גטו לודז' – תעודת סיום של נערה בבית הספר העממי של זקן היהודים, רומקובסקי, - חתימת המנהלת והמחנכת - ד' יקום דמם – ...

גטו לודז' – תעודת סיום של נערה בבית הספר העממי של זקן היהודים, רומקובסקי, - חתימת המנהלת והמחנכת - ד' יקום דמם – נדיר נדיר נדיר

התלמידה - הנערה דובריש גומפריכט – נרצחה בגיל 14 - 15

דובריש גומפריכט נולדה בגרוזדן. במאגר השמות ביד ושם מופיעה אישה בשם משפחה זה, רווקה, בעיר הזאת. כפי הנראה קרובת משפחתה. היא הייתה בלודז בזמן השואה. במאגר השמות ביד ושם מופיעים רבים בשם משפחה זה בלודז'. רבים מהם בסיכות של שנים בודדות בתאריכי לידתם, בסוף שנות העשרים ובתחילת שנות השלושים. יש לשער שאלו קרובי משפחתה. יתכן מאוד אחים ואחיות. לכולם, ודובריש בכללם, אין דף עדות של קרוב ביד ושם. לשניים מבני המשפחה, שקרבתם נראית מסתברת מכך שנולדו באותה עיר שדובריש נולדה בה,ואחרי כן, בזמן השואה, היו בלודז' - יש דפי עד של קרובה ששרדה. לפי התאריכים הם מהדור של ההורים של דובריש. כנראה אלה הם קרובי ההורים.

כיוון שאחרוני הגטו נשלחו להשמדה בשנת 1944 דובריש לא עברה את גיל 15. יתכן מאוד שכבר שנה לפני כן נשלחה עם הילדים להשמדה.

חייה של העלמה הצעירה נגדו באיבם יחד עם חיי כל משפחתה הקרובה.

כך נגדעו חייהם של נערים ונערות, ילדים וילדות, משפחות שלמות ואפילו דף עד לא נשאר מהם. וכל מה שיכלו ביד ושם לכתוב על דובריש: "כנראה" נרצחה. כך הם כותבים על מי שאין לו דף עדות.

ד' יקום דמם של הקדושים ויראנו מהרה בתחיית המתים.

המנהלת והמחנכת רחל ונר

בתחתית הדף מופיעה חתימתה הן בתור המנהלת והן בתור המחנכת. כפי הנראה הייתה האישיות החינוכית הבכירה בבית הספר. דובריש זכתה ללמוד בכיתה של המנהלת.

אין אנו יודעים דבר על רחל, מלבד את שנת לידתה, על פי רשימת האנשים שהיו בגיטו. היא נולדה בשנת 1903. כלומר שבשנה זו ששימשה כמנהלת ומחנכת בגטו הייתה בת 39 בלבד. צעירה ונמרצת ורבת פעלים, שהרי הייתה מנהלת בית הספר.
מה נשאר ממנה? שום דבר. גם עליה אין דף עד ביד ושם. גם עליה כתוב ש"כנראה" נרצחה.
המחנכת והתלמידה בחייהם ובמותם לא נפרדו.
הדף שלפנינו, שהתגלה אחרי כל כך הרבה שנים, יהיה אות ועד עליהם ועל עוד מליוני יהודים שכל שנשאר לכתוב עליהם ש"כנראה" נרצחו.

רמקובסקי והחינוך בגטו
רומקובסקי קיים סביבו פולחן אישיות, אירגן מצעדי נוער לכבודו ותלה את תמונתו בבתי הספר. ידוע כי התנייד בגטו בכרכרה מפוארת, וכי בראש השנה שלח כרטיסי ברכה מעוטרים בדיוקנו. הוא הדפיס שטרי כסף ומטבעות שהיו הילך חוקי בגטו ואף הפיק בולים עם דמות דיוקנו, הכל בחסות הנאצים. הוא הקים משטרה יהודית (אף כי זה איננו יוצא דופן, היו משטרות יהודיות לרבים מהיודנראטים) ששמרה על סגירתו של הגטו ומנעה הברחת מזון. רבים רואים במדיניותו זו שיתוף פעולה עם הנאצים.

גם בפריט שלפנינו, תעודה של בית הספר, הוא ותוארו בראש התעודה.

יחד עם זה היה רומקובסקי איש ארגון מוכשר מאוד, ועלה בידיו לייסד חיים מסודרים בגטו הן של עבודה והן של חינוך. התעודה שלפנינו מעידה על כך.


התעודה שלפנינו
תעודה מרשימה בעברית לסיום בית הספר העממי מספר 19א בלודז'.

לוגו בראש התעודה: זקן היהודים בליצמנשטט מרדכי חיים רומקובסקי

חותמת עגולה וסגולה ביידיש: דער עלטסטער פון די יידן אין ליצמאנשטאט

חתימה בחותמת של רומקובסקי: חיים מרדכי רומקובסקי

ארבע שפות ושתי חותמות של רמקובסקי, ושתי חתימות של המחנכת – עדות למצב הבלתי אפשרי שבו היו היהודים
יש לשים לב לשינוי בין התעודה בעברית וכן הלוגו של רומקובסקי בעברית לבין החותמת שלו ביידיש. הסיבה לכך היא שהחיים היהודיים, והלימודים בפועל התנהלו ביידיש. רומקובסקי עצמו פקד שזו תהיה השפה הרשמית של הגטו. בבתי הספר היה עניין חשוב ללמד עברית ונתנו כבוד בתעודות ובגלוי לעברית.

בצדו השני של הדף אותה תעודה ממש והפעם בשתי שפות נוספות: פולנית וגרמנית. כדי שהתעודה תהיה רשמית יש צורך בפולנית. אך אל לשכוח שהכיבוש הוא גרמני והם השולטים האמתיים. אם כן העיקר גרמנית. ולכן עוד חותמת עגולה וסגולה של רמקובסקי, והפעם בגרמנית!
אלו ארבע השפות שבהם חיו היהודים. יידיש בחיים ועברית בבית הספר. פולנית כביכול שפת המדינה אך הגרמנית בראש. ורומקובסקי פונה ליהודים בשפתם: יידיש ולגרמנים בשפתם: גרמנית.

ואף המנהלת, המחנכת, חותמת בכתב ידה בבית הספר העברי בעברית אך חותמת בכתב ידה גם בצד השני בגרמנית.

התעודה הזו, הרשמית, נראית כל כך רשמית ומסודרת, עד שמי שלא היה יודע על מה מדובר היה משוכנע שמדובר בתעודה רגילה ובבית ספר רגיל. זו אכן הייתה הצלחתו של רומקובסקי והצלחת היהודים בכלל בתנאים הנוראים ההם.
אלא שכמובן לא היה למי להראות את התעודה הרשמית. זו תעודה חסרת ערך באותו הזמן.

התעודה שלפנינו נדירה ביותר!!


מצב: בינוני – טוב