רחוב התעשיה 3, קומה 3. אזור תעשיה, רעננה., ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
מכירה רביעית - יודאיקה, היסטוריה, אמנות ותרבות יהודית וישראלית.
***לשאלות ו/או תמונות נוספות , לרשותכם!
משרדי מדור לדור: 09-7670909 או רן 054-5561223 (מספרי ישראל)
אתר אינטרנט: MDLD.CO.IL
*עמלת קניה בסך 20%+ מע"מ על העמלה.
*משלוח עד קילו 20 ש"ח בדואר רשום.
*משלוח עד 2 קילו 30 ש"ח בדואר רשום.
*שליח עד הבית 50 ש"ח דואר ישראל.
המכירה הסתיימה
|
פריט 112:
מסעות ומעשים - חוברת של פלוגה א"י להובלה כללית ר.א.ס.ק. 462 - חוברת מס' 1, ערב ראש השנה תש"ג – נדיר
עוד...
|
|
|
מחיר פתיחה:
$
120
הערכה :
$200 - $250
עמלת בית המכירות: 20%
למידע נוסף
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
|
מסעות ומעשים - חוברת של פלוגה א"י להובלה כללית ר.א.ס.ק. 462 - חוברת מס' 1, ערב ראש השנה תש"ג – נדיר
בעמוד הראשון 'יזכור' לחילי הפלוגה שנפלו במערכה בהגנה על מולדתנו.
מתוך דבר המערכת: "...תעלה בראש השנה תש"ג תפילה אחת ויחידה היוצאת מעומק הלב של כל יהודי ויהודי: תהיה השנה הבאה עלינו לטובה שנת סיום לסיוט האימים והדמים... ותחדל החרב מקצץ ללא רחם בשארית פליטת ישראל".
"את השם לעיתון הפלוגה נתן הנהג ווייט. ציור המעטפה והקריקטורות נעשו על ידי הקורפול כהן".
כולל 'יזכור' לנופלים, שירים, מאמרים וקטעים רבים המתארים את הווי הפלוגה, מכתב של מפקד הפלוגה מאיר ה. יפה.
מצב: טוב מאוד. חסרות הסיכות - הכריכות והדפים אינם מחוברים.
פלוגת הובלה 462
פלוגה 462 General Transport Coy. R.A.S.C, הוקמה באפריל 1942, על בסיס חיילים ותיקים מפלוגת ההובלה 179.
בימיה הראשונים, הופעלה בבניית קו הביצורים באל עלמיין. בראשית יוני נשלחה לאזור אלכסנדריה, להתארגנות מחדש.
כאן התחלפו מייג'ור הרי יפה, מפקד פלוגת ההובלה 179, ומייג'ור ישראל בוגנוב, מפקד פלוגת ההובלה 462, בתפקידיהם. תחת פיקודו של יפה, יהודי שעלה מדרום-אפריקה, נשלחה הפלוגה ביוני 1942 לביירות, אך המפולת של הצבא הבריטי במדבר המערבי, בסוף יוני, והתקדמותו של "הקורפוס האפריקאי" בפיקודו של רומל עד אל-עלמיין, גרמו להחלטה בריטית, להחזרתה שוב לקו אל עלמיין. הפלוגה הובילה דיביזיה אוסטרלית מסוריה, כתגבורת למערך של המחנה השמיני באל-עלמיין והשתתפה עמה בקרבות הבלימה נגד רומל, בסוף יוני ובתחילת יולי 1942.
עוד לפני שהגיעו הנהגים לחזית, הם הופצצו מן האוויר ופינו את נפגעיהם הראשונים. במהלך חודש יולי נמנו בפלוגה שלושה הרוגים וחמישה עשר פצועים.
פלוגה 462 פעלה במדבר המערבי במשך כל תקופת הקרבות באל-עלמיין ולאחר המתקפה הבריטית בסוף אוקטובר 1942, השתתפה במרדף "המחנה השמיני" אחר האויב הגרמני הנסוג ללוב, והובלת תחמושת לגייסות.
אנשיה היו מוותיקי המתנדבים מארץ ישראל, והתקופה בה שירתו בחזית אל-עלמיין עשתה אותם ללוחמים וותיקים בהרגשתם. באותם ימים, הפכה היחידה למקור גאווה ומופת ליחידות הובלה אחרות. היא היתה הפלוגה העברית הראשונה שנועדה להישלח למלטה במסגרת ההכנות לנחיתה בסיציליה.
ב- 29 באפריל 1943 הפליגו מאלכסנדריה על סיפון האונייה 'ארינפורה' Erinpura, במסגרת שיירה בת 27 ספינות, 334 קצינים וחיילים של הפלוגה (20 מהיחידה הפליגו על אוניה אחרת). להוציא את מפקדה, מייג'ור יפה, לא ידעו אנשי הפלוגה שמחוז חפצה של השיירה הוא מלטה.
בשבת, ה- 1 במאי 1943, הותקפה שיירת האוניות מן האוויר על ידי 12 מטוסים גרמנים. ה'ארינפורה' נפגעה ושקעה במהירות תוך ארבע דקות. התקפת האוויר נמשכה, והמטוסים הגרמניים ירו במקלעים על הניצולים במים סביב האונייה. זמן קצר לאחר מכן השתררה חשכה, שהקשתה על פעולות החילוץ, אך מנעה את המשך התקיפה האווירית.
מחצית מהניצולים נאספו על ידי שולת המוקשים "סנטה" ומחציתם ע"י המשחתת היוונית "אדריאס". והגיעו עמם לנמלים שונים. 139 חיילי הפלוגה נספו באסון (ראה פרוט בהמשך).
רבים אחרים נפצעו ולא חזרו לשרות ביחידה. הניצולים קיבלו חופשת מולדת להתאוששות.
ביולי 1943 התארגנה פלוגה 462 מחדש, במחנה סרפנד וקלטה מתנדבים חדשים. בספטמבר 1943 היא נשלחה לאיטליה ונחתה בראש החוף בסאלרנו, שם פעלה בפינוי רציפי הפריקה, ובדחיפת אספקה, תחמושת ודלק ליחידות הלוחמות בחזית זו. כאשר החזית נעצרה בקו וולטורנו הוחזרה הפלוגה לאחור והועסקה בפינוי חופי הפריקה מציוד. היחידה פעלה במסגרת הקורפוס העשירי.
כאשר התקדמה החזית צפונה, עדיין נותרה היחידה מאחור בחוף סאלארנו. מפקד הפלוגה, הרי יפה, עבר לפקד על יחידת מובילי טנקים בריטית, ואת מקומו תפס סגנו, דב שמר (שמוראק).
רק באוגוסט 1944 הוצאה היחידה מסאלרנו, וקודמה לסביבת רומא ובתחילת 1945, צפונה, לאזור פירנצה-ליבורנו. ככל שנמשכה התעסוקה השגרתית,ירד ביחידה המתח הצבאי והמשמעתי, ופרצו בה חיכוכים פנימיים בין ותיקים, ניצולי אסון הטביעה, לבין הסגל הפיקודי החדש. ביוזמתו של הרס"פ אליהו כהן (לימים, האלוף בן-חור), הועברו כמה עשרות מוותיקי היחידה ליחידות אחרות.
בנוסף לחובותיה הצבאיות, השתתפו לוחמי הפלוגה באיתור יהודים והגשת סיוע להם. פעילי היחידות העבריות, חילקו בינם את השטח והאחריות, כמעט ליד כל יחידה הוקמה נקודת הכשרה, שהיחידה הייתה אחראית לתחזוקתה ולהדרכתה.
הפלוגה קיבלה על אחריותה את אזור פירנצה – ליבורנו, והחזיקה את הכשרת מאג'נטה הסמוכה לעיר מילאנו. בעקבות המתקפה האחרונה באפריל 1945 קודמה פלוגה 462 לבולוניה, ופעלה שם במסגרת טור ההובלה ה- 13. כמה מאנשיה צורפו לשיירה, שהובילה את משלחת מפקדת כוחות הברית, למעמד כניעתם של הגרמנים. לאחר הניצחון הועברה הפלוגה בתחילת יוני, מבולוניה למילאנו ומחלקות שלה נשלחו לטורינו ולגנואה.
בפלוגה 462 התרכז גרעין של פעילים, בהנהגת הרס"פ אליהו כהן, שמילאו תפקיד מרכזי בארגון ההעפלה מאיטליה לאחר המלחמה לצדו של שליח "ההגנה" יהודה ארזי. זו הייתה הפלוגה העברית הראשונה שפורקה באיטליה, מכיוון, שכללה חיילים וותיקים רבים, שממילא הגיע תורם להשתחרר.
באוגוסט 1945 הועברה מחלקה של חיילים צעירים יותר לפלוגת ההובלה 468, ובאוקטובר הפליגה שארית הפלוגה למצרים ומשם יצאו חייליה בחודשים הבאים, להשתחרר מן הצבא בארץ ישראל.
מצורף צילום של היהודים אשר נפלו במילוי תפקידם בפלוגה 462.
בעמוד הראשון 'יזכור' לחילי הפלוגה שנפלו במערכה בהגנה על מולדתנו.
מתוך דבר המערכת: "...תעלה בראש השנה תש"ג תפילה אחת ויחידה היוצאת מעומק הלב של כל יהודי ויהודי: תהיה השנה הבאה עלינו לטובה שנת סיום לסיוט האימים והדמים... ותחדל החרב מקצץ ללא רחם בשארית פליטת ישראל".
"את השם לעיתון הפלוגה נתן הנהג ווייט. ציור המעטפה והקריקטורות נעשו על ידי הקורפול כהן".
כולל 'יזכור' לנופלים, שירים, מאמרים וקטעים רבים המתארים את הווי הפלוגה, מכתב של מפקד הפלוגה מאיר ה. יפה.
מצב: טוב מאוד. חסרות הסיכות - הכריכות והדפים אינם מחוברים.
פלוגת הובלה 462
פלוגה 462 General Transport Coy. R.A.S.C, הוקמה באפריל 1942, על בסיס חיילים ותיקים מפלוגת ההובלה 179.
בימיה הראשונים, הופעלה בבניית קו הביצורים באל עלמיין. בראשית יוני נשלחה לאזור אלכסנדריה, להתארגנות מחדש.
כאן התחלפו מייג'ור הרי יפה, מפקד פלוגת ההובלה 179, ומייג'ור ישראל בוגנוב, מפקד פלוגת ההובלה 462, בתפקידיהם. תחת פיקודו של יפה, יהודי שעלה מדרום-אפריקה, נשלחה הפלוגה ביוני 1942 לביירות, אך המפולת של הצבא הבריטי במדבר המערבי, בסוף יוני, והתקדמותו של "הקורפוס האפריקאי" בפיקודו של רומל עד אל-עלמיין, גרמו להחלטה בריטית, להחזרתה שוב לקו אל עלמיין. הפלוגה הובילה דיביזיה אוסטרלית מסוריה, כתגבורת למערך של המחנה השמיני באל-עלמיין והשתתפה עמה בקרבות הבלימה נגד רומל, בסוף יוני ובתחילת יולי 1942.
עוד לפני שהגיעו הנהגים לחזית, הם הופצצו מן האוויר ופינו את נפגעיהם הראשונים. במהלך חודש יולי נמנו בפלוגה שלושה הרוגים וחמישה עשר פצועים.
פלוגה 462 פעלה במדבר המערבי במשך כל תקופת הקרבות באל-עלמיין ולאחר המתקפה הבריטית בסוף אוקטובר 1942, השתתפה במרדף "המחנה השמיני" אחר האויב הגרמני הנסוג ללוב, והובלת תחמושת לגייסות.
אנשיה היו מוותיקי המתנדבים מארץ ישראל, והתקופה בה שירתו בחזית אל-עלמיין עשתה אותם ללוחמים וותיקים בהרגשתם. באותם ימים, הפכה היחידה למקור גאווה ומופת ליחידות הובלה אחרות. היא היתה הפלוגה העברית הראשונה שנועדה להישלח למלטה במסגרת ההכנות לנחיתה בסיציליה.
ב- 29 באפריל 1943 הפליגו מאלכסנדריה על סיפון האונייה 'ארינפורה' Erinpura, במסגרת שיירה בת 27 ספינות, 334 קצינים וחיילים של הפלוגה (20 מהיחידה הפליגו על אוניה אחרת). להוציא את מפקדה, מייג'ור יפה, לא ידעו אנשי הפלוגה שמחוז חפצה של השיירה הוא מלטה.
בשבת, ה- 1 במאי 1943, הותקפה שיירת האוניות מן האוויר על ידי 12 מטוסים גרמנים. ה'ארינפורה' נפגעה ושקעה במהירות תוך ארבע דקות. התקפת האוויר נמשכה, והמטוסים הגרמניים ירו במקלעים על הניצולים במים סביב האונייה. זמן קצר לאחר מכן השתררה חשכה, שהקשתה על פעולות החילוץ, אך מנעה את המשך התקיפה האווירית.
מחצית מהניצולים נאספו על ידי שולת המוקשים "סנטה" ומחציתם ע"י המשחתת היוונית "אדריאס". והגיעו עמם לנמלים שונים. 139 חיילי הפלוגה נספו באסון (ראה פרוט בהמשך).
רבים אחרים נפצעו ולא חזרו לשרות ביחידה. הניצולים קיבלו חופשת מולדת להתאוששות.
ביולי 1943 התארגנה פלוגה 462 מחדש, במחנה סרפנד וקלטה מתנדבים חדשים. בספטמבר 1943 היא נשלחה לאיטליה ונחתה בראש החוף בסאלרנו, שם פעלה בפינוי רציפי הפריקה, ובדחיפת אספקה, תחמושת ודלק ליחידות הלוחמות בחזית זו. כאשר החזית נעצרה בקו וולטורנו הוחזרה הפלוגה לאחור והועסקה בפינוי חופי הפריקה מציוד. היחידה פעלה במסגרת הקורפוס העשירי.
כאשר התקדמה החזית צפונה, עדיין נותרה היחידה מאחור בחוף סאלארנו. מפקד הפלוגה, הרי יפה, עבר לפקד על יחידת מובילי טנקים בריטית, ואת מקומו תפס סגנו, דב שמר (שמוראק).
רק באוגוסט 1944 הוצאה היחידה מסאלרנו, וקודמה לסביבת רומא ובתחילת 1945, צפונה, לאזור פירנצה-ליבורנו. ככל שנמשכה התעסוקה השגרתית,ירד ביחידה המתח הצבאי והמשמעתי, ופרצו בה חיכוכים פנימיים בין ותיקים, ניצולי אסון הטביעה, לבין הסגל הפיקודי החדש. ביוזמתו של הרס"פ אליהו כהן (לימים, האלוף בן-חור), הועברו כמה עשרות מוותיקי היחידה ליחידות אחרות.
בנוסף לחובותיה הצבאיות, השתתפו לוחמי הפלוגה באיתור יהודים והגשת סיוע להם. פעילי היחידות העבריות, חילקו בינם את השטח והאחריות, כמעט ליד כל יחידה הוקמה נקודת הכשרה, שהיחידה הייתה אחראית לתחזוקתה ולהדרכתה.
הפלוגה קיבלה על אחריותה את אזור פירנצה – ליבורנו, והחזיקה את הכשרת מאג'נטה הסמוכה לעיר מילאנו. בעקבות המתקפה האחרונה באפריל 1945 קודמה פלוגה 462 לבולוניה, ופעלה שם במסגרת טור ההובלה ה- 13. כמה מאנשיה צורפו לשיירה, שהובילה את משלחת מפקדת כוחות הברית, למעמד כניעתם של הגרמנים. לאחר הניצחון הועברה הפלוגה בתחילת יוני, מבולוניה למילאנו ומחלקות שלה נשלחו לטורינו ולגנואה.
בפלוגה 462 התרכז גרעין של פעילים, בהנהגת הרס"פ אליהו כהן, שמילאו תפקיד מרכזי בארגון ההעפלה מאיטליה לאחר המלחמה לצדו של שליח "ההגנה" יהודה ארזי. זו הייתה הפלוגה העברית הראשונה שפורקה באיטליה, מכיוון, שכללה חיילים וותיקים רבים, שממילא הגיע תורם להשתחרר.
באוגוסט 1945 הועברה מחלקה של חיילים צעירים יותר לפלוגת ההובלה 468, ובאוקטובר הפליגה שארית הפלוגה למצרים ומשם יצאו חייליה בחודשים הבאים, להשתחרר מן הצבא בארץ ישראל.
מצורף צילום של היהודים אשר נפלו במילוי תפקידם בפלוגה 462.
תפריט נגישות
