|
פריט 17:
תיעוד חי לתקופה בה תלמידי ישיבה מסרו את נפשם על מנת שקול התורה לא יפסק. רשימת הבחורים בישיבת מיר הגולה. שנגהאי ...
עוד...
|
|
|
נמכר ב: $2,000
מחיר פתיחה:
$
500
הערכה:
$2000-$3000
עמלת בית המכירות: 22%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
תיעוד חי לתקופה בה תלמידי ישיבה מסרו את נפשם על מנת שקול התורה לא יפסק. רשימת הבחורים בישיבת מיר הגולה. שנגהאי, פריט היסטורי
אחד המאורעות הגורליים ביותר שהתרחש, בתקופת ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשלהי תרצ"ט, היה הסכם שלום שנחתם בין גרמניה הנאצית ובין בריה"מ הקומוניסטית, הידוע בכינויו 'הסכם ריבנטרופ-מולוטוב'. למחרת ההסכם הכריזו העיתונים על פרטי ההסכם צבאיים וכלכליים גם יחד. עובדה שהדהימה העולם, שני אויבים מושבעים כרתו ברית אהבה. מטרת הגרמנים הייתה לכבוש את פולין שחצצה בין שתי המדינות, וההסכם ה"סודי" בין שתי המדינות, היה לכבוש את פולין ולחלקה בין עצמם. שבוע לאחר מכן פלשו לפולין ותוך חודש נמחקה מדינת פולין כליל. מאות אלפי יהודים נסו מנוסת בהלה משטח הכבוש, ברם, כל שערי המדינה – נעולים בפניהם. יותר מרבע מיליון מהם נמלטו לשטח הכבוש הרוסי.
גם על עולם הישיבות – שפולין באותם ימים היתה המבצר הגדול שלו – לא פסח גורל זה. רובן של הישיבות נמצאו אז בחלק המזרחי של פולין, שהיה תחת כיבוש הרוסי. רבים מבני הישיבה ברחו לווילנא. רבה, רבי חיים עוזר, הוא אשר דאג עבורם, הרגיע את רוחם, וניווט להם את דרכם. ראש ישיבת מיר – רבי אליעזר יהודה פינקל, אסף את עשרות מתלמידיו, והיגר מווילנא לקיידאן, והגיעו לשם בימי החנוכה. כעבור שבעה חודשים נכבשה ליטא בידי הרוסים, שוב מצאו הפליטים את עצמם לכודים בטבעת החנק הרוסי. לאחר מאמצים עילאיים להשגת היתרי יציאה וסטרפיקטים, הצליחו, דרך הקונסול היפני, להגר ליפן. לאחר מסכת תלאות רבות, החלו ראשוני הפליטים להגיע (בחורף תש"א). מאז והאלה המשיכו נהרות של אלפי פליטים, יהודים בעה"ב ובני ישיבה לנהור לארץ לא-מוכרת, ולמרות מסכת החרדות, התהיות והמתחים העצום, החלו לייסד ישיבה בשנגהאי, והשקיעו כל מעיניהם בתורה. הצלחה זו, כונתה בשם 'נס ההצלה', נס שהמשיך את אור התורה, בתוך עולם החשוך.
בתקופה זו לקח רבי חיים שמואלביץ את מוסרות ניהול הישיבה. וזאת בעקבות נסיעת חמיו – רבי אליעזר יהודה לא"י לגיוס תרומות, ולא יכול היה לחזור. נוסף לניהול ישיבת מיר, ניהל רבי חיים את עניינים הכספיים של ישיבות: ליובאוויטש, קלצק וקמניץ. הישיבות שכנו בשנגחאי במשך חמש וחצי שנים. בחודש טבת תש"ז נסע עם הישיבה לארה"ב, וכחצי שנה אחר כך עלה לא"י וסייע לחמיו בייסוד ישיבת 'מיר' בשכונת 'בית ישראל'.
לפנינו מסמך היסטורי נדיר ובו כתב רבי חיים שמואלביץ בכתב ידו את שמותם של כל בחורי ורבני הישיבה בתקופה בה שהו בשנגהאי. 202 שמות ערוכים וממוספרים לפי שם משפחה ושם פריט. בעלי משפחות נכתבו רק בשם ראש המשפחה וציון מס' הנפשות. למשל ליד שמו של רבי יחזקאל לווינשטיין - המשגיח האגדי נכתבה הספרה 3 באות על 3 נפשות וכן ליד מרדכי גינזבורג חתנו של המשגיח נכתבה הספרה 3. רבי חיים עצמו שכתב את השמות בהגיע לכתיבת שמו, כתב את שם משפחתו בלבד 'שמואלביץ' ללא השם הפרטי כפי שכתב בכולם וליד שם משפחתו הוסיף את הספרה 5.
בין השמת הידועים מופיעים: ר' שמואל בירינבוים , ר' מרדכי אבא ברמן
עפשטיין , ר' ראובן פיין, ר' ראובן מלמד, לסמן נחום, ר' נחום פרצוביץ, ר' חיים מיליקובסקי אבי האדמו"ר מאנשינוב שליט"א, ר' לייב מאלין, ר' חצקל לוינשטיין, ר' חיים שמואלביץ, ר' ראובן גינזבורג.
סה"כ 202 שמות אליהם נתווספו 11 בחורים מישיבת קמניץ ועוד 11 מישיבת קלעצק מבלי לפרט את שמותם.
[1] דף נייר רשמי. 21X27 ס"מ. כתוב משני הצדדים. מצב טוב. כל השמות קריאים.
אחד המאורעות הגורליים ביותר שהתרחש, בתקופת ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשלהי תרצ"ט, היה הסכם שלום שנחתם בין גרמניה הנאצית ובין בריה"מ הקומוניסטית, הידוע בכינויו 'הסכם ריבנטרופ-מולוטוב'. למחרת ההסכם הכריזו העיתונים על פרטי ההסכם צבאיים וכלכליים גם יחד. עובדה שהדהימה העולם, שני אויבים מושבעים כרתו ברית אהבה. מטרת הגרמנים הייתה לכבוש את פולין שחצצה בין שתי המדינות, וההסכם ה"סודי" בין שתי המדינות, היה לכבוש את פולין ולחלקה בין עצמם. שבוע לאחר מכן פלשו לפולין ותוך חודש נמחקה מדינת פולין כליל. מאות אלפי יהודים נסו מנוסת בהלה משטח הכבוש, ברם, כל שערי המדינה – נעולים בפניהם. יותר מרבע מיליון מהם נמלטו לשטח הכבוש הרוסי.
גם על עולם הישיבות – שפולין באותם ימים היתה המבצר הגדול שלו – לא פסח גורל זה. רובן של הישיבות נמצאו אז בחלק המזרחי של פולין, שהיה תחת כיבוש הרוסי. רבים מבני הישיבה ברחו לווילנא. רבה, רבי חיים עוזר, הוא אשר דאג עבורם, הרגיע את רוחם, וניווט להם את דרכם. ראש ישיבת מיר – רבי אליעזר יהודה פינקל, אסף את עשרות מתלמידיו, והיגר מווילנא לקיידאן, והגיעו לשם בימי החנוכה. כעבור שבעה חודשים נכבשה ליטא בידי הרוסים, שוב מצאו הפליטים את עצמם לכודים בטבעת החנק הרוסי. לאחר מאמצים עילאיים להשגת היתרי יציאה וסטרפיקטים, הצליחו, דרך הקונסול היפני, להגר ליפן. לאחר מסכת תלאות רבות, החלו ראשוני הפליטים להגיע (בחורף תש"א). מאז והאלה המשיכו נהרות של אלפי פליטים, יהודים בעה"ב ובני ישיבה לנהור לארץ לא-מוכרת, ולמרות מסכת החרדות, התהיות והמתחים העצום, החלו לייסד ישיבה בשנגהאי, והשקיעו כל מעיניהם בתורה. הצלחה זו, כונתה בשם 'נס ההצלה', נס שהמשיך את אור התורה, בתוך עולם החשוך.
בתקופה זו לקח רבי חיים שמואלביץ את מוסרות ניהול הישיבה. וזאת בעקבות נסיעת חמיו – רבי אליעזר יהודה לא"י לגיוס תרומות, ולא יכול היה לחזור. נוסף לניהול ישיבת מיר, ניהל רבי חיים את עניינים הכספיים של ישיבות: ליובאוויטש, קלצק וקמניץ. הישיבות שכנו בשנגחאי במשך חמש וחצי שנים. בחודש טבת תש"ז נסע עם הישיבה לארה"ב, וכחצי שנה אחר כך עלה לא"י וסייע לחמיו בייסוד ישיבת 'מיר' בשכונת 'בית ישראל'.
לפנינו מסמך היסטורי נדיר ובו כתב רבי חיים שמואלביץ בכתב ידו את שמותם של כל בחורי ורבני הישיבה בתקופה בה שהו בשנגהאי. 202 שמות ערוכים וממוספרים לפי שם משפחה ושם פריט. בעלי משפחות נכתבו רק בשם ראש המשפחה וציון מס' הנפשות. למשל ליד שמו של רבי יחזקאל לווינשטיין - המשגיח האגדי נכתבה הספרה 3 באות על 3 נפשות וכן ליד מרדכי גינזבורג חתנו של המשגיח נכתבה הספרה 3. רבי חיים עצמו שכתב את השמות בהגיע לכתיבת שמו, כתב את שם משפחתו בלבד 'שמואלביץ' ללא השם הפרטי כפי שכתב בכולם וליד שם משפחתו הוסיף את הספרה 5.
בין השמת הידועים מופיעים: ר' שמואל בירינבוים , ר' מרדכי אבא ברמן
עפשטיין , ר' ראובן פיין, ר' ראובן מלמד, לסמן נחום, ר' נחום פרצוביץ, ר' חיים מיליקובסקי אבי האדמו"ר מאנשינוב שליט"א, ר' לייב מאלין, ר' חצקל לוינשטיין, ר' חיים שמואלביץ, ר' ראובן גינזבורג.
סה"כ 202 שמות אליהם נתווספו 11 בחורים מישיבת קמניץ ועוד 11 מישיבת קלעצק מבלי לפרט את שמותם.
[1] דף נייר רשמי. 21X27 ס"מ. כתוב משני הצדדים. מצב טוב. כל השמות קריאים.
