מכתב ארוך, 4 עמודים שלמים, מרבי שלמה זלמן אויערבך לרבי א"י וולדינברג בנידון מכשיר שמיעה לחרשים בשבת. שנת תשכ"א(1961)

1. 

לפנינו מכתב מתאריך כ"ז תשרי תשכ"א בכתי"ק וחתימתו של הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל לאחר ששלח לו ידידו ורעו הרב הגאון רבי אלעיזר יהודה וולדנברג זצ"ל את ספרו 'ציץ אליעזר' ח"ו וכדרכה של תורה מעיר בדבריו. [אגב שיטפיה קרא הגרש"ז לספרו 'ציץ הקודש! במקום "ציץ אליעזר"].

הנידון הוא אודות דברי הרב וולדינברג בספרו הנ"ל סימן ו' אודות מכשיר שמיעה לחרשים שבספרו הוא מסתפק לאסור בשבת אפי' כשהיא מופעלת רק ע"י בטריה שאולי חומרים כימיים שהולכים וכלים יש בזה משום חשש מבעיר ומכבה. וע"ז כותב הגרש"ז בזה"ל: ותמהיני טובא על כת"ר שיש לו מהלכים בענינים אלו, איך יוכל להעלות על דעתו לחשוב זה משום מכבה ומבעיר, וכי מפני שהחומרים הכימיים הולכים וכלים כל הזמן ע"י ההפעלה האם יש בזה משום מבעיר ומכבה" ? הגרש"ז ממשיך ז' סעיפים לכתוב בנושא זה, ומסיים "והנני ידידו מוקירו ומכבדו מאד חותם במיטב הברכות, שלמה זלמן אויערבאך". וראה עוד בנידון בספר 'שמירת שבת כהלכתה (החדש), סימן ל"ד סעיף כ"ח ס"ק ק"ט.

גודל 28/21 ס"מ. דף שורות. כתוב בכת"י לרוחבו שלא לפי השורות ב – 4 טורים משני צדדיו. 86 שורות. ללא סימני קיפול וקמט. מצב מצוין מאד.

רבי שלמה זלמן אוירבך (תר"ע, 1910 - תשנ"ה, 1995) פוסק הדור וראש ישיבת קול תורה. נולד בשכונת שערי חסד בירושלים להרב חיים יהודה לייב אוירבך, ראש ישיבת המקובלים שער השמים. למד בתלמוד תורה עץ חיים, לאחר מכן למד בישיבת עץ חיים, שם היה לתלמידו המובהק של הרב איסר זלמן מלצר, שהסכים על ספרו מאורי אש שיצא לאור בשנת תרצ"ה, ואף הביא מתורתו בספר אבן האזל. ספרו זה, שהוציא בגיל 24, קיבל הסכמות גם מהרב חיים עוזר גרודזנסקי, הרב אברהם יצחק קוק, אביו הרב חיים יהודה לייב והרב אבא יעקב הכהן בורוכוב. לאחר נישואיו למד בישיבת עץ חיים ומשנת תרצ"ה למד אחר הצהרים גם בכולל של הרב צבי פסח פרנק, "מדרש בני ציון", שהתמקד בסדר זרעים ובהלכות מצוות התלויות בארץ. כמו כן למד בבית המדרש אוהל תורה, בראשות הרב שמואל יצחק הילמן בשכונת רחביה. עבר "שימוש חכמים" אצל "הגאון מטשיבין" - רבי דב בריש ווידנפלד, רבי שמשון אהרון פולנסקי מטפליק, רבי זליג ראובן בנגיס ורבי ליב הורביץ. נודע כפוסק חדשני ומקיף, הבקי בחידושי הטכנולוגיה. התמנה כראש ישיבת קול תורה, תפקיד שבו שימש במשך 46 שנה, עד לפטירתו. גר כל חייו בשכונת שערי חסד בירושלים. היה מפורסם בעדינותו כלפי הזולת ובמאור פניו כלפי כל מי שפגש בו. אף על פי שהוצעו לו תפקידי רבנות כמו רבנות העיר ירושלים, הרב אוירבך לא הסכים מעולם לשאת במשרה רבנית נוספת. הרב אוירבך הפך במהרה לסמכות תורנית שרבים מהארץ ומחו"ל פנו אליה. על אף שנמנה עם הציבור החרדי, היה מקובל על כל פלגי היהדות הדתית האורתודוקסית. נפטר בירושלים בשנת תשנ"ה.

רבי אליעזר יהודה וולדנברג (תרע"ו, 1915 - תשס"ז, 2006), מחבר שו"ת ציץ אליעזר ומחשובי הפוסקים במאה העשרים. נודע בעיקר בזכות תשובותיו בנושאי רפואה והלכה. חבר בית הדין הרבני הגדול, זוכה פרס ישראל לספרות תורנית, ופרס הרב קוק. נולד בירושלים בשנת תרע"ו (1915). למד בישיבת עץ חיים, ולאחר מכן בישיבת חברון בירושלים. בגיל 19 הוציא את ספרו הראשון "דבר אליעזר". בשנת תרצ"ו (1936) התחתן עם בת הרב אברהם ורנר, רב הכפר נתניה, ונינת הרידב"ז. במשך תקופה קצרה כיהן כרבו של המושב כפר ויתקין, והוא אף היה מועמד לכהן כרב בכפר הרוא"ה. לאחר שחזר לירושלים, היה מקורב לרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, וכיהן כראש ישיבת שערי ציון, שנוסדה על ידו. בשנת תשי"א (1951) נתמנה לדיין בבית הדין האזורי בירושלים, ובין השנים תשמ"א (1981) - תשמ"ה (1985) כיהן כחבר בית הדין הרבני הגדול. גם לאחר מכן המשיך להדריך ולייעץ לבית הדין הרבני הגדול. מלבד זאת שימש רבו הלא פורמלי של המרכז הרפואי שערי צדק בירושלים. יצירתו: שו"ת ציץ אליעזר - ספר שו"ת הכולל 22 כרכים, הוא חיבורו העיקרי. הכרך הראשון יצא לאור בתש"ה (1945) בהיותו בן 29, והאחרון בתשנ"ח (1998). בשנת תשל"ו (1976) זכה בפרס ישראל לספרות תורנית. שביתת הים - דיני הפלגת והנהגת אוניה בלב ים, והכניסה והיציאה ממנה אל היבשה ביום שבת. הלכות מדינה - ספר העוסק במחקרי הלכות ובירורי דינים ב"דרכי הנהגת השלטון המדיני" במדינת ישראל. הספר הודפס בירושלים בתשי"ב (1952) במהדורה אחת בלבד, והפך לספר נדיר. במלאת 30 יום לפטירת הרב וולדנברג יצאו מחדש לאור שלושת חלקי הספר.