|
פריט 71:
דו"ח היסטורי בן 26 דפים "לא לפרסום" מאת דוד בן גוריון. מוסקבה, 1923
עוד...
|
|
|
מחיר פתיחה:
$
3,000
הערכה :
$8,000 - $10,000
עמלת בית המכירות: 22%
מע"מ: 18%
על העמלה בלבד
|
דו"ח היסטורי בן 26 דפים "לא לפרסום" מאת דוד בן גוריון. מוסקבה, 1923
"גיליתי 'מומים' אחרים: שאנו דואגים לעתיד כל העם העברי, שאנו לוחמים לתחיית השפה העברית, שלנו קדושה ארץ ישראל, שאנו מתחשבים אך ורק צרכינו ותנועתינו העצמית..."
דו"ח סודי ומעניין של דוד בן גוריון, לוועד הפועל של ההסתדרות העובדים הכללית בא"י, ממסעו לתערוכה החקלאית במוסקבה. מוסקבה, י"ד תשרי תרפ"ד 24.10.1923.
רקע: בשנת 1923 שלחה ההסתדרות את דוד בן-גוריון ואת מאיר רוטברג, לייצג אותה בתערוכה החקלאית במוסקבה. הם יצאו לקושטה והגיעו בהפלגה לאודיסה בתאריך 26.8.1923. משם המשיכו בנסיעת רכבת למוסקבה. בדרכם הם נחשפו למקומות בהם ערכו ביהודים פוגרומים. הביתן הארץ-ישראלי בתערוכה החקלאית היה מאד מוצלח. הביקור ארך שלושה חודשים ובמהלכו שלח בן גוריון דו"ח "לא לפרסום" באמצעות שליח בעל חסינות דיפלומטית להנהלה של ה'ועד הפועל'.
מפרט: 26 דף, נייר. 22X18 ס"מ. דו"ח ארוך, כולו בכתב ידו וחתימתו. בדף הראשון נכתב: "לא לפרסום", ומופיע תאריך קבלת המכתב: א' חשון [תר]פ"ד. רובו בעברית. מחיקות ותיקונים.
תוכן הדו"ח: דוד בן גוריון כותב בחופשיות, מתוך ידיעה שהדו"ח לא ישלח בדואר הנתון לפיקוח הצנזורה, אלא יוברח בידי אדם מהימן ובעל חסינות דיפלומטית. בתחילת מתאר בן גוריון את מסעו למוסקבה דרך אודיסה ואת העניין הרב של יהודי רוסיה בנעשה בארץ ישראל. הוא מתאר את ההתעניינות וההתלהבות הרבה של מבקרי התערוכה, ובהם יהודים, איכרים ופרופסורים. התערוכה מהווה מרכז תעמולה ארצישראלית. בעקבות השתתפות בתערוכה מתאפשר לבן גוריון לנסות ולפעול לביסוס הפעילות החוקית של "החלוץ" ברוסיה הסובייטית, והוא תולה תקוות בתנועה זו שתהווה מנוף מרכזי לכל עבודת הציונות ברוסיה. ההשתתפות בתערוכה, היא לדעת בן גוריון, החזקת המפתח לעבודה רחבה ברוסיה. במהלך התערוכ התעקש בן גוריון להציב בביתן את הדגל הכחול-לבן:"יש ערך גדול דווקא במוסקבה, שכל דבר ארצישראלי יהודי ולאומי נודף ממנו מוחרם – שהיהודים יראו את הדגל הלאומי מתנופף בגלוי בתערוכה ארץישראלית... אם הדגל הכחול לבן יתלה (בתערוכה) לא אתן שתורידו אותו...הודעתי להם שאני מצטער על הסתלקותם מהעבודה...אבל...לא אסיר את הדגל". בן גוריון דואג לעתיד יהודי רוסיה ומסרב לוותר עליהם ולהתייאש מהם, הוא מודה כי "טעינו טעות גדולה בסברנו שברוסיה אין אפשרות להשתתף בעזרה ממשית בעבודה הארצישראלית", ומעריך "כי היהדות הרוסית יכולה להיות שוב לכח הבונה הראשי הארצישראלי, גם באונו וגם בהונו". הוא היה רוצה לבחון את האפשרות לפתוח סניף של בנק הפועלים ברוסיה, אם תמצא הדרך החוקית לכך. הוא מותח ביקורת על יהודים יוצאי רוסיה המתקיפים את המשטר הסובייטי ובכך מסכנים את כלל יהודי רוסיה ומחזקים את היבסקציה במאבקם השטנית בציונות. הוא חדור בהכרה שהתערוכה מספקת חלון הזדמנויות לזמן מוגבל לפעילותם ברוסיה ו"כל יום החולף ללא פעולה הוא אבדה שאינה חוזרת", ומציב יעד חשוב לתנועה הציונית למצוא דרך להגיע לדעת הקהל של השלטון הרוסי. בן גוריון מוסיף ומפרט את פעולות הדחופות שחייבים לנקוט על מנת להשיב את ספריית הברון גינצבורג, לבעליו החוקיים - האוניברסיטה העברית בירושלים, ומציין שיבקש מפרופסור איינשטיין שעמד להגיע למוסקבה בימים הקרובים, להירתם לעניין חשוב זה. "יתכן שאלך מפה בידים ריקות לגמרי, אולם הדבר היה כדאי, ויהיה כדאי גם באין תוצאות בולטות וממשיות". בסיום מכתבו מבקש שישלחו לו את תשובתם וכן מספר עותקים מהעיתונות העברית, והוא מבקש שישלחו העתקים ממכתבו זה לקפלונסקי ולמשה שרטוק, ושתוכן המכתב יובא לידיעת ההנהלה הציונית בירושלים.
מצב: טוב. סימני קיפול, כתמי זמן. במספר עמודים יש קפלים וקרעים זעירים בקצות הדף, הפוגמות לעתים באותיות ספורות.
"גיליתי 'מומים' אחרים: שאנו דואגים לעתיד כל העם העברי, שאנו לוחמים לתחיית השפה העברית, שלנו קדושה ארץ ישראל, שאנו מתחשבים אך ורק צרכינו ותנועתינו העצמית..."
דו"ח סודי ומעניין של דוד בן גוריון, לוועד הפועל של ההסתדרות העובדים הכללית בא"י, ממסעו לתערוכה החקלאית במוסקבה. מוסקבה, י"ד תשרי תרפ"ד 24.10.1923.
רקע: בשנת 1923 שלחה ההסתדרות את דוד בן-גוריון ואת מאיר רוטברג, לייצג אותה בתערוכה החקלאית במוסקבה. הם יצאו לקושטה והגיעו בהפלגה לאודיסה בתאריך 26.8.1923. משם המשיכו בנסיעת רכבת למוסקבה. בדרכם הם נחשפו למקומות בהם ערכו ביהודים פוגרומים. הביתן הארץ-ישראלי בתערוכה החקלאית היה מאד מוצלח. הביקור ארך שלושה חודשים ובמהלכו שלח בן גוריון דו"ח "לא לפרסום" באמצעות שליח בעל חסינות דיפלומטית להנהלה של ה'ועד הפועל'.
מפרט: 26 דף, נייר. 22X18 ס"מ. דו"ח ארוך, כולו בכתב ידו וחתימתו. בדף הראשון נכתב: "לא לפרסום", ומופיע תאריך קבלת המכתב: א' חשון [תר]פ"ד. רובו בעברית. מחיקות ותיקונים.
תוכן הדו"ח: דוד בן גוריון כותב בחופשיות, מתוך ידיעה שהדו"ח לא ישלח בדואר הנתון לפיקוח הצנזורה, אלא יוברח בידי אדם מהימן ובעל חסינות דיפלומטית. בתחילת מתאר בן גוריון את מסעו למוסקבה דרך אודיסה ואת העניין הרב של יהודי רוסיה בנעשה בארץ ישראל. הוא מתאר את ההתעניינות וההתלהבות הרבה של מבקרי התערוכה, ובהם יהודים, איכרים ופרופסורים. התערוכה מהווה מרכז תעמולה ארצישראלית. בעקבות השתתפות בתערוכה מתאפשר לבן גוריון לנסות ולפעול לביסוס הפעילות החוקית של "החלוץ" ברוסיה הסובייטית, והוא תולה תקוות בתנועה זו שתהווה מנוף מרכזי לכל עבודת הציונות ברוסיה. ההשתתפות בתערוכה, היא לדעת בן גוריון, החזקת המפתח לעבודה רחבה ברוסיה. במהלך התערוכ התעקש בן גוריון להציב בביתן את הדגל הכחול-לבן:"יש ערך גדול דווקא במוסקבה, שכל דבר ארצישראלי יהודי ולאומי נודף ממנו מוחרם – שהיהודים יראו את הדגל הלאומי מתנופף בגלוי בתערוכה ארץישראלית... אם הדגל הכחול לבן יתלה (בתערוכה) לא אתן שתורידו אותו...הודעתי להם שאני מצטער על הסתלקותם מהעבודה...אבל...לא אסיר את הדגל". בן גוריון דואג לעתיד יהודי רוסיה ומסרב לוותר עליהם ולהתייאש מהם, הוא מודה כי "טעינו טעות גדולה בסברנו שברוסיה אין אפשרות להשתתף בעזרה ממשית בעבודה הארצישראלית", ומעריך "כי היהדות הרוסית יכולה להיות שוב לכח הבונה הראשי הארצישראלי, גם באונו וגם בהונו". הוא היה רוצה לבחון את האפשרות לפתוח סניף של בנק הפועלים ברוסיה, אם תמצא הדרך החוקית לכך. הוא מותח ביקורת על יהודים יוצאי רוסיה המתקיפים את המשטר הסובייטי ובכך מסכנים את כלל יהודי רוסיה ומחזקים את היבסקציה במאבקם השטנית בציונות. הוא חדור בהכרה שהתערוכה מספקת חלון הזדמנויות לזמן מוגבל לפעילותם ברוסיה ו"כל יום החולף ללא פעולה הוא אבדה שאינה חוזרת", ומציב יעד חשוב לתנועה הציונית למצוא דרך להגיע לדעת הקהל של השלטון הרוסי. בן גוריון מוסיף ומפרט את פעולות הדחופות שחייבים לנקוט על מנת להשיב את ספריית הברון גינצבורג, לבעליו החוקיים - האוניברסיטה העברית בירושלים, ומציין שיבקש מפרופסור איינשטיין שעמד להגיע למוסקבה בימים הקרובים, להירתם לעניין חשוב זה. "יתכן שאלך מפה בידים ריקות לגמרי, אולם הדבר היה כדאי, ויהיה כדאי גם באין תוצאות בולטות וממשיות". בסיום מכתבו מבקש שישלחו לו את תשובתם וכן מספר עותקים מהעיתונות העברית, והוא מבקש שישלחו העתקים ממכתבו זה לקפלונסקי ולמשה שרטוק, ושתוכן המכתב יובא לידיעת ההנהלה הציונית בירושלים.
מצב: טוב. סימני קיפול, כתמי זמן. במספר עמודים יש קפלים וקרעים זעירים בקצות הדף, הפוגמות לעתים באותיות ספורות.
