מכתבו ההסטורי של רבי נתן נטע משקלוב, בנו של מנהיג העדה הפרושית בירושלים – רבי מנדל משקלוב, אל רבי צבי הירש לעהרן ...

מכתבו ההסטורי של רבי נתן נטע משקלוב, בנו של מנהיג העדה הפרושית בירושלים – רבי מנדל משקלוב, אל רבי צבי הירש לעהרן מאמסטרדם. תקצ"ה, 1835

איגרת הסטורית בכתב-ידו של רבי נתן נטע, שירש את ההנהגה מאת אביו שייסד את העדה האשכנזית בירושלים, אל רבי צבי הירש לעהרן, ראש ה'פקידים והאמרכלים' באמסטרדם. ווילנא תקצ"ה.

האבא רבי מנחם מנדל היה מגדולי תלמידי הגר"א. עמד בראש העדה האשכנזית בירושלים, במסירות נפש ייסד את התשתית לייסוד העדה עם המוסדות שלה. עמד בקשר הדוק עם ראשי השלטון בארץ, ובד בבד עם רבני ושתדלני התקופה, שהעריכו והעריצו את פעליו.
עם פטירת האבא, היה ר' נתן נטע היורש הטבעי לניהול העדה. במכתב שלפנינו כותב רבי נתן נטע אל רבי צבי הירש בפרוטרוט אודות המצב הקשה של שולחיו בארץ ישראל. כן הוא מספר אודות מסעו לחו"ל.

כמה תגליות מתגלות במכתב נדיר זה:

עצם שליחותו לרוסיה למען הכולל, לא ידוע ממקום אחר.
כמו כן הוא מעדכן על שליחותו של השד"ר ר' צבי הירש [?] בהונגריה, שליחות שגרם לפילוג בין החסידים והפרושים, בו נקטו ה'ישמח משה' וה'חתם-סופר' עמדות מנוגדות.
תגלית נוספת באיגרת זו היא כוונת הפקידים והאמרכלים לשלוח אליו את המעות ע"י שילוחם לאדמו"ר רבי מנחם מנדל בעל 'צמח צדק' בליובאוויטש, שנתכהן כרבם של חסידי חב"ד בשנת תקפ"ח, והיה מהתומכים במעות א"י. כנראה שהפקוא"מ לא הכירו אותו די והתייעצו עם רבי נתן נטע האם ראוי לשגר את המעות דרך ליובאוויטש, רבי נתן נטע מייעצו לא לשלוח דרכו, אלא דרך הערים הפרושיות: 'רבן של אנשי חב"ד שמו הרב ר' מענדל הי"ו חתן המנוח רבן הרב ר' בער ז"ל [אדמו"ר האמצעי] שם אביו ובניו לא ידעתי כעת...' ולא כדאי לשלוח דרכו, מסיבת מחסור בבית-דואר, אלא ישלח לווילנא או לשקלוב או בעיירות הסמוכות.

בעיקר מוסר רבי נתן נטע תיאור על מסעו להתרים עבור היישוב בערי ליטא ורוסיה הלבנה: קרלין, מינסק, בריסק וסלונים ועוד. ולמרות מצבם הכלכלי הירוד בעקבות שרפות גדולות שפרצו בהן 'ונשרפו כמה מאות בתים בשעה מועטת, ולא היה בידם להציל מאומה...', תרמו יותר מכפי יכולתם.

עוד הוא מעדכן את חברי הפקוא"מ על הארגז מלא בספרי קודש ששלחו לטובת היישוב הירושלמי, דרך קושטא, לצערו הרב, הארגז לא הגיע לייעדו.

רבי נתן נטע מתאר את שתדלנותו הרבה לאתר את הארגז, ובינתיים העלה חרס בידו. אגב נושא ארגז הספרים, מבכה רבי נתן נטע על אובדן של ספרים יקרי ערך שהיו שמורים אצלו ונגזלו ממנו; כשהוא מסיים באיחול: וה' ינקום נקמות דמים תרתי משמע ונקמות תורתינו הקדושה אשר גזרו לגזרים ס"ת וספרים קדושים ש"ס ופוסקים רבים אשר בעו"ה אוי לעיניים שככה רואות. ינחם בשוב ה' את שבות ציון'. בשורה אחת מרמז רבי נתן נטע לזוועה נוראה שהתרחשה בקיץ תקצ"ד:

לאחר ששליט מצרים, מוחמד-עלי, כבש את ארץ ישראל, בשנת תקצ"א, הוא החל להנהיג 'גיוס חובה' לצבא המצרי בקרב האוכלוסייה הערבית כחלק מתהליך המודרניזציה. הרפורמה לגיוס עוררה התמרמרות בקרב האוכלוסייה הערבית (שהיו נאמנים לשלטון העות'מאני), עד שבחודש ניסן הוכרז מרד בשכם וקבוצות חמושות פשטו על ירושלים והחלו לבזוז את הקהילה היהודית בעיר.

מיהודה עלו לגליל ובזזו כל העומד בדרכם. נותר לנו תיאור מחריד שרשם רבי ישראל משקלוב שישב אז בצפת: בתיהם נבזזו והוחרבו, מקומות הקדושים הושחתו וטומאו. מהתפילין עשו הפורעים רצועות לשקים ולסוסיהם, מהטליתות אבנטים ומהקלף של ספרי תורה עשו נעליים. בבית המדרש של הפרושים הוכו באכזריות זקנים וזקנות שחיפשו שם מקלט, ובאחד מבתי הכנסת נאנסו הנשים על קרעי הס"ת, רח"ל. ניסוחו של רבי נתן נטע תואם את התאור המחריד אצל ר' ישראל.

[1] דף. דיו על נייר. 22X26 ס"מ. מעט כתמי זמן. מצב טוב-טוב מאוד.