש על פני שלושה דפי נייר מכתבים רשמי של 'מרכז צעירי אגודת ישראל', בכתיבת ידו ובחתימתו של הגאון רבי אהרן פישר אבי משפחת הגאונים הירושלמית, וחתום בחותמת רשמית של התנועה. המכתב נשלח אל העסקן הנודע הרב חיים ישראל אייז משווייץ, ובו חשיפות היסטוריות מרתקות בנוגע לחילוקי הדעות הפנימיים, העזים ורוויי האמוציות (והבלתי ידועים עד כה), בתוך ההנהגה הפוליטית של הציבור החרדי. ירושלים, תרצ"א [1931]. מכתב היסטורי חשוב במיוחד לחוקרי היישוב הישן בתקופת המנדט.
הרקע למכתב: פרעות תרפ"ט היכו את הנהגת היישוב בהלם. לאור השבר, מינו, בשלהי השנה, את פנחס רוטנברג, שכבר ניסה כמה פעמים למצוא דרך לדו-קיום בין היהודים והערבים, ליו"ר הוועד הלאומי. כתוצאה מכך התעוררו חילוקי דעות בתוככי הנהלת אגו"י האם לשתף פעולה עם הוועד הלאומי, כשעמדתו של רי"ח אייז הייתה לקיים מגעים נפרדים עם הערבים. למעשה, ר"מ בלוי פישר בין הצדדים, ולא שיתף פעולה לא עם היהודים ולא עם הערבים, ואף נמנע מלהופיע בפני הוועדה שחקרה מטעם השלטונות את הגורמים לפרוץ המאורעות. ברם, אגו"י לא יכלה להשלים עם עמדה פאסיבית זו, שבה ההסתדרות הציונית מייצגת לבד את הישוב. בנוסף לכך, בחודש חשון תר"ץ הציע רוטנברג לאגו"י לשתף פעולה בישיבות הוועד הלאומי. 'אגודת ישראל' הציעה כפשרה, שיתבצע שיתוף חלקי. בעקבות 'הסדר' זה פנה ר"מ בלוי בדרישה לוועד הפועל העולמי של אגו"י, לקיים במקביל גם מגעים עם ההנהלה הציונית בלונדון, לדיון בכל השאלות המדיניות הקשורות בא"י. גם כאן התפצלו הדעות, ולאורך חודשים חשון-טבת התנהל חליפת מכתבים סוערת בין החברים. בין השאר: רי"ח אייז התנגד לו ור' יעקב רוזנהיים חייבו. בשלהי חודש טבת החליט הוועד הלאומי למנות וועדת חקירה שתכריע בשאלת הטיעונים הסותרים של היהודים מול הערבים ביחס לכותל המערבי. גם כאן הציעו לאגו"י להופיע עמם במשותף לפני הוועדה. וגם כאן התעוררו חילוקי דעות בתוככי האגודה. בחודש אייר התעוררה הארץ לביטול מכסות העלייה מטעם השלטון הבריטי, זאת בעקבות כניעה ללחץ ערבי. המוסדות הציוניים געשו, והכריזו על כ"ד אייר ליום שביתה. גם כאן פנו אל אגו"י להצטרף ליוזמת השביתה, שבתחילה לא הסכימה, ברם אחרי מו"מ הסכימה להשתתף. כאן כבר רתח רי"ח מכעס, במכתבו לר"מ בלוי הוא זועם: "מדוע תילחם אגו"י למען עלייה, האם כדי להוסיף עוד חופשיים ופורקי עול?" רבים מחברי 'אגודת ישראל' חלקו על עמדתו זו. מתיחות פנימית מתמדת זו גרמה לכך שהקיצונים והקנאים פרשו ממסגרת אגו"י. והקימו מסגרת משלהם: 'צעירי אגודת ישראל', בראשותם של ר' אהרן קצנלבויגן ור' עמרם בלוי. קבוצה שדגלה באי-שיתוף טוטאלי עם מוסדות הציוניים. ר' אהרן פישר היה חבר בצא"י.
במכתב שלפנינו חושף הרב פישר את חילוקי הדעות בין הקנאים לבין ר"מ בלוי, את הפיצולים וחילוקי הדעות בתוככי אגודת ישראל הירושלמית אודות בחירות לוועד הלאומי. ולא עוד אלא שהוא חושף כאן לראשונה על מאמציו של אייז להטות את דעתו של בלוי! ועל המסרים ששלח לחברי צא"י. ר' אהרן מבקר קשות את עמדתו הנייטלרית של בלוי, מה גם שעמדת ר' יונתן בנימין הורביץ דומה לעמדתם של חברי צא"י. ביקורת רבה, גלויה וסמויה, הוא מטיח נגד הפעילים והעסקנים בשורות האגודה. מרתק.
רבי אהרן פישר, [תרנ"ו-תש"ב], נולד בהונגריה לרבי שלמה פישר רבה של קהילת הסטטוס קוו אנטה של קרלסבורג ותלמידם של הכתב סופר ורבי יצחק דב במברגר. בשנת תרע"ט עלה ירושלימה, והצטרף למחנה הקנאים. היה חבר ב'צעירי אגודת ישראל'. התנהג בפרישות ובחסידות, ולחם את מלחמתה של היהדות החרדית נגד הוועד הלאומי, נפוצו עליו שמועות כי ירה במנהיג ההמון הערבי שבא לפרוע ביהודים במאורעות תרפ"ט, אולם שמועות אלה אינן מבוססות דיין וכנראה שאינן נכונות. נפטר בהיותו צעיר לימים, והשאיר אחריו ארבעה בנים שלימים האירו את ישראל בתורתם: רבי ישראל יעקב (רב שכונת זיכרון משה בירושלים, וראב"ד העדה החרדית), ר' משה (רבה של שכונת כנסת בירושלים), ר' מאיר צבי (מו"צ בשכונת הר נוף בירושלים) ור' שלמה (ראש ישיבת אתרי). 
הרב ח"י אייז [תרל"ו-תש"ג], היה ממקימי תנועת 'אגודת ישראל' ומעסקניה הבולטים, והיה פעיל מרכזי בהצלת יהודים בתקופת השואה. עמד בקשר רציף עם חברי 'אגודת ישראל' הירושלמית. כמטרה עיקרית לחיציו שימשה תנועת 'המזרחי', אליה השתייך בעצמו בצעירותו. הוא לעג להם על כך שאינם מלמדים לבניהם תורה, אלא יש להם 'דת' אחרת 'דת העבודה'. כן ביקר רבות את החינוך החילוני. בפולמוסים שבין קנאי ירושלים לבין 'מרכז אגודת ישראל' הירושלמי, עמד, לרוב, לצד הקנאים, לדוגמה: שיש להמשיך את מדיניותה של דהאן שהארץ תישאר בשלטון הערבים; אין לקיים מגעים, כלשהם, עם התנועה הציונית, גם בשעת הדחק. אחרי פרעות תרפ"ט, הביע רי"ח את דעתו שעל היהדות החרדית לוותר על 'הצהרת-בלפור', בתמורה להסכם ערבי-יהודי, שיעניק ליהודים חופש-דתי. כאן הזדעק ר"מ בלוי והטיח בפניו, שאין הוא מכיר את אופי הערבי, שנואי נפשם של היהודים, ואין מקום לסמוך עליהם. כן ביקר את רי"ח על כך שהשמיץ את רח"ע מווילנא המטה את אגוד"י לעמדה מתונה כלפי הציונות.
[3] דפי נייר מכתבים. 28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. נקבי תיוק.