מכירה פומבית 86 חלק ב' אוסף ר' יהודה אריה ליב (ליאו) רפפורט
קדם
24.5.22
קדם מכירות פומביות - רמב"ן 8, מתחם טחנת הרוח. רחביה, ירושלים, ישראל
המכירה הסתיימה

פריט 122:

כתב-יד, ספר צפירת תפארה – טרנופול, תקפ"ח – מכתבי הסכמה מקוריים של רבי אריה ליב קצנלבויגן אב"ד בריסק ורבי ירוחם ...

נמכר ב: $3,000
מחיר פתיחה:
$ 2,000
הערכה :
$3,000 - $5,000
עמלת בית המכירות: 25%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
תגיות:

כתב-יד, ספר צפירת תפארה – טרנופול, תקפ"ח – מכתבי הסכמה מקוריים של רבי אריה ליב קצנלבויגן אב"ד בריסק ורבי ירוחם אלטשולר אב"ד בודקי – חיבור על הלכות תפילין שלא נדפס

כתב-יד, "צפירת תפארה", חיבור על הלכות תפילין, מאת רבי יהודא ליבוש ב"ר שמעון אייזנברג מדובנא. [טרנופול, תקפ"ח 1828].
חיבור שלא נדפס. הספר דן במחלוקות הידועות במצוות תפילין: סדר הנחת הפרשיות, כשיטת רש"י או כשיטת רבינו תם; ברכה אחת או שתי ברכות; וחיוב תפילין בחול המועד.
בראש כתב-היד שתי הסכמות מקוריות בחתימות ידיהם של גדולי גאוני ליטא בדורם: רבי אריה ליב קצנלבוגן אב"ד בריסק ורבי ירוחם אלטשולר אב"ד בודקי.
הסכמת רבי אריה ליב קצנלבוגן מתאריך י"ז שבט תקצ"ה (1835), בכתיבת ידי סופר, ובחתימת ידו: "ארי' ליב מבית קצנאלפוגין חפ"ק בריסק יצ"ו". בהסכמתו זו הוא כותב על המחבר: "...ידיד נעים נפש היפה באנשים הרב הגדול חריף ובקי זית רענן יפה פרי תואר משכיל ונבון מוהר"ר ליב אייזין בערג בה"מ מ' שמעון מק"ק דובנא...".
מעניינת במיוחד היא הסכמתו הארוכה של רבי ירוחם אלטשולר, מתאריך י' אדר תקצ"ה (שני עמודים בכתב ידו וחתימתו). בהסכמתו הוא משבח את המחבר ויצירתו: "כבוד הרב הגדול החריף ובקי, משנתו קב ונקי, חופש כל חדרי שכיות החמדה, לתורה ולתעודה, חכם חרשים מאוד נעלה, מ' יהודא ליב נ"י אייזען בערג מדובנא רבתי...". בדבריו מזכיר רבי ירוחם גם את הסכמת רא"ל קצנלבוגן: "...וכבר הסכים על ידו פאר דורינו כבוד הגאון החסיד המפורסם מ' ארי' ליב נ"י אב"ד בריסק דליטא להוציא הספר הנ"ל לאורה...". שני המסכימים מתייחסים בהסכמותיהם, למסקנותיו של המחבר שיש להניח לחומרה גם תפילין דרבנו תם [ראה להלן].
בראש כתב היד נוסח שער על נייר כחלחל: "ספר שם משמעון, והוא שם כולל לשני מחברת // ועל שם שמעון לזאת נקראו / על כי ממעי יהודה בנו יצאו // והוא בן יכבד אב לתת לשמו מזכרת // ועל כי המחברות הללו שונים הם בעניניהם... לזאת גם בשם מיוחד קראתי לכל אחד ואחד; הראשון בשם צפירת תפארה נקרא / והשני בשם חושב קרוא מקרא. והא לך המחברת היקרא המכונה צפירת תפארה". החיבור השני אינו לפנינו.
ההסכמות הנ"ל מופיעות אחרי השער הכללי "ש"ם משמעון", ולפני החיבור עצמו מופיע שער נוסף, אף הוא על נייר כחלחל, המיוחד לחיבור "צפירת תפארה". בהסכמותיהם מתייחסים הרבנים לשני חיבורים – הם משבחים תחילה את ספרו של המחבר על טהרות (אולי הוא החיבור "חושב קרוא מקרא" הנזכר, שאינו לפנינו), ורק לאחר מכן כותבים אודות חיבורו על תפילין.
בסוף ההקדמה ("דבר על המעיין") חותם המחבר: "יהודא ליבוש בלא"א הר"ר שמעון אייזענבערג מדובנא המתגורר כעת בטארנאפאל בגאליציא".
בגליונות כתב-היד הגהות רבות של תוכן, בכתיבה שונה במעט. בכמה מקומות הודבקה פיסת נייר על הטקסט, לעתים על עמוד שלם, ועליה טקסט מתוקן. ייתכן שהספר עצמו נכתב על ידי סופר מומחה, וההגהות הן של המחבר. עם זאת, ישנן הגהות בכתיבה אחרת שבוודאות אינן של המחבר. הגהה אחת, המוסבת על פליאת המחבר אודות הרמ"ע מפאנו בשיטת השימושא רבא, משיגה על דברי המחבר: "אבל אנוכי הצעיר כתבתי בתשובה אחת שהשבתי להגאון מברזאן שהנכון כדברי הרב ז"ל וצדק כל אמרי פיהו, הגהות יוסף". בנוסף להגהה זו ישנן שתי הגהות נוספות החתומות באותו האופן: "הגהות יוסף".
רבי אריה ליב קצנלבויגן (קצנלפויגן) אב"ד בריסק דליטא (נפטר י"ב אב תקצ"ז), מגדולי הרבנים גאוני ליטא בדורו דור-דעה (דורו של רבי חיים מוולוז'ין ורבי אבלי פאסוולר מווילנא). חתן רבי מרדכי זאב אורנשטין אב"'ד לבוב, ובנו של רבי יוסף קצנלבויגן אב"ד ור"מ בריסק (בן רבי אברהם קצנלבויגן אב"ד בריסק בשנים תק"כ-תקנ"ד, מצאצאי בעל ה"כנסת יחזקאל" רבי יחזקאל קצנלבוגן אב"ד אה"ו – שנולד בבריסק דליטא לרבי אברהם קצנלפויגן מדייני העיר). כבר בימי נערותו, בשנת תקנ"ח, נתמנה לכהן כרבה של העיר בריסק, כממלא מקום אבותיו הגאונים שכיהנו ברבנות העיר בריסק דליטא כמה דורות (באותה תקופה שבריסק הייתה אחת מערי התורה המרכזיות באירופה, ורבניה היו מראשי "ועד ארבע ארצות"). על מצבתו נכתב: "...אדיר התורה... הרב הגאון המפורסם, בנן של קדושים... דור אחר דור מעולם אנשי השם, האב"ד ור"מ דק"ק בריסק והגליל..." (עיר תהלה, וורשא 1886, עמ' 226, וראה נוסח מצבות אבותיו, שם בעמ' 223-224). הוא כיהן ברבנות בריסק קרוב לארבעים שנה, ונודע בדורו כאחד מגדולי הדור, בגאונותו וצדקותו הרבה, ובתקיפותו בניהול עניני הציבור. בשנת תקפ"א חתם יחד עם רבי חיים מוולוז'ין על ה"חרם" לתקנת קופות ארץ ישראל, בו הם הזהירו: "כי ח"ו מלשנות מצדקה זו וכל הפושט יד ליגע במעות ארה"ק לטובת צדקה אחרת הרי הוא קובע נפשות עניי אה"ק ממש" (מתוך כרוז "גזרת עירין". נוסח מכתבם נדפס בדורם, ולאחר כשישים שנה נדפס בירושלים בכמה מהדורות בתקופת "פולמוס הקופות" בשנים תרמ"ז-תר"ן, ובשנים שלאחריהן). בפטירתו נישאו עליו הספדים רבים (וכפי שנכתב על מצבתו: "על העדרו, מכל עברים נשאו עליו קינה, בנפש מרה, באין עוד משען למחסה ומעוז בעת צרה"), אחד מהם נדפס בקונטרס "הוי אריאל" (מאת רבי חנוך זונדיל בעל ה"עץ יוסף", ווילנא, תקצ"ח). מעט מזעיר מתורתו מצוטט בכמה מקורות, אך לא ידוע לנו על כתבים שלו.
רבי ירוחם אלטשולר (נפטר בערך תרי"ט) אב"ד בודקי (Boćki), מחכמי דורו, התכתב בהלכה עם רבי יחיאל הלר בעל "עמודי אור" המתארו (עמודי אור, סי' יא): "רב רחימאי הרב המאור הגדול המפורסם החריף ובקי, סיני ועוקר הרים, אושר השלמים, כליל המדעים, איש חמודות". בהספד שאמר עליו רבי שמואל שלמה זלמן הוא מתואר כ"מפורסם במעשיו הטובים ובחכמתו הישרה, בעל תבונה ועצה", ונראה מתוך הדברים כי התקבל לרב ואב"ד כבר בילדותו (יגון לב, וורשה תר"כ). חיבר את הספרים "אורות מאופל" על נוסח התלמוד, חידושים על משניות, חידושים על הירושלמי ושו"ת עם חכמי דורו. החיבורים לא נדפסו בשלמותם, ומעט מהם הופיעו בבמות תורניות (עפ"י רי"ל פישמן בקובץ "אזכרה" לזכר הראי"ה קוק, ירושלים תרצ"ז, חלק ג, עמ' נ). הגהות הנוסח שלו לתלמוד נדפסו בהמשכים בקובץ סיני, ונראה כי היה הראשון שהתייחס בשיטתיות לחילופי נוסח (ראה י"ש שפיגל, עמודים בתולדות הספר העברי: הגהות ומגיהים, רמת גן תשס"ה, עמ' 474-475).
[3]; [45] דף (סה"כ כ-48 דף; דף השער של "צפירת תפארה" מודבק על גבי דף נוסף ומסתיר טקסט קודם). 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי דיו. בלאי. קרעים וקרעים חסרים, ללא פגיעה בטקסט. דפים מנותקים. כריכה מקורית פגומה ומנותקת.


התייחסות גאוני ליטא לנושא הנחת תפילין דרבינו תם
החיבור בכתב-היד שלפנינו עוסק רבות בבירור השיטות במחלוקתם הידועה של רש"י ורבינו תם בסדר הנחת הפרשיות, והמחבר מצדד להחמיר להניח גם תפילין העשויות כדעת רבינו תם.
כידוע, דעת הגר"א מווילנא היתה שאין צריך להניח תפילין דרבינו תם, ואין צורך לחוש לשיטות שונות של הראשונים, שלא נפסקו להלכה, וכמו שסיפר תלמידו רבי חיים מוולוז'ין ששאל את רבו הגר"א: "מורי ורבי אינו מניח תפלין דרבינו תם כדי שלא לבטל אף רגע מתפילין, ושל רש"י עיקר. אבל אני שבלאו הכי אני מבטל כמה שעות מתפילין, מה בכך אם אניח איזה שעות ביום, ואצא חובת תפילין לכל הדעות". השיבו הגר"א: "כשתרצה לצאת כל הדעות תצטרך להניח כ"ד זוגות..." (כתר ראש, אות יג – וראה שם ובמהדורות אחרות של הנהגות הגר"ח, המשך הדברים שדנו הגר"א ותלמידו, בפירוש דברי הזוהר על כך).
מעניינות במיוחד הן ההסכמות לספר שלפנינו, שנכתבו ע"י שני הגאונים הליטאים, בדור הראשון שלאחר פטירת הגר"א, בהן הם מתייחסים לנושא בדרכים שונות. רבי אריה ליב קצנלבוגן, רבה של בריסק דליטא, אינו מבטל את דעת המחמירים להניח גם תפילין דרבינו תם, אך מסתייג מעט ואומר: "...אולם בפסק מקור הדין בענין הנחת תפילין... תען לשוני לזכותו במשפט הזה, בעמדו להתפלל ככה ינהג, בתחילה יברך על הנחת תפילין של רש"י והרשות בידו לחלצם ולהניח תיכף תפילין של ר"ת על סמך ברכת תפילין של רש"י ויברך ק"ש קטנה [=הנאמרת בברכת "המקדש שמו ברבים"], ועכ"פ מברוך שאמר עד אחר התפילה יהא הנחתו בתפילין של רש"י...".
רבי ירוחם אלטשולר מתייחס לכך באופן שונה, וכותב כי באמת מן הראוי להניח גם תפילין העשויות כדעת רבנו תם: "כי מן הראוי ונכון מאד שידפיס... חיבורו הנעים הנ"ל, מאחר כי רובא דרובא גם מיודעי תורה לא ישימו לב בענין הנחת תפילין לצאת י"ח שיטת ר"ת... לא יחושו לצאת י"ח [ידי חובתם]... והגם כי נודע בעליל מספרי הקבלה הקדושים החיוב להניח גם תפילין אלו של ר"ת... והמה יביטו יתבוננו כי עוד בימי קדם בזמן הגאונים... היו נהוגים תפילין כשיטת ר"ת ז"ל, ורבינו תם ז"ל לא הגה מלבו, כי אם בא לחזק דעת קדמוני הקדמונים ז"ל, ופשטות הסוגיות מַטִין הרבה לשיטה זו, כפי אשר כבוד הרב הגדול הנ"ל בחבורו הנחמד יעיר אזן לנבונים, ישמעו חכמים ויוסיפו לקח וישובו יודעי עדותיו החרדים לדבר ה' במצוה תדירית וחובת הגוף, לצאת ידי שניהם בהצנע לכת...".