Auction 5
Feb 4, 2019
(Your local time)
Israel
RECHOV KIBUTS GULIES 24 BNEI BRAK ISRAEL
and rare seforim, Slavita and Zitamir seforim, Chassidus seforim, Chabad articles, Litta Gedoilim, stamps, signatures, handwritten letters, newspapers from those era's, children's books, Zionist artifacts, facsimilia of Seforim and Handwritten documents.
Please note that from sale number 5, the commission will be 23% and there will be no credit card fee.
Here are some important messages in regards to our sales.
The auction has ended
|
LOT 239:
"lesar bemedinat isrel"- hashm yehonenea ad olam!!- the last letter of harav hakadosh rabbi isrel of hosiyati to ...
more...
|
|
|
Sold for: $2,200
Start price:
$
1,600
Auction house commission:
23%
More details
VAT: On commission only
|
"lesar bemedinat isrel"- hashm yehonenea ad olam!!- the last letter of harav hakadosh rabbi isrel of hosiyati to the rav Yehuda labe hakohen fishman-maymon. 2 months before his passing! Tishray 1949.
מכתב קודש מיוחד במינו
מהרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זצ"ל מתאריך ז' תשרי תש"ט(1948) – ב'עשרת ימי תשובה'
חודשיים לפני הסתלקותו, "להרה"ג המכובד, עוסק בצרכי ציבור באמונה ודורש טוב לעמו ר' יהודה ליב הכהן פישמן שליט"א, שר במדינת ישראל – ד' יכוננה עד עולם".
במכתב פותח ב"ברכת ד' מציון" וכנראה נכתב מירושלים כדרכו בקודש לשהות בירושלים בחודשי הקיץ והימים נוראים.
המכתב הוא ברכת איחולי שנה טובה וחתימה טובה בפתיחת השנה הבעל"ט, ובנוסף, "ורבות בשנים ימשיך בפעולותיו למען בנין ארה"ק על טהרת הקודש לכבוד ולתפארת.. יזכה לחזות בגאולת ישראל השלמה בב"א".
המכתב נכתב בכת"י הגבאי ונחתם בחתימת יד קדשו.
דף מכתבים רשמי. גודל A4. 13 שורות. מצב מצוין.
הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זי"ע. תרי"ח-תש"ט(1849 – 1858), זקן אדמו"רי בית רוז'ין, נכדו האחרון של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע. נולד בשנת תרי"ח לאביו הרה"ק רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין. בשנת תרנ"ד נתמנה לאדמו"ר על מקום אביו בהוסיאטין, ואלפי חסידי אביו קבלו את מרותו. נודע בדמותו האצילית ובהנהגתו מלאת ההוד, כמסורת בית רוז'ין. היה ידוע במידת האמת שלו. במלחמת העולם הראשונה עבר לווינה וקבע בה את חצרו, יחד עם אדמו"רי בית רוז'ין האחרים. פעל רבות ליישוב ארץ ישראל, ובשנת תרצ"ז עלה בעצמו לארץ והתיישב בתל-אביב. עם עליית הנאצים הפציר פעמים רבות בחסידיו להימלט מאירופה הבוערת ונהג לומר: "מי שיש לו שכל שיברח כעת אפילו בנעלי בית". לחסידים שבאו להיפרד ממנו בתחנת הרכבת אמר: "מי שיכול למכור - שימכור, ומי שלא יכול למכור - שישאיר הכל ויברח מכאן כשרק תרמיל על שכמו". ידוע הסיפור על תפילתו בזמן השואה על קברו של ה"אור החיים" במעמד גדולי המקובלים [כשריחפה סכנת השמדה על יושבי ארץ ישראל, עם התקדמות הצבא הנאצי בפיקודו של רומל לעבר מצרים] ואמירתו המפורסמת באותו מעמד כי הצורר לא ישלוט בארץ ישראל. נפטר בגיל מופלג בהיותו בן 92 בחנוכה תש"ט. באופן מפליא ביקש בצוואתו, שנכתבה בשנת תרצ"ט, לקברו בירושלים, אך "באם לא תהיה היכולת לירושלים" שיקברוהו בצפת או בטבריה. מאחר ובזמן פטירתו היתה הדרך להר הזיתים חסומה, נקבר בעיר טבריה.
הרב יהודה לייב הכהן פישמן מימון. תרל"ה – תשכ"ב(1875 –1962). היה ממקימי תנועת המזרחי, חבר מנהלת העם, מחותמי מגילת העצמאות, שר הדתות הראשון של מדינת ישראל וחתן פרס ישראל לספרות תורנית.
בצעירותו התקרב הרב מימון לתנועת חובבי ציון. הוא ניהל תעמולה ציונית בערי דרום רוסיה ונעצר בשל כך. בהמשך היה בין מייסדי תנועת המזרחי. הוא הסתובב במקומות שונים באירופה על מנת לחזק את השפעת הציונות הדתית, ועל כן כונה "המזרחי הנודד".
בעת המאבק על הקמת המדינה תמך בדוד בן-גוריון ובעמדתו, שיש להקים מדינה עצמאית אפילו בחלק של ארץ ישראל המערבית. הוא ניסה לשכנע את חברי מועצת העם להכניס אזכור של "אלוקי ישראל" לנוסח מגילת העצמאות, ובסופו של דבר הושגה פשרה בניסוח "מתוך ביטחון בצור ישראל". במעמד הכרזת העצמאות ישב הרב מימון לצדו של בן-גוריון והיה בין החותמים על מגילת העצמאות. בסיום הקראתה בירך בקול ברכת שהחיינו.
לאחר קום המדינה שימש כשר הדתות מטעם "המזרחי" בממשלה הזמנית, ומטעם החזית הדתית המאוחדת כשר הדתות וכשר לנפגעי המלחמה בממשלת ישראל הראשונה והשנייה. למרות יחסיו המיוחדים עם ראש הממשלה, הייתה כהונתו בממשלה הזמנית רצופה במאבק על דמות המדינה היהודית, ובכלל זה מעמד השבת, הכשרות, הרבנות הראשית והרבנות הראשית בצה"ל. על רקע זה איים בכמה מקרים להתפטר, נעדר מישיבות הממשלה ואף הפסיק את תפקודו כשר. לבסוף חזר לתפקידו אחרי שבן-גוריון ביקש זאת ממנו במכתב. גם כהונתו בשתי הממשלות הבאות הייתה רצופה משברים על רקע דתי, בייחוד בנושא החינוך במחנות העולים ובמעברות, ובעיקר בשאלה לאיזה זרם חינוך ישויכו ילדי העולים מתימן. התפטרות הרב מימון מתפקידו בפברואר 1951 הביאה במרץ 1951 להתפטרות הממשלה כולה ולבחירות לכנסת השנייה. החזית הדתית התפרקה והרב מימון סיים את פעילותו הפוליטית.
בספרייתו היו 40 אלף ספרים, אחת הספריות הגדולות בעולם היהודי. ספרייה זו עמדה ביסוד ספריית 'מוסד הרב קוק'.
מכתב קודש מיוחד במינו
מהרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זצ"ל מתאריך ז' תשרי תש"ט(1948) – ב'עשרת ימי תשובה'
חודשיים לפני הסתלקותו, "להרה"ג המכובד, עוסק בצרכי ציבור באמונה ודורש טוב לעמו ר' יהודה ליב הכהן פישמן שליט"א, שר במדינת ישראל – ד' יכוננה עד עולם".
במכתב פותח ב"ברכת ד' מציון" וכנראה נכתב מירושלים כדרכו בקודש לשהות בירושלים בחודשי הקיץ והימים נוראים.
המכתב הוא ברכת איחולי שנה טובה וחתימה טובה בפתיחת השנה הבעל"ט, ובנוסף, "ורבות בשנים ימשיך בפעולותיו למען בנין ארה"ק על טהרת הקודש לכבוד ולתפארת.. יזכה לחזות בגאולת ישראל השלמה בב"א".
המכתב נכתב בכת"י הגבאי ונחתם בחתימת יד קדשו.
דף מכתבים רשמי. גודל A4. 13 שורות. מצב מצוין.
הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זי"ע. תרי"ח-תש"ט(1849 – 1858), זקן אדמו"רי בית רוז'ין, נכדו האחרון של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע. נולד בשנת תרי"ח לאביו הרה"ק רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין. בשנת תרנ"ד נתמנה לאדמו"ר על מקום אביו בהוסיאטין, ואלפי חסידי אביו קבלו את מרותו. נודע בדמותו האצילית ובהנהגתו מלאת ההוד, כמסורת בית רוז'ין. היה ידוע במידת האמת שלו. במלחמת העולם הראשונה עבר לווינה וקבע בה את חצרו, יחד עם אדמו"רי בית רוז'ין האחרים. פעל רבות ליישוב ארץ ישראל, ובשנת תרצ"ז עלה בעצמו לארץ והתיישב בתל-אביב. עם עליית הנאצים הפציר פעמים רבות בחסידיו להימלט מאירופה הבוערת ונהג לומר: "מי שיש לו שכל שיברח כעת אפילו בנעלי בית". לחסידים שבאו להיפרד ממנו בתחנת הרכבת אמר: "מי שיכול למכור - שימכור, ומי שלא יכול למכור - שישאיר הכל ויברח מכאן כשרק תרמיל על שכמו". ידוע הסיפור על תפילתו בזמן השואה על קברו של ה"אור החיים" במעמד גדולי המקובלים [כשריחפה סכנת השמדה על יושבי ארץ ישראל, עם התקדמות הצבא הנאצי בפיקודו של רומל לעבר מצרים] ואמירתו המפורסמת באותו מעמד כי הצורר לא ישלוט בארץ ישראל. נפטר בגיל מופלג בהיותו בן 92 בחנוכה תש"ט. באופן מפליא ביקש בצוואתו, שנכתבה בשנת תרצ"ט, לקברו בירושלים, אך "באם לא תהיה היכולת לירושלים" שיקברוהו בצפת או בטבריה. מאחר ובזמן פטירתו היתה הדרך להר הזיתים חסומה, נקבר בעיר טבריה.
הרב יהודה לייב הכהן פישמן מימון. תרל"ה – תשכ"ב(1875 –1962). היה ממקימי תנועת המזרחי, חבר מנהלת העם, מחותמי מגילת העצמאות, שר הדתות הראשון של מדינת ישראל וחתן פרס ישראל לספרות תורנית.
בצעירותו התקרב הרב מימון לתנועת חובבי ציון. הוא ניהל תעמולה ציונית בערי דרום רוסיה ונעצר בשל כך. בהמשך היה בין מייסדי תנועת המזרחי. הוא הסתובב במקומות שונים באירופה על מנת לחזק את השפעת הציונות הדתית, ועל כן כונה "המזרחי הנודד".
בעת המאבק על הקמת המדינה תמך בדוד בן-גוריון ובעמדתו, שיש להקים מדינה עצמאית אפילו בחלק של ארץ ישראל המערבית. הוא ניסה לשכנע את חברי מועצת העם להכניס אזכור של "אלוקי ישראל" לנוסח מגילת העצמאות, ובסופו של דבר הושגה פשרה בניסוח "מתוך ביטחון בצור ישראל". במעמד הכרזת העצמאות ישב הרב מימון לצדו של בן-גוריון והיה בין החותמים על מגילת העצמאות. בסיום הקראתה בירך בקול ברכת שהחיינו.
לאחר קום המדינה שימש כשר הדתות מטעם "המזרחי" בממשלה הזמנית, ומטעם החזית הדתית המאוחדת כשר הדתות וכשר לנפגעי המלחמה בממשלת ישראל הראשונה והשנייה. למרות יחסיו המיוחדים עם ראש הממשלה, הייתה כהונתו בממשלה הזמנית רצופה במאבק על דמות המדינה היהודית, ובכלל זה מעמד השבת, הכשרות, הרבנות הראשית והרבנות הראשית בצה"ל. על רקע זה איים בכמה מקרים להתפטר, נעדר מישיבות הממשלה ואף הפסיק את תפקודו כשר. לבסוף חזר לתפקידו אחרי שבן-גוריון ביקש זאת ממנו במכתב. גם כהונתו בשתי הממשלות הבאות הייתה רצופה משברים על רקע דתי, בייחוד בנושא החינוך במחנות העולים ובמעברות, ובעיקר בשאלה לאיזה זרם חינוך ישויכו ילדי העולים מתימן. התפטרות הרב מימון מתפקידו בפברואר 1951 הביאה במרץ 1951 להתפטרות הממשלה כולה ולבחירות לכנסת השנייה. החזית הדתית התפרקה והרב מימון סיים את פעילותו הפוליטית.
בספרייתו היו 40 אלף ספרים, אחת הספריות הגדולות בעולם היהודי. ספרייה זו עמדה ביסוד ספריית 'מוסד הרב קוק'.
