כרך 2 ספרים. 1, "טורי אבן". מסכתות ר"ה, חגיגה ומגילה. מבעל ה'שאגת אריה". ווארשא תר"ך[1860]. עותק נאה. 2, פירוש "נפש ...

כרך 2 ספרים. 1, "טורי אבן". מסכתות ר"ה, חגיגה ומגילה. מבעל ה'שאגת אריה". ווארשא תר"ך[1860]. עותק נאה. 2, פירוש "נפש אדם". על ס' 'חכמת אדם'. להרב הישיש ר' משה וואלף מזאגורש. לעמבערג תרנ"ו[1896]. "מהדורה יחידה".

1. ספר "טורי אבן". על מסכתות: ראש השנה, חגיגה ומגילה לרבינו הגאון רבי אריה ליב בעל ה'שאגת אריה' זצ"ל.

ונוסף עליו קונטרס אחרון ועוד הערות מכבוד ר' מאיר אויערבאך.

ווארשא, תר"ך[1860], יו"ל ע"י ר' מענדיל מענדלזון, בדפוס שמואל בן חיים ארגעלבראנד, 1, ק"ל, י"ד ד'; ספירת דפים שניה, קונטרס אחרון והערות רבי מאיר אויערבאך.

חותמות הג"ר מתתיהו סג"ל רוזנבליט אב"ד טאקע-טערעבעש. בשער הספר חתימת בעלות הק' משה זיידענפלד.

נייר לבן, שוליים רחבים, מעט כתמים, מצב מצוין, עותק נאה.

רבי אריה לייב ב"ר אשר גינצבורג ה"שאגת אריה" (תנ"ה - תקמ"ה, 1695–1785) היה מגדולי הפוסקים הבולטים שבאחרונים. התפרסם במיוחד בגין חיבוריו "שאגת אריה", ו"טורי אבן". בצעירותו נודע כעילוי. החל משנת 1765 ועד סוף ימיו שימש כרב, אב"ד וראש ישיבה במֵץ (בצפון צרפת). רבי אריה לייב היה ידוע בחריפותו העצומה, בעוז הגיונו ובגאונותו. עם זאת, היה מהמתנגדים הגדולים לדרך הפלפול שרווחה באותה תקופה, ובדומה להגר"א, שפעל אחריו, חתר לפרשנות ופסיקה על פי פשוטם של המקורות. התפרסם בייחוד בגלל ספרו שאגת אריה, שנדפס בשנת תקט"ז בפרנקפורט על האודר. ספר זה ערוך בצורה של שאלות ותשובות אם כי השאלות הנידונות שם אינן שאלות שנשאל אלא שאלות הלכתיות שחקר וערך אותן כשאלות ותשובות. ספריו: טורי אבן, חידושים על שלוש מסכתות: ראש השנה, חגיגה ומגילה. גבורות ארי, חידושים על שלוש מסכתות: תענית, יומא ומכות.

2. ספר "נפש אדם". על ס' 'חכמת אדם'. עם פנים ס' 'חיי אדם'. לרבי משה וואלף מו"ץ בק"ק זאגורש בגאליציא.

"מהדורה יחידה". לעמבערג, תרנ"ו[1896], בדפוס ר' חיים ראהאטין, 2, נ"ב ד'; יו"ל ע"י ר' דוד שמואל ראטה.

הסכמות מגדולי רבני גאליציא, המהרש"ם, ורבי יצחק שמעלקיש ועוד בשבח המחבר וספרו. הקדמה מעניינת על לימוד תורה לשמה בלי פניות והתגברות על היצר.

חותמות הג"ר מתתיהו סג"ל רוזנבליט אב"ד טאקע-טערעבעש.

נייר יבש, מעט קרעים, באופן כללי מצב טוב מאוד.

שני הספרים כרוכים יחד בכריכה אופיינית לשנות הדפסת ספר נפש אדם.

הרב המחבר רבי משה וולף בנו של הדומ”צ בוישניצא רבי פינחס, שקד על דלתות התורה מילדותו, היה מו”ץ ואב”ד בק”ק זאגרוש ואח”כ עבר למלא את מקום דודו-חמיו כדומ”ץ ואב”ד בבוכניה, בגליציה המערבית. נולד ב-1845 והאריך ימים עד קרוב לגיל מאה. חיבר את ספר “נפש אדם” ובו פלפולים וחידושי דינים על ספר חכמת אדם הלכות שחיטה וכיסוי הדם. מהקדמת הספר ניכרת הענווה הגדולה של המחבר הי”ד. שימש בהוראה בצלילות הדעת עד סוף ימיו. מלבד גדלותו בתורה כפי שמשתקף בספר, היה גם ביתו פתוח לכל ובפרט בזמן השואה הנוראה עזר להרבה יהודים במסי״נ וטרח הרבה באופן אישי למרות גילו המופלג. בשנת תש”ב (או ת”ש) כאשר לקחו הנאצים ימ״ש את יהודי בוכניה להריגה רח״ל וגם הוא בתוכם, שאלו אחד מיהודי העיר אם לזאת האריך ימים שעתה יהרגוהו הגוים, וענה לו ״תראה שלא יהיה להם שליטה עלי״, וכך היה שנפל ארצה והשיב את נשמתו ליוצרו, והרשעים ימ״ש שאלו מי הוא הזקן, ואמרו להם שזה רב זקן. הרשו שיובילו אותו לקבורה והביאו אותו לקבר ישראל, ואחרי המלחמה הציבו מצבה על קברו בבוכניה. נספו בשואה גם בנו הרה״ג המופלג ר’ מרדכי וולף הי”ד זצ״ל דומ״ץ בק״ק בוכניה יע״א שהיה בקי נפלא, וחתנו של הרב משה וולף, הרה״ג ר’ אריה בלייך הי”ד זצ״ל מו״ץ בק״ק קאטוביץ.