"את המכתב הזה אני כותב לך ממחנה ריכוז בהונגריה" - 'צרור ידיעות' - עדויות ראשונות על שואת יהודי אירופה מיהודי הארצות ...

"את המכתב הזה אני כותב לך ממחנה ריכוז בהונגריה" - 'צרור ידיעות' - עדויות ראשונות על שואת יהודי אירופה מיהודי הארצות הכבושות

'צרור ידיעות י"ב' - פרסום חד פעמי בהוצאת מזכירות הקבוץ המאוחד של ועדת החלוץ, תל אביב. 20 באוקטובר 1943-  מכתבים ודווחים בזמן אמת שנתקבלו אצל ועדת החלוץ, מיהודי אירופה תחת הארצות הכבושות ביד הנאצים בחודשים שונים בשנים 1942-1943, אודות רדיפות ורציחות המוניות של יהודים במחנות ותחת הכיבוש הנאצי בהונגריה, סלובקיה, יוון, אנגליה, וצרפת. מהעדויות הראשונות על זוועות הנאצים, אשר התפרסמו בארץ אודות שואת יהודי אירופה. נדיר ביותר.

המכתבים הקשים חושפים באופן הברור והקשה ביותר את הזוועות שביצעו הנאצים, והם נכתבו בזמן ההתרחשות. הם כתובים בגוף ראשון מיהודים שבזמן כתיבתם עדין היו תחת רדיפות, ואיום השמדה יומיומי ריחף מעל ראשם. מתוכן המכתבים ניכר היטב ההלם, הפחד, הזעזוע, והקושי הגדול, נוכח המציאות הקשה שבאותם חודשים נראתה כמו נצח. איננו יודעים מה עלה בגורלם של הכותבים, ואם שרדו את השואה או לא.

נצטט חלק קטן מהמכתבים המופיעים.

במכתב שנשלח מבודפסט ב 7.8.1943 מחבר פעיל בתנועת הנוער של 'המזרחי' בפולין נכתב: "לא הכינו היום עדיין גזירות חדשות נגד היהודים. נמשך הגיוס למחנות עבודה. הגיל 21-42, ויש שמועות שבשני לספטמבר יגויסו גם בני 42-48. האלמנטים השמאליים וביחוד הנוער נרדפים באכזריות. מדי שבוע נאסרים מאות, מענים אותם באופן נורא, ועשרות  מהם מוצאים להורג..."

במכתב שנשלח מפולין ביום 20.8.1943 נכתב: "אתם שואלים אותי אם ידוע לי דבר מה על מלחמת הגנה בורשה, כן חברים. ידוע לי לא רק על מלחמת ההגנה האחרונה בשעת חיסול הגיטו הורשאי, ידוע לי גם על מלחמת ההגנה בלבוב, יוני 1943, קרקוב מרץ 1943, ורשה אפריל 1943, ועוד ועוד. אני מאסף כעת את כל החומר עם תאריכים מפורטים של ימי הרציחה, מספרים מדויקים של כל שחיטה ושחיטה, וגם המקומות המדוייקים, כל מקומות הקבורה, קברי אחים, מאות "קטינים" של היטלר. יש לי גם תמונות, יש לי כבר כשלש מאות דפים. רשומים גם כן שמות הגיסטפו אשר היו בערים ואשר עוללו ועשו את הרציחות. יש תחת ידי גם רשימת פולנים ואוקראינים, אשר עזרו מרצונם הטוב לרוצחים הגרמנים על ידי מלשינות ועל ידי חטיפות יהודים, מקומות המחנות שבהם נמצאים ונענים אחינו הם: על יד קרקאו - פודגוז' מלשוב בבוכניה, טרנוב, רז'שוב, לבוב, על יד לובלין - מיידנק, אופולה, על יד סוסנוביץ - בירקנאו. על יד ורשה נמצאים עוד שני מחנות עבודה. אני מעריך את מספר היהודים הנמצאים בפולין למאה אלפים...".

במכתב מצמרר שנשלח מבודפשט בחודש אב תש"ג [1943] נכתב: "דמוע דמעו עיני בקראי את מכתבך מיום י"א סיון שנה זו... נזכרתי באותם הימים שעבדנו יחד בקיץ תרצ"א...מה מאושרים היינו, היתה לנו עוד היהדות האירופאית מקור עמנו. היה לנו עוד אותו הנוער העברי. ועולמי שלי? אני הייתי אז עוד נער צעיר, מלא רעננות וחדות יצירה, היתה לי עוד משפחה, הורים, אחים ואחיות, חברים וחברות. וכעת? בקראי את מכתבך? גלמודים וערירים אנחנו, ללא היהדות האירופאית, ללא הנוער היהודי באותן העיירות הפולניות, יתומים ומיותמים אנו ללא אב ואם ללא קרוב וקרובה. שכולים מבן ובת, והריני נמצא אחרי שבעת מדורי גיהנום, אחרי התופת הסוביטית ואחרי עמק העכור ועמק הבכא, פולין ההיטלרית - על אדמת נכר. אחרי נדודים וטלטולים רבים, אחרי הברחת שלשה גבולין, עומדות רגלי על אדמת נכר, בארץ שגם עליה יד הרשע הרוצח נטויה...", וממשיך ומתאר את זעקות ה'שמע ישראל' של היהודים בעת הוצאתם להורג, ומתאר כיצד שרו היהודים את שירת התחיה ברגעיהם האחרונים, ומבקש כי יתארגנו מחנות של גיבורים לנקום את נקמת הנרצחים.

מכתב שנשלח מאתונה ביום י"ד אב תש"ג [1943] מתאר את התגברות הרדיפות ביוון והחובה לענוד את טלאי הקלון הצהוב: "בחודש יוני 1942 נשלחו לעבודות קשות 500 מיהודי סלוניקי... במרס 1943 הכריחו את כל יהודי סלוניקי לשים על מלבושיהם את המגן דוד, לעזוב את בתיהם אשר בתוך העיר ולהתרכז בתוך הגיטו. ב 14 למרס לקחו פתאום מן הגיטו שלשת אלפים איש זקנים, נערים, נשים, ילדים וילדות והכניסו אותם בקרונות סגורים של בהמות... בסך הכל גורשו 53,000 מאחינו. ועכשיו לא נשאר אף יהודי בסלוניקי ובכל ערי מקדוניה. עד היום לא נודע לנו לאן שולחים אותם ומה גורלם. אי אפשר לתאר לכם את תנאי הנסיעה. יש לנו פחד שעשרים אחוז מן הנוסעים ישארו בחיים כשיגיעו אל מקומם... עכשיו לא נשאר אף יהודי בסלוניקי. איכה ישבה בדד עיר ואם בישראל. אבדו בתי תפילה. נשמד בית החיים שלנו... ספרי תורתנו. נשרפו כל פנקסי העדה, ולקחו את כל רכושנו...".

במכתב שנשלח מהונגריה ביום ה 6.9.1943 מספר הכותב על היחס המפלה כלפי יהודים המגיעים מהעיר צביה, וכיצד מאות הפליטים אשר הגיעו מעיר זאת רוכזו במחנות: "... ידוע לי קצת על מצבם פה ועל המצב במחנות. אחת כבר ברור לי: ישנה דיסטנציה איומה בין חיי היהודים תושבי המקום לבין הפליטים...". באותו מכתב מציין הכותב כי אפשרות של עליה לארץ ישראל באותם ימים היא בגדר 'חלום': "עליה. מה יש לכתוב בפרק עצוב זה? אנו מחכים ומחכים בסבלנות, אבל תקוות רבות כבר אין לנו. בלבבנו מובן מאליו תמיד חיה התקוה לעלות, אבל כמעט רק באפן "מיטפיסי" ולא ריאלי...".

מכתב אחר מיום 31.8.1943 העוסק ב'מצב היהודים בצרפת' מתאר את הגירושים מפריז הנמשכים ללא הפסקה, וחיפושי המשטרה אחר ילדים כדי לאסור אותם: "בהלה שלא תתואר אחזה את המשפחות. ההורים מנסים להחזיק את הילדים יחד בכדי שיוכלו לקחתם אתם בשעת בריחה מבוהלת...", ועוד.

13 דף. 32 ס"מ. הדפסת סטנסיל. מצב טוב מאד.