צילום צוואתו של הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זצ"ל. צילום מקורי מהצוואה המפורסמת של הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זצ"ל ...

צילום צוואתו של הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זצ"ל. צילום מקורי מהצוואה המפורסמת של הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זצ"ל שנכתבה כולה על ידו ובחתימתו, ובאישור 2 עדים החותמים עליה.

הצוואה בשם "מכתב גלוי", נכתבה לאנשי שלומו בא"י, פולין, ארה"ב וקנדה. בטרום השואה בתאריך כ"ג ניסן תרצ"ט בתל אביב בכתי"ק. וכוללת כמה ענינים; 1. מחזיק טובה לכל החסידים שפרנסו אותו ואת ב"ב בכבוד כל הימים, ומברכם שיזכו לחים טובים ושלא ישכח אותם וגם בעולם העליון יעתיר בעדם. 2. שימשיכו גם להיטיב לב"ב אחריו. 3. מכתיר את חתנו הרה"ק רבי יעקב מהוסיאטין לממלא מקומו ובטוח שברכותיו ועצותיו יהיו בשכל טוב בזכות אבותיו הק'. 4. מתרה במי שיחרחר ריב נגד חתנו וב"ב והם יתחרטו על מעשיהם. 5. ההוראה המפורסמת אודות קבורתו בהר הזיתים, ובאם לא תהיה היכולת שיקברו אותו בצפת או בטבריה –[שכך עשו]. וכמו"כ שלא יבנו אוהל על קברו כמנהג ארץ ישראל. 6. לתת מעות לשלושה אנשים על צרכי שבת משך שנה הראשונה ושילמדו עבורו משניות.

שני העדים החתומים; ר' שלמה... ר' משה ב"ר אברהם זאב גרינברג.

צילום ברור ונאה על דף עבה. גודל B4. כתוב בשני טורים. סימני קיפול. מצב מצוין.

הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זי"ע. (תרי"ח-תש"ט), זקן אדמו"רי בית רוז'ין, נכדו האחרון של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע. נולד בשנת תרי"ח לאביו הרה"ק רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין. בשנת תרנ"ד נתמנה לאדמו"ר על מקום אביו בהוסיאטין, ואלפי חסידי אביו קבלו את מרותו. נודע בדמותו האצילית ובהנהגתו מלאת ההוד, כמסורת בית רוז'ין. היה ידוע במידת האמת שלו. במלחמת העולם הראשונה עבר לווינה וקבע בה את חצרו, יחד עם אדמו"רי בית רוז'ין האחרים. פעל רבות ליישוב ארץ ישראל, ובשנת תרצ"ז עלה בעצמו לארץ והתיישב בתל-אביב. עם עליית הנאצים הפציר פעמים רבות בחסידיו להימלט מאירופה הבוערת ונהג לומר: "מי שיש לו שכל שיברח כעת אפילו בנעלי בית". לחסידים שבאו להיפרד ממנו בתחנת הרכבת אמר: "מי שיכול למכור - שימכור, ומי שלא יכול למכור - שישאיר הכל ויברח מכאן כשרק תרמיל על שכמו". ידוע הסיפור על תפילתו בזמן השואה על קברו של ה"אור החיים" במעמד גדולי המקובלים [כשריחפה סכנת השמדה על יושבי ארץ ישראל, עם התקדמות הצבא הנאצי בפיקודו של רומל לעבר מצרים] ואמירתו המפורסמת באותו מעמד כי הצורר לא ישלוט בארץ ישראל. נפטר בגיל מופלג בהיותו בן 92 בחנוכה תש"ט. באופן מפליא ביקש בצוואתו, שנכתבה בשנת תרצ"ט, לקברו בירושלים, אך "באם לא תהיה היכולת לירושלים" שיקברוהו בצפת או בטבריה. מאחר ובזמן פטירתו היתה הדרך להר הזיתים חסומה, נקבר בעיר טבריה.