גילוי דעת להמהרש"ם – עותק המחבר עם עשרות תיקונים והוספות בכתב יד קודשו

גילוי דעת להמהרש"ם – עותק המחבר עם עשרות תיקונים והוספות בכתב יד קודשו

גילוי דעת, על יורה דעה הלכות טריפות. מאת רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון (המהרש"ם) אבד"ק ברעזאן. מונקטש, תרנ"ב 1892. מהדורה ראשונה.
לאורך הספר עשרות הגהות, תיקונים והוספות חשובות, בכתב יד קודשו של הגאון המחבר, שהיה מגדולי רבני גליציה ומגדולי פוסקי דורו.
פריט מיוחד ויחיד במינו!
בן המחבר, הגאון רבי צבי הירש שבדרון, שהיה ממונה על הדפסת כתב היד של החיבור, הביאו לבית הדפוס של השותפים ר' דב בלייער ור' צבי יעקב קאהן במונקאטש.
בתחילה נדפס רק עותק יחיד, שלא נכרך. גליונות הדפוס קופלו בזהירות, הוכנסו במעטפה, ונשלחו בדואר אל הגאון המחבר המהרש"ם מברעזאן. (סימני הקיפול עודם ניכרים בכל דפי הספר שלפנינו, וכן מצויות חותמות דואר ושרידי בולים – בדפים: יז, כה, מה, ועוד).
כשקיבל המחבר את גליונות הדפוס, הוא ישב וקראם בעיון, תיקן והגיה בכל המקומות הנדרשים, ולעיתים גם הוסיף משפטים שלמים שבטעות נחסרו בדפוס, או שנתחדשו אצלו בינתיים לאחר שנשלח כתב היד לדפוס.
לאחר מכן נשלחו לבית הדפוס הגליונות המוערים בכתב יד המחבר, ושם הדפיסו את המהדורה הראשונה של הספר באופן מתוקן על פי הגליונות המקוריים שלפנינו! לפנינו עותק יחיד במינו עם החסרונות והשיבושים בדפוס, אותם תיקן המחבר בכתב ידו ממש.
בעותק המיוחד שלפנינו, מופיעים למעלה מ-100 תיקונים בכתב יד קודשו של המחבר! בנוסף לכך כשבע הוספות חשובות של משפטים ארוכים בכתב יד קודשו (בדפים: כט, נו, פט, צ, צד, קכד, קלה, קלו).
בדף קכא ע"ב נטף עבה של שעווה (מהנר שלאורו הגיה המחבר את ספרו?).

"לוח התיקון"
כל התיקונים שבכתב יד נרשמו ונדפסו ב"לוח התיקון" הנדפס בסוף הספר שלפנינו.
אין ספק שלפנינו כתב יד קודשו של הגאון המחבר. כתב היד בהגהות זהה לכתב ידו. גם תוכנו מעיד עליו שיצא מתחת קולמוסו, כך למשל בהוספה שהוסיף הכותב בדף צד היא מסתיימת במילים: "כן ראיתי וכו' כצ"ל". שתי מילים אלו ליתא ב"לוח התיקון", ומכאן הוכחה נוספת שאין לפנינו עותק מוגה על פי "לוח התיקון", אלא להיפך – "לוח התיקון" הוכן ונעשה על פי ההגהות שבשולי הדפים בעותק שלפנינו.
אולם יש לציין דבר פלא. ההגהות בעותק שלפנינו מגיעות רק עד דף קסא (סימן מט). משם והלאה איננו מוצאים הגהות ותיקונים. לעומת זאת ב"לוח התיקון" כן מופיעות הגהות ותיקונים גם על כל הדפים הבאים. יתר על כן: עשרות תיקונים שמצויים ב"לוח התיקון", אינם מופיעים בשולי הדפים שלפנינו. איננו יודעים פשרו של דבר, אולם יתכן לומר שחלק מהתיקונים ב"לוח התיקון" נעשו על ידי בן המחבר המביא לדפוס, על פי כתב היד המקורי, והוכנו על ידו בשביל המדפיסים ברשימה מיוחדת בפני עצמה, ולכן אינם מצויים בעותק שלפנינו. בכל אופן עצם העובדה שחלק מהתיקונים ב"לוח התיקון" לא נרשמו במקומם בשולי הדפים, זוהי הוכחה ניצחת שאין מדובר בהעתקה שהעתיק מאן דהו מ"לוח התיקון", שאם כן היה צריך להעתיק את כל התיקונים משם!
(בשער הספר כותב המחבר: כל ספר אשר לא יהיה חתום על השער בחותמי או בחותם בני - גנוב הוא". אולם לפנינו כאמור עותק ראשוני שנדפס עבור המחבר עצמו, ולכן אינו חתום כנ"ל.)

על החיבור
"גילוי דעת" הינו חיבור על הסימנים ס"א-ס"ט שב"יורה דעה", ועל הלכות טרפות. הספר עורר תשומת לב מרובה בעולם התורה וההוראה. אמנם בתחילה יצאו כמה גדולים נגד נטיתו של המהרש"ם להקל בכמה עניינים. ואף על פי כן היו הוראותיו לעיניים למורי הוראה בישראל, ופסקיו הם בבחינת אורים ותומים בשבילם. בייחוד נתקבלו דבריו בהרבה אחרי שפרסם כנגד משיגיו את ה"קונטרס האחרון" שלו לספרו הנ"ל "גילוי דעת", המעמיד את רוב פסקיו תחת שבט ביקורת מחדש ומצדיק את קולותיו בעניינים אלו.
בהקדמתו לספר הוא כותב:
"להתוודע ולהגלות כי את אשר קראתי שם חיבורי זה גילוי דעת, יען כי הוא רק גילוי דעת לבד, וחלילה לשום מורה לסמוך עלי במקום שצדדתי להקל... ואת אשר נטיתי להקל לא בנין רמות רוחי אלא מפני שהתורה חסה וכו' ועוד טעם הכמוס בלבי המקובל בידי מעמודי עולם אדירי התורה ולא אול לכתוב מפני פריצי עמינו, אולם רק לישא וליתן באתי ולהציע דברי לפני חכמי ישראל...".
בהקדמה למהדורה השניה של הספר (נדפסה בשנת תרע"ג), סיפר המו"ל בשבח החיבור שלפנינו:
"כאשר שמעתי בשם הרב הגאון הצדיק מו"ה אברהם מסאכטשוב בעל 'אגלי טל' שאמר על הספר גילוי דעת כי דרכו דרך הש"ך ז"ל ולית ביה טימא והפליג בשבח החיבור כמו חיבורו של הש"ך ז"ל".

תולדותיו בקודש
המהרש"ם מברעזאן (תקצ"ה 1835 – תרע"א 1911) היה נחשב בתקופתו כ"משיב" הדור. מקובל היה על גדולי הרבנים שבזמנו כעמוד ההוראה. גדולי הפוסקים ורבבות עמך ישראל התחשבו עם פסקיו כ"דעת תורה" ממש.
המהרש"ם נחשב פוסק הדור ועמוד ההוראה בגליציה, אולם מכל מרחבי רוסיה-פולין והונגריה פנו אליו בשאלות קשות להכרעה.
"המשיב" המובהק, הגאון רבי יוסף שאול נטאנזון, ראה בו את יורשו הרוחני והתבטא עליו במילים כאלה: "אין אנכי רואה בדור הזה תלמיד חכם גדול כמוהו".
שמו הגיע לכל קצוות תבל, ולפי ספרו 'שו"ת מהרש"ם" בששה כרכים ושו"ת "דרכי שלום" אנו רואים, שפנו אליו בענייני הוראה גדולי הפוסקים בדור, וביניהם רבי מאיר אריק מטרנוב, רבי נחום ויידנפלד מדומברובה, האדר"ת מפוניבז', מרן ה'חפץ חיים' ועוד גדולים מפורסמים אחרים.
היה מקורב לגדולי האדמורים ונחשב אצל אדמורי בעלז בתור הפוסק העיקרי.
כיהן כאב"ד פאטיק (זולוטי פוטיק Potok Złoty), יאזלוביץ (Jazłowiec) ובערזאן. חיבר עשרות חיבורים, מתוכם נדפסו: תשעה חלקי שו"ת מהרש"ם, משפט שלום על חושן משפט, גילוי דעת על הלכות טריפות, דעת תורה על שו"ע, תכלת מרדכי על התורה, ועוד.
בהיותו נער רך בשנים ניסו המשכילים להדיחו מדרכי התורה והיראה, אך האדמו"ר רבי מאיר מפרימישלן חזה זאת ברוח קדשו, והזהירו "לבל ילך בדרך איתם". מימי ילדותו ונעוריו עסק בתורה בהתמדה מופלגת, ובדבקות בדרכי התורה והחסידות. לאחר נישואיו נאלץ לפנות למסחר, אך בתקופה זו שישב בחנותו הספיק לחזור ארבע מאות פעמים[!] על ארבעת חלקי שו"ע.
בהקדמת הספר "תכלת מרדכי" מובאים מעשי-פלא רבים על גילויי-חזון שהראוהו מן השמים, ועל ישועות ורפואות אשר פעל בכח קדשו.
לאחר תקופה החל לכהן ברבנות, לאחר שהגאון רבי שלמה קלוגר יצא מגדרו והעניק לו "סמיכה" נלהבת, בכתבו: "אף שאיני נותן הורמנא לשום אדם מחמת טעם הכמוס עמדי, אך כבודו אינו צריך להורמנא שלי, ויורה יורה כדת של תורה כאחד מגדולי ישראל המפורסמים, ויוכלו לסמוך עליו בכל מקום...".
גם הגאון בעל "מנחת חינוך" כתב לו מכתב הסכמה מעניין: "האברך המחבר מראה נפלאות תורתו ורב כחו ואנו כבר זקננו...".
[4], רכד, [6] דף. 31 ס"מ.
מצב: הספר שמור במצב טוב מאוד. ניכרים עדיין סימני הקיפול המיוחדים המספרים את סיפורו של העותק המיוחד. כתמי זמן. חותמות בעלות משנות הת"ר. כריכה שחורה ישנה מחוזקת. בשני דפים ישנו חור קטן בטקסט.