קערית וכפית לדבש ששימשו את האדמו"ר הרש"ב בהתוועדויות חודש תשרי

קערית וכפית לדבש ששימשו את האדמו"ר הרש"ב בהתוועדויות חודש תשרי

קערית וכפית לדבש של רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.
קערית נאה, עשויה כסף (84) מוזהב ואמייל. חתומה בחותמת העיר מוסקבה, בחותמת בוחן הכסף л.о (l.o) – 1893, ובחותמת היצרן ис (is - Ivan Saltykov). כפית קטנה ונאה, עשויה כסף (84) ואמייל, חתומה בחותמת העיר מוסקבה ובחותמת היצרן ДН (DN - Dmitry Nikolaev).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הכלי הקטן לדבש מאמייל שסבי הרש"ב השתמש בו בזמן הפארבריינגענ'ס [התוועדויות] של חודש תשרי. הוא קיבלו במתנה מר' שמואל גורארי'. הכלי נושא חותמות רוסיות המעידות על היצרן. הכפית נוצרה בידי מישהו אחר. סבי נתן לי את הכלי בקיץ 1919 [תרע"ט]". האישור מתוארך – 17 בדצמבר 1989.

הגביר החסיד ר' שמואל ב"ר שניאור זלמן גורארי' מקרמנצ'וג היה בצעירותו מה"יושבים" אצל אדמו"ר המהר"ש. מאוחר יותר נכנס לעסקי המסחר בהוראת המהר"ש ועשה חיל רב. עם עלותו של האדמו"ר הרש"ב על כס נשיאות חב"ד, נעשה ר' שמואל לאיש אמונו ותרם מכספו וממונו להחזקת "בית רבי", לישיבת "תומכי תמימים" ולכל ענייני הכלל. נשלח על ידי הרש"ב לשליחויות שונות למען הטבת מצבם החומרי והרוחני של יהודי רוסיה, וסייע, בין היתר, בארגון ובמימון אספת הרבנית הנודעת בשנת תר"ע.
ר' שמואל נהג במשך השנים לקנות ולשלוח תשורות שונות לרבו הרש"ב. בשנת תרע"ח קנה באודסה במחיר גדול את הגניזה החרסונית ושלחו במתנה לרש"ב (התמים, חלק א', עמ' ט). הרה"ח ר' רפאל נחמן (פאלע) כהן מספר: "בשנת עטר"ת והרבי [הרש"ב] גר אז ברוסטוב, היתה אז מלחמת העולם הראשונה ולא היו אתרוגים בנמצא ובהשתדלותו של החסיד הגביר הנוסע ר' שמואל גורארי' ע"ה (שגר אז באדעס) השיגו אתרוג מיאנובע בשביל הרבי" (ליובאוויטש וחייליה, עמ' 31). פעם לאחר שתרם סכום גבוה לרכישת בית כנסת אברהם אבינו בחברון, למרות מצבו הדחוק, התבטא אודותיו הרש"ב: רס"ג, כלומר, הרב סעדיה גאון, פעל אצל בני ישראל את עניין המוחין, ואילו ר' שמואל גורארי' פעל את עניין המידות (לשמע אזן, עמ' קלז).
במכתבו של מזכיר הריי"ץ הרה"ח ר' אלחנן דוב (חאניע) מרוזוב, מתוארת תמיכתו של ר' שמואל בהחזקת ישיבת "תומכי תמימים" בתקופה הראשונה לאחר הסתלקות הרש"ב בקיץ תר"פ: "הגביר הנודע ר' שמואל גורארי' ז"ל שישב פה מאחרי הפסח תרע"ט (באמרו כי איננו יכול להיות מרוחק מאת כ"ק אדמו"ר [הרש"ב]... והוא הי' האחד אשר בכל עת מסר נפשו בשביל כ"ק אדמו"ר [הרש"ב]... הוא שירת אותו בחייו... לקח חלק בהחזקת הישיבה וכאשר באו התלמידים לפה, גם שהי' דחוק לו לעצמו על הוצאותיו בכל זה הי' לוה, ומכר כמה חפצים יקרים שעלו לסכומים עצומים, והי' נותן בשביל התלמידים ובאופן כזה התנהגה חוק הישיבה במספר כששים תלמידים כל הקיץ דשנת תר"פ וחצי חורף תרפ"א)" (ספר התולדות להריי"ץ, חלק ג', עמ' 369).
הריי"ץ באגרתו מיום ל' תשרי תרצ"ה מתאר את התמסרותו של ר' שמואל לעניני הכלל: "הנה מקושרי הוד כ"ק אאמו"ר [הרש"ב]... לא דרשו... הבטחות והתנו תנאים מיוחדים, האחד המיוחד ר"ש נ"ע גורארי' מסר ונתן עצמו במסירת נפש לתת כל הוצאה שהי' דרוש להוד כ"ק אאמו"ר... על עניני הכלל והחזקת הישיבה עשרת מונים מכפי יכולתו בתחלה, ונפתח לו צנורי הצלחה בשפע רב" (אגה"ק להריי"ץ, כרך ג, אגרת תשמ). ובאגרת נוספת מיום כ' סיון תרפ"א מספר הריי"ץ על האמון הרב שרחש אביו הרש"ב לר' שמואל (ולר' יעקב מרדכי בזפלוב מפולטובה): "עמהם דבר כלכל והתיעץ על כל מצפוניו, אמת הדבר כי הם הבינו לערכם, ערך הקדש אשר נתן למו וימלאו תעודתם, באמונה סוד כמוס וחתום, מ[ב]לי אשר ידע איש כי יודעים הם דבר" (שם, כרך א, אגרת עז).
ר' שמואל נפטר ביום שבת כ"ה אדר א' תרפ"א וזכה להיטמן בתוך הציון הקדוש של האדמו"ר הרש"ב. הריי"ץ כותב על כך באגרת מיום ג' כסלו תרפ"ד: "בחודש אדר נפטר אוהבנו וידידנו, ר' שמואל ב"ר שניאור זלמן ז"ל ותהי מנוחתו בהיכל אהל כ"ק אאמו"ר [הרש"ב]... נשען על דברי קדשו, אשר אמר, כארבעה חודשים קודם הסתלקותו, בזה הלשון: 'שמואלן ועל איך פון זיך ניט אפ לאזין, ואו איך ועל זיין דארף ער זאיין, און ואו איך וועל זיין, ועט ער זאיין' [=את שמואל לא אעזוב ממני. היכן שאהיה – שם הוא צריך להיות, והיכן שאהיה – שם הוא יהיה], – אז לא הבין איש מה שאמר, כי הי' שיחה פרטית, וגם לא עלה על הדעת כוונה כזו" (אגה"ק להריי"ץ, כרך א', אגרת קנג). על פי האישור המצורף, ר' שמואל העניק במתנה את הקערית והכפית לדבש שלפנינו לאדמו"ר הרש"ב, שהשתמש בהם בהתוועדויות של חודש תשרי.

צלוחית: 3X4.5 ס"מ בקירוב. כפית: 7.5 ס"מ. מצב טוב.