שני פריטים אודות המחאה על החפירות בקבר הרמב"ם בטבריה - תשט"ז | 1955

1. קונטרס הסירו מכשול מדרך עמי, כולל א. בירור וליבון חומר איסור החיתון וההתערבות עם כת הקראים. ב. ביאור הלכה לאיסור חפירות הקברים ופינוי העצמות שבשטח קבר הרמב"ם בטבריא. חוברת נדירה בהוצאת הגאון רבי אליעזר יהודה וולדנברג - חבר בית הדין ירושלים בעל "הציץ אליעזר", עם פתיחה מאת הגאון רבי צבי פסח פראנק ראב"ד ירושלים - ירושלים תשט"ז. מצב כללי טוב מאד.

2. כרזה גדולה [פשקוויל] שנושאת את הכותרת "נבלה נעשתה בישראל", אודות חילול בית העלמין בטבריה סמוך לציונו של הרמב"ם והשל"ה הקדוש, בחתימתם של הגרי"ז סולובייצ'יק מבריסק, הגרצ"פ פראנק, גאב"ד טשעיבין ועוד. סימני קיפול מכיוון שנשלח בדואר לרבי אברהם משה באב"ד רב שכונת גבעת עליה ביפו וחתנו של בעל 'אהבת ישראל' מויז'ניץ. קרע עם פגיעה בטקסט במרכז העליון של הכרזה. מצב כללי טוב. בסוף 1955 החלו בבית העלמין בטבריה, סמוך לקברם של הרמב"ם והשל"ה עבודות פיתוח מטעם משרד הדתות, ועד מהרה התגלו קברים רבים מסביב לקברו של הרמב"ם. עובדי מע"צ המשיכו בעבודות למרות הימצאות הקברים, ומאוחר יותר הצטרפו לחפירות באתר עובדי אגף העתיקות והמוזיאונים ונטלו מהמקום ארונות קבורה ועצמות. לאחר מספר שבועות של עבודות באתר, הוזמנו למקום אנשי חברא קדישא מטבריה, והם הובילו לקבורה את שאריות העצמות שנותרו פזורות בשטח. ידיעה שפורסמה ב-2 בינואר בעיתון "הארץ" על "טיהור חצר קבר הרמב"ם מטומאת הקברים הלא-ידועים שנתגלו בו", עוררה סערת רוחות בקרב החוגים החרדיים בישראל ובחו"ל. למול הפרסום בעיתון על "ספקות בדבר זהותם של מתים אלו אם הם 'בני ברית' או לא", טען רבה הראשי של תל אביב - הרב יעקב משה טולידנו - כי "סביבת קבר הרמב"ם מלאה לה קברי גדולי ישראל... מתקופת הנשיאים ובעלי המסורת... ואף אחד לא פקפק בזה לחשוב שיש שם קברים של לא-יהודים". אחד מהמנהיגים הבולטים של הציבור החרדי אז, הרב מבריסק הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, הזדעזע ממה שראה כחילול כבוד המתים. הוא פנה לרבני העדה החרדית ונטורי קרתא - הרב עמרם בלוי והרב אהרון קצנלנבוגן - וביקש מהם לארגן הפגנות ולמנוע ככל יכולתם את המשך העבודות בקברים שבטבריה. הם יצאו עם מספר רב של פעילים לאתר קבר הרמב"ם ומחו על הריסת הקברים. המחאות הועילו, ומשרד הדתות ומחלקת העתיקות נרתעו והחליטו להקפיא זמנית את העבודות באתר. הקפאת העבודות הביאה לשתי שאילתות בכנסת, שלהן השיב סגן שר הדתות זרח ורהפטיג. לאחר תקופת-מה חודשו הפעולות שנתפסו בעיני החרדים כחילולי הקברים, ועימן המחאות וההפגנות מצד החרדים. אנשי נטורי קרתא הציבו משמרות סביב הקברים לאורך כל היממה על מנת למנוע בגופם מהפועלים ומהארכאולוגים להתקרב אל הקברים. קבוצות המוחים מנו מאות אנשים, והם ערכו גם הפגנות ברחובות טבריה. אנשי נטורי קרתא פרסמו כי הם שוקלים פנייה לאו"ם על מנת שיתערב בפרשה זו. באחד הימים פגע אחד הטרקטורים שעבדו במקום בקברו הסמוך של השל"ה. אף כי הפגיעה הייתה בשוגג, פרצה במקום סערת רוחות, ונהג הטרקטור מיהר להמלט. בעקבות תקרית זו התחוללה מהומה קשה, והמחאה הקיצונית שהתרחשה ביום ההוא הביאה להחלטה הסופית להשעות את העבודות באתר קבר הרמב"ם. נציגי משרד הדתות והרבנות הראשית התחייבו ששום עבודת חפירות לא תתבצע עוד במקום. החרדים החלו מיד בליקוט העצמות המפוזרות וקבורתן - מלאכה שארכה שבועות אחדים. העצמות נקברו בסמוך לקבר הרמב"ם, והוקמה עליהן מצבה שעליה הכיתוב: "ליקוט עצמות".