תגלית היסטורית: סימני הסדר בשפה הארמית – לא ידועים – המאה ה-17

הגדה של פסח בכתב יד. תימן, המאה ה-17 (או ראשית המאה ה-18). נוסח שאמי.
כולל הוראות בערבית-יהודית. ניקוד עליון.
הגדה פותח בהקדמה (בערבית) ולאחר מכן הכותרת "סדר העשייה בלילי הפסח". שני הדפים הראשונים נראים חדשים יותר, ובראשם הכותרת: "אגדתא דפסחא". מכאן ואילך דפים עתיקים וכהים יותר.
בכל עמוד משולב פירוש מהמקובל רבי יצחק ונה זצ"ל (מהרי"ו), מגדולי רבני תימן בזמנו, וכן עם הוספות לפירוש שלא היו ידועים עד היום.
תגלית חשובה
בדף [6] נרשמו סימני הסדר בנוסח שלא היה ידוע עד היום. הם פותחים: "מקדש וסחי באדמתא" [מקביל ל: קדש ורחץ, כרפס], "מפלג וסחי בנפקותא" [כאן יש שתי משמעויות: א. יחץ, מגיד ביציאה- כלומר מספר ביציאת מצרים). ב. רחצה (= סחי, בארמית)]. וכן ממשיכים הסימנים המיוחדים בארמית.
בסה"כ 15 סימנים, מנוקדים.
לפנינו תגלית חשובה ומדהימה, על נוסח קדמון של סימני הסדר, שלא היה ידוע כלל עד היום. כידוע התימנים הקפידו והצליחו לשמר מנהגים קדומים מאוד, שלא השתמרו ביתר קהילות ישראל.
באחד הדפים נכתב בהגדה: "הגהה. יש שטועין באכילת אפיקומן ואוכלין אותה אחר ההלל, ויש משבאין לישן ועולה על דעתם מד' רז"ל שאמרו שיישן... וטעם מצה בפיו...".
חסר כנראה דף אחד בסוף ההגדה.
36 דף. 14.5 ס"מ.
מצב טוב-סביר. בלאי, כתמים וקרעים, ללא חסרון טקסט.