מכירה פומבית 13 "גבורה יהודית!" - פריטי שואה וגבורה, ציונות ותקומת ישראל
24.6.19
ישראל
 באולם איחוד שיבת ציון ברחוב בן יהודה 86 תל אביב
המכירה הסתיימה

פריט 28:

תגלית היסטורית - חתימה בכתב ידה של אשת החיל, הצדקת גב' אנה פוירשטיין, היאנוש קורצ'אק של קרקוב!! על בקשה למען ...

לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא 
מחיר פתיחה:
$ 20,000
הערכה:
40000$-80000$
עמלת בית המכירות: 20%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
תגיות:

תגלית היסטורית - חתימה בכתב ידה של אשת החיל, הצדקת גב' אנה פוירשטיין, היאנוש קורצ'אק של קרקוב!! על בקשה למען היתומים בגטו, שהיו לה כילדיה. שריד יחיד בעולם מהמנהלת והמחנכת הדגולה שהלכה מתוך בחירה עם שלוש מאות ילדיה היתומים אל המוות.
קרקוב, הלא היא קרקא – עיר ואם בישראל. מקומם של מאורי הדורות ובראשם רבנו הרמ"א.

בעיר עמד לתפארה בית היתומים הדתי "בית מגדלי יתומים". נשיא בית היתומים היה הרב אלתר דוד קורצמן.

הרב אלתר דוד הכהן קורצמן נולד בתרכ"ה. היה ממייסדי  "אגודת ישראל העולמית" ושימש כחבר בוועד הפועל העולמי וכנשיא "אגודת ישראל" בקרקוב. מונה לנשיא ולמנהל בית היתומים "מגדלי יתומים" וכונה בפי חניכיו "אבי היתומים". כמו כן נמנה עם מייסדי הסמינר למורות "בית יעקב" ו"ישיבת חכמי לובלין", בה שימש כמנהלה האדמיניסטרטיבי וכעוזרו ויד ימינו של רבי מאיר שפירא מלובלין.

לידו שימשה בתפקיד מנהלת בית היתומים האישה הדגולה גב' אנה פוירשטיין.



כבר עם כניסת הוורמאכט לעיר, החלו החיילים הנאצים לגלות את יחסם העוין כלפי יהודים העיר. בתחילת מעשי האיבה כלפי היהודים, הופנו התקיפות במיוחד כלפי החרדים, שבלטו בשל חזותם. בנוסף, החלו יהודים להילקח לעבודות שירות שונות, כגון טאטוא רחובות וכבישים, ניקיון בתי שימוש בבניינים ציבוריים וסבלות.
יחד עם מעשי האלימות וההשפלה, החלו תהליכים כלכליים שונים ולכאורה חוקיים, אשר נועדו לשדוד באופן שיטתי את כל היהודים ובתי העסק שלהם. משאיות רבות של הנאצים היו מגיעות לעיתים לבתי עסק יהודים ודורשות מילוי סחורה. בלי לדעת למה ובלי לשאול, היו היהודים מעלים את הסחורה על גבי המשאית בלי תשלום ובלא תמורה. בנוסף, החל באותו זמן חיילים נאצים לבצע מעשי ביזה בבתים פרטיים.
עם כניסתם הקימו הגרמנים יודנרט 
ב־26 באוקטובר 1939 פורסם צו של ממשלת הגנרלגוברנמן, [הממשל הגרמני של פולין הכבושה], המטיל עבודות כפייה על כל היהודים בני 12 עד 60. ביצוע הצו הוטל על האס אס.
בראשית מאי 1940 פרסם המושל הגרמני האנס פרנק שר"י הודעה אשר הכריעה את גורל יהדות קרקוב:
זה דבר בלתי נסבל לחלוטין, שאלפי אלפים של יהודים יתגודדו ויגורו בעיר, שהפיהרר העניק לה את הזכות הגדולה לשמש מקום מושב לשלטונות של הרייך.

גטו קרקוב הוקם במרץ 1941. בית היתומים המפואר בקרקוב הועבר לחדרים צרים ואפלים בגטו ברובע פודגוז'ה לרחוב קרקוזה 8 (Krakusa) ומשם עבר לרחוב יוזפינסקה (Józefińska)‏ מס' 31 ואחר ליוזפינסקה 41. בבית היתומים בתוך הגטו קובצו כל הילדים שנאספו מבתי היתומים בקרקוב. בתנאים קשים ותוך סיכון חיים יומיומי פעל למלא את כל מחסורם של הילדים היתומים ואף הקפיד להקנות להם את ערכי דת בחינוכם הבסיסי ובחינוך תורני. עזרתו בקודש ובפועל הייתה גב' אנה פוירשטיין.
האקציה השניה הגדולה התבצעה באוקטובר שנת 1942. מכיכר זאת אולצו היהודים ללכת, ולפעמים לרוץ, לתחנת הרכבת בפלשוב ומשם הועלו על קרונות בקר ונשלחו למותם במחנה באלזץ.
בין הנשלחים בלטו קבוצת שלוש מאות היתומים ,שנאספו לבית היתומים בגטו בידי המנהלת גב' אנה פוירשטיין שהייתה מנהלת המוסד החינוכי ליתומים יהודים שנקרא "בית מגדלי יתומים" ,לצידה צעד ר' אלתר דוד קורצמן ששימש כנשיא אגודת ישראל בקרקוב ונשיא בית היתומים, שדאג למימון המוסד החינוכי בחיי היום יום. יתומים אלו פסעו בעקבות בני הזוג בדרכם לכיכר השילוחים ומשם לתחנת הרכבת בפלשוב.

ר' אלתר דוד קורצמן ומנהלת בית היתומים גב' אנה פוירשטיין העדיפו לצעוד בראש השיירה עד השמדתם במחנות, וסרבו לנטוש אותם ,למרות שניתנה להם האפשרות הזאת בידי הגרמנים. מעשה גבורתם זה דמה למעשה גבורתו של יאנוש קורצ'אק בסיפור בית היתומים בוורשה, יהי זכרם ברוך.
בעתון "הצופה" מה-21.12.1979, כתב מאיר בוסאק, בין היתר:
"דמותו של יאנוש קורצ'אק זוהרת מתוך מחשכי השואה, אך הוא לא היה היחיד במעשהו הגדול … מספרם [של היתומים] הלך וגדל. ילדים שנמצאו עזובים בעיר, ילדים יהודיים שברחו בשעת גירושי עיירות הסביבה, ילדים שנתקבלו לבתי גויים להסתרה תמורת כסף וגורשו אחר כך מהבתים, ילדים שהוסתרו בבתי מחסה לילדים נוצריים ונתגלו על ידי המשטרה – כולם הועברו לבית היתומים שבגטו. מספר הילדים הגיע ל-300.
בראש המוסד עמד ר' אלתר דוד קורצמן. לפני המלחמה היה האיש מראשי אגודת ישראל בעיר, היה בעל סוכנות מפעלי פלדה וברזל "הוטה פוקוי" שבשלזיה, איש עשיר ונדבן, אב למשפחה מכובדת – מה שנקרא "יהודי יפה". התפלל בבית המדרש ע"ש ר' אהרון, בנו של ר' קלמן אפשטיין בעל "מאור ושמש" שחי ונפטר בקרקוב. לאותו בית מדרש נדב ר' אלתר דוד קורצמן ארון קודש עשוי מפלדה, שהזמינו באחד מבתי החרושת בגרמניה. בתקופת הגטו הקדיש את כל חייו לבית היתומים, שבראשו עמד עוד לפני המלחמה. הוא דאג לכספים לצרכי המוסד ולחינוכם היהודי המסורתי של הילדים. בוקר וערב נערכו תפילות בבית היתומים, ובחנוכה – ערב חגיגי עם הדלקת נרות. לצדו פעלה הגב' אנה פוירשטיין.
במשלוחים של חודש יוני 1942 לא נגעו הגרמנים בבית היתומים. ביום 28 באוקטובר 1942 נסגרו שוב השערים בחומות הגטו…באותם ימים היה כבר ידוע – המשלוחים הולכים למוות. והנה ציוו הגרמנים על ילדי בית היתומים ללכת עם שיירת המשלוחים לתחנת הרכבת. אנשי ה-י.ס.ס. (יידישע-סוציאלע-זעלבסט-הילפע – העזרה הסוציאלית היהודית) קבלו זכות להישאר. מטעם הנהלת ה-י.ס.ס. נאמר לר' אלתר דוד קורצמן וגב' אנה פוירשטיין שיעברו אל הפינה במגרש בה עומדים המאושרים על ידי הגרמנים להשאר בגטו. שניהם סרבו. בראש פלוגות היתומים הלכו שניהם אל המוות....
עד כאן מהכתבה ב"הצופה".
והנה, לפני זמן מה קמה פולניה, בת העיר, והחלה לחקור על אישיותה המופלאה של אנה פוירשטיין. היא פירסמה לפני שנה מאמר בפולנית. קיצור של המאמר הופיע, בתרגום לעברית, בביטאון של יוצאי קרקוב בישראל. מתברר שם ששרד מכתב אחד יחד ממנה שבו היא מתארת את אהבה לילדים. וכן שני תצלומים ממנה. מלבד זה לא נשאר דבר ממנה.
המכתב שפורסם שם מרגש. הוא ממוען לשלטון הנאצי!! מטרתו לשכנעם לא לגרש אותה ואת בעלה כדי לאפשר את המשך פעילותו של בית היתומים!!
כך היא כותבת על עצמה:
"מגיל 38 אני עובדת כמחנכת מלומדת מדופלמת בבית היתומים בקרקוב ברחוב דיטלה 70 ]...[ 325 היתומים שגרים וחיים יחד נמצאים תודות לעבודתי המסורה ויעודי . כמחנכת המבוגרת ביותר במקום אני אחראית על כל הנושאים החינוכיים והאדמיניסטרביים של המוסד.
היתומים היו והם שמחתי היחידה , שכן אין להם הורים ואני משמשת להם כממלאת מקום אם. הארגון העני הזה צריך עתה עוד יותר מאשר קודם, את תשומת ליבי שכן בשל הגירוש איבדו היתומים את קרוביהם היחידים.
האהבה של היתום למחנך היא, לעיתים, גדולה יותר מאשר לאמו. עם הילדים הללו אנחנו חולקים סבל ושמחה.
אני, יחד עם בעלי, מבקשים להפנות את תשומת הלב שאנחנו מחנכים במקצוע שלנו, ורק למקצוע זה הקדשנו את חיינו, ואין לנו כל תפקיד אחר.
תמיד היה עלינו להלחם עבור פרוסת לחם , ולכן אין לנו חסכונות או כסף. הודעת הגירוש תביא עלינו חורבן... אני מבקשת דחייה של הוראת הגירוש לי ולבעלי , ומתן הרשאה לנו להישאר...."

הפריט שלפנינו:
מכתב של בית היתומים "מגדלי יתומים" אל הועד המרכזי של הקהילה היהודית בקרקוב, 18 ביוני 1941, שלושה חודשים לאחר הקמת הגטו, בבקשה לספק תרופות נצרכות ליתומים בימים הנוראים ההם - עם החותמת של בית היתומים ועם חתימתה בכתב יד של הצדקת הגיבורה. במכתב זה ניכרת מסירותה של גב' איה לעשות כל מה שאפשר למען ילידה היתומים גם במצב הכי נורא.
מכתב זה התגלה עתה אחרי שבעים וחמש שנים. כפי הנראה מכתב זה הוא השריד היחיד הנוסף שנותר מהצדקת. וכמובן היחיד שעומד למכירה.
האותיות שבחתימה: Feuerstein. ליד חתימתה חתימה נוספת. יתכן: אלתר. שמו הפרטי של ר' אלתר קורצמן.

מצב: טוב מאוד


לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא