עיטור קיר מוזהב מבית הרבי מליובאוויטש - יקטרינוסלב (דניפרו)

עיטור קיר מוזהב מבית הרבי מליובאוויטש - יקטרינוסלב (דניפרו)
עיטור קיר (חרס מוזהב) מביתו של הרבי מליובאוויטש ביקטרינוסלב (אז: תחום המושב, רוסיה; כיום: דניפרו, אוקראינה).
העיטור נלקח על-ידי הרב משה אורנשטיין, ראש ישיבת חב"ד בנתניה, מהבית ביקטרינוסלב בו התגורר הרבי מליובאוויטש בנעוריו (מגיל 7 עד גיל 24) - רחוב מירונובה 20, קומה ב' (ראה אישור מצורף). העיטור נלקח מהבית בעת הריסתו בשנת תשע"א.
בבית שברחוב מירונובה 20 ביקטרינוסלב התגוררו בין השנים תרס"ט/תר"ע-תרפ"ח, רבי לוי יצחק שניאורסון, אב"ד יקטרינוסלב, אשתו הרבנית חנה ושלושת ילדיהם, בהם בנם בכורם רבי מנחם מנדל, מי שלימים נודע בעולם היהודי כ"הרבי" המפורסם מליובאוויטש. הרבי התגורר בבית זה עד שנת תרפ"ו, בה עקר ללנינגרד (סנקט פטרבורג), כדי לשהות בצל חמיו המיועד - הריי"ץ (תולדות לוי יצחק, כפר חב"ד תשנ"ה, א, עמ' 147, 202-201).
הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון (תרל"ח-תש"ד), אביו של הרבי מליובאוויטש, כיהן כרב הקהילה החסידית ביקטרינוסלב בין השנים תרס"ט/תר"ע-תרצ"ט. נסמך לרבנות על-ידי הגאונים רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק ורבי אליהו חיים מייזל מלודז'. רבו הרש"ב מליובאוויטש פעל בכל כוחו למנות את תלמידו-מקורבו רבי לוי יצחק כרב ביקטרינוסלב. עם כל חסידותו וקנאותו על כל קוצו של יוד, ידע רבי לוי יצחק להלך עם רוחו של כל אחד. אופקיו היו רחבים, דמותו האצילה והמרשימה הקרינה על כל שדרות העם בעירו, גם על הציונים שבהם. לאחר המהפכה הקומוניסטית מסר את נפשו על שימור גחלת היהדות בעוז ובגבורה. על כך נאסר בשנת תרצ"ט. לאחר יותר משנת מאסר, בה נחקר ועונה, נשפט ונשלח לגלות בעיר צ'ילי (Chiali) שבקזחסטן, שם שהה כארבע שנים. בחודשי חייו האחרונים גר באלמא אטא, שם מנוחתו כבוד.
בבית שברחוב מירונובה 20 עשה הרבי, בימי שחרותו, לילות כימים בהתמדת ויגיעת התורה, בכל מרחביה, בנגלה ונסתר, במחקר ובחסידות. סיפורים נפלאים השתמרו מעדי ראייה מהתמדתו ושקידתו בתורה מאותם ימים (עדויות אלו נדפסו בספר "ימי מלך", מאת הרב מרדכי מנשה לאופר, ברוקלין תשנ"א, כרך א'; תולדות לוי יצחק, מאת הרב נפתלי צבי גוטליב, כפר חב"ד תשנ"ה, כרך ב', פרק יד)
תיעוד מעניין על הבית בשנים בהן התגורר בו הרבי נכתב על-ידי המשורר אברהם שלונסקי (תר"ס-תשל"ג) שהתגורר בנעוריו בשכנות למשפחת שניאורסון. שלונסקי היה ידיד נעוריו של הרבי, ויחד למדו אצל אותו מלמד. בילדותו הרבה שלונסקי לבקר בבית משפחת שניאורסון; תקופות שלמות היה אצלם בן בית ואף סעד על שולחנם מטעמי כשרות. בזכרונותיו סיפר שלונסקי על חדרו של הרבי ואחיו "שקירותיו היו מכוסים מפות אסטרונומיה, ומהן למדו הילדים על מסלולי הכוכבים. לכל ילד היה ארון ספרים נפרד, ובו ספרי קודש ומעט ספרי חול". בביוגרפיה על שלונסקי נכתב שהוא ואחיו "הושפעו מן האווירה שבבית משפחת שניאורסון... הרב התמיר והנאה עם זקנו המרשים נראה כמלך... השולחן הארוך המכוסה לבד ירוק, הרהיטים החומים והמון ארונות עמוסי ספרים מכורכים... הכל נשא חן... ואמר הדרת כבוד. אמונתם התמימה, כמו גם השכלתם הרחבה, חוכמתם ואישיותם המרתקת... השפיעו על שלונסקי ועזרו לו לבסס את השכלתו היהודית הרחבה". שלונסקי עצמו העיד לימים: "הייתי מושפע מן האקלים המוזר הזה, מלא החומרה, מלא הפחדים, מלא הרמזים, מלא הרזים. זה קסם לי מאד" (חגית הלפרין, המאסטרו - חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי, תשע"א, עמ' 50-49; מנחם פרידמן ושמואל היילמן, הרבי מלובביץ' - בחייו ובחיים שלאחר חייו, תשע"א, עמ' 89-88).
עיטור הקיר שלפנינו, מחרס מוזהב, עשוי מדליון מרכזי עגול ובו תבליט פרח, מוקף עלווה מתפתלת ורוקיות. בצד העיטור ניצבת דמות מלאך (שראשו נשבר) האוחז במושכות סוס.
38X57 ס"מ. משקל: 13.2 ק"ג. מצב בינוני. שברים רבים. שוליים שבורים ובלתי אחידים. ראש המלאך שבור (מצורף); פיסות נוספות שבורות. פגמים בצבע. קבוע על לבנה.