נדיר ביותר! העתקה ראשונה לעברי טייטש!! – כתב יד - פיוט "מעוז צור ישועתי" לחנוכה עם תרגום יידיש עתיקה. היידנהיים ...

נדיר ביותר! העתקה ראשונה לעברי טייטש!! – כתב יד - פיוט "מעוז צור ישועתי" לחנוכה עם תרגום יידיש עתיקה. היידנהיים, בוואריה, גרמניה, במאה ה-18.

הפיוט אינו מצוי בסידורים הקדומים שבדפוס (כגון מחזור אוגסבורג רצ"ו), אלא ונדיר בכתבי-יד. הופעתו הקדומה ביותר היא בקטע של ספר פיוטים, בכתב-יד אשכנזי משנת 1500 בערך, בין קטעי גניזה שבאוסף ספריית 962 . CINCINNAT HEBREW UNION COLLEGE ACC מגיע שם עד "דביר קדשו הביאני ושם [---]".

הבית האחרון בכתב-היד שלפנינו שונה מן הנפוץ בסידורי התפילה, והוא גורס: "חשוף זרוע קדושי וקרב קץ הישועה. ונקום נקמת נפשי. מיד מלכות הרשעה. כי ארכה לנו הישועה. ואין קץ לזאת הרעה. דחה אדמון בצל צלמון. והקם לנו רועה [!] שבעה". נוסח זה קרוב לנוסח המובא בתוך ספר קיצור שני לוחות הברית עם מדורא בתרא... ועתה נדפס מחדש עם לקוטי בתר לקוטי...באמשטרדם... בשנת ואתפס בשני הלחת לפ"ק [=תפ"ב/1722], דף קד ע"א-ע"ב, "הלכות חנוכה": "מצוה מן המובחר להדר דוקא אחר שמן זית להדליק הנירות[...] מצאתי כתוב מאחר שהשיר של מעוז צור אינו קאי רק על ג' מלכיות בבל מדי יון אבל מלכות רביעי גלות אדום וישמעאל לא נזכר בו כלום על כן התקינו איזה חרוזות המדברי' על גאולת [!] מגלות הזה שיאמר אחר השיר מעוז בניגון מעוז צור *חשוף *זרועי *קדושי בקרב [!] קץ הישועה. ונקום נקמת נפשי. מיד מלכות הרשעה. כי ארכה לנו השעה. ואין קץ לזאת הרעה [...]". ובכה"י שלפנינו: חשוף זרועי קדושי. וקרב קץ הישועה. ונקום נקמת נפשי. מיד מלכות הרשעה. כי ארכה לנו הישועה. ואין קץ לזאת הרעה [...]".

יש לציין שבקיצור השל"ה דפוס פרנקפורט דאדרה, תורת אמת לפ"ק [1681], ב"מסכת תמיד ענין חנוכה", מתחיל כמו בדפוס אמשטרדם תפ"ב ב"מצוה מן המובחר להדר דוקא אחר שמן זית.." הבית הזה וכל ענינו איננו נמצא עדיין!

חקרתי ולא מצאתי תרגום הפיוט בלשון אשכנז יהודית זולת בכתה-היד שלפנינו.

הפיוט נכתב על דף ששימש לעטיפת מכתב הנשלח בדואר. במאה ה-18 עדיין לא היו מעטפות כיס, והמכתבים היו נעטפים בדף, שמבפנים לו היו שמים את האגרת ומבחוץ היו כותבים את הכתובת. כתובת הנמען כתובה כאן מעברו האחר של הדף, שבו נמצא הפיוט HEYDENHEIM SEBELL PERETZ JUD

סביר מאוד שהפיוט נעתק, ואפשר שגם התרגום נעשה בידי זסיל פרץ הנ"ל, שניצל את הנייר החלק בצד הפנימי של העטיפה.

הבעלים שכתב-היד היה ברשותו בסוף המאה ה-20 הוסיף הערה בפאת העמוד שעליו נמצאת כתובת הנמען הנ"ל:

"כת"י של הסופר וחזן המרומם מוהר"ר חנוך בן החסיד ר' משה זצ"ל מחבר ספר ברנטשפיגל, פראג ש"צ, נפטר שצ"ג בן ס"ט שנים". אין לדעת אם הכותב נתכוון ליד שכתבה את הכתובת או לכותב הפיוט (דבר ההולם יותר חזן), ולא ברור על מה מסתמכת קביעה זו. אם נתכוון הבעלים בהערתו לטקסט הפיוט ותרגומו – אי אפשר שהוא נכתב בפראג, אלא בהיידנהיים, וגם זמן הכתיבה אינו נראה קודם לשנת שצ"ג לפ"ק, דהיינו לפני 1633, אלא אחרי תפ"ב, דהיינו אחרי 1722.

אולם תרגום הפיוט ללשון אשכנז שבכתה"י שלפנינו הוא, כפי הנראה, אוניקום, שלא נמצא במקור אחר זולתו!

תיאור זה נכתב בתאריך כ"ב סיון תשס"ח ע"י מר שלמה צוקר – עובד מחלקת כתבי היד בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, ירושלים.

הפיוט בששה בתים בלשון הקודש וממולן בעברי טייטש עם אותיות פתיח נאות מרובעות. כל סיום קטע חוזר על עצמו פעמיים.

דף עבה. גודל 33.5/23.5 ס"מ. סימני דבק בצד האחורי לאורך כל הדף. עבר שיקום מקצועי. ללא פגיעה בטקסט. מעט כתמים. קרע קטן בראש הדף ללא פגיעה בטקסט. מצב מצוין.