מכתב ארוך בדברי תורה מהגאון רבי אריה לייב ברוידא, אבד"ק לבוב, תרפ"ד.

עם חתימתו ...

מכתב ארוך בדברי תורה מהגאון רבי אריה לייב ברוידא, אבד"ק לבוב, תרפ"ד.

עם חתימתו [באמצע].

מכתבים ממנו הם נדירים.

הגאון רבי אריה לייב ברוידא [תר"א-תרפ"ח] היה פוסק הלכה בגליציה במאה ה-19 וראשית המאה ה-20, ורבה האחרון של הקהילה היהודית בלבוב. פעל רבות גם בעסקנות, בין היתר לטובת פליטי הפוגרומים של סופות בנגב בשטחי האימפריה הרוסית, וכן היה פעיל בתנועת מחזיקי הדת בשנותיה הראשונות, אך החזיק בהשקפות מתונות יחסית. על רבנותו בלבוב היו מתנגדים, בעיקר מקרב חסידות בעלז.

נולד בהורודנה שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס) לרבי אברהם יוסף בן רבי חיים ברוידא[א]. אבי אמו היה עזריאל מאיר גראדשטיין מלובלין (חותנו של רבי יהודה לייב איגר) מצאצאי רבי חיים הכהן רפפורט. למד בצעירותו בלובלין אצל דודו רבי דב בריש רפפורט (לימים כיהן כרבה של רווה-רוסקה; מחבר הספר "דרך המלך"). לאחר מכן עבר ללמוד בבריסק, שם נשא את חנה בת רבי צבי הירש אורנשטיין רב העיר, שהתפעל מחריפותו.

כשנאלץ חמיו לעזוב את ליטא בשנת ה'תרל"ג עקב אזרחותו האוסטרית לאחר הלשנה, עבר יחד עמו לגליציה והתגורר בסמוך אליו בריישא. ב22 ביוני 1875 מונה חמיו לרב העיר לבוב, לאחר פטירתו של רבי יוסף שאול נתנזון בשנת ה'תרל"ה.

בשנת תרפ"ז התאלמן מאשתו. כשנה לאחר מכן, בכ"ו בתמוז תרפ"ח, נפטר ונקבר בבית הקברות היהודי החדש בלבוב (אוק'). על פי צוואתו הוא נקבר בחלקת ההרוגים על קידוש השם, ולא בחלקת רבני לבוב.

רבנות ועסקנות

רבי אריה לייב ברוידא צורף לבית הדין של לבוב כחבר מן המניין, וכשהזדקן חמיו ניהל הוא את בית הדין כראב"ד. בימי ההגירה ההמונית ממזרח אירופה לארצות הברית, יצאה בשנת תרמ"ב (1882) קריאה מטעם מספר רבנים ואישי ציבור ביוזמתו של לורנס אוליפנט על ניווט גל ההגירה שעבר דרך גליציה. בין הרבנים החתומים על קריאה זו נמצא רבי אריה לייב ברוידא, יחד עם חמיו רבי יצחק אהרן איטינגא, רבי שמואל מוהליבר ועסקנים נוספים.

באסיפה של תנועת מחזיקי הדת שהתכנסה בלבוב בשנת תרמ"ב, ניטשו חילוקי דעות קשים בין כמה מראשי הנאספים, ורבים מהם ובראשם חמיו רבי צבי הירש אורנשטיין פרשו מהאסיפה. במאורע זה התפרסם רבי אריה לייב הודות להצלחתו לפשר בין הצדדים.

בכהונתו כראב"ד המשיך גם לאחר שנפטר חמיו ואת כיסאו ירש רבי יצחק אהרן איטינגא. כשנפטר רבי יצחק אהרן ונבחר רבי יצחק שמלקיס, מונה רבי אריה לייב כרב רשמי ל"תוך העיר". בשנת תרס"ז נבחר לרבנות הקהילה לאחר פטירתו של רבי יצחק שמלקיס (למרות היותו ליטאי בעל מנטליות שונה, ולמרות הגייתו שהייתה זרה וקשה לתושבי לבוב הגליציאניים), המינוי נתקל בהתנגדות עזה מצד חסידי בעלז בעיר בנימוק ש"בניו של הרב הנבחר אינם הולכים בדרך הישר" (בין בניו נמנה מרדכי זאב ברוידא). חסידי בעלז ערכו הפגנה כנגד המינוי, ולאחר כמה שבועות של ניסיון לערער על המינוי, הכתירו את רבי משה ברז"פ רפפורט מליז'נסק כרבם. חסידי בעלז בראשות הרב רפפורט גם חלקו על היתרו של רבי אריה לייב לטלטל בשבת ברחובות העיר. על היחסים של רבי אריה לייב עם חסידים אחרים בקהילה ניתן ללמוד מהעובדה שבשנת 1913 נוסד בביתו קלויז לחסידי אלעסק, בו נהג להתפלל בימות החול על אף היותו מתנגד מובהק.

במלחמת העולם הראשונה סירב לברוח מלבוב, בשונה מרבים מיהודי העיר שבחרו להימלט ממנה. בליל יום כיפור תרע"ה ארעה לו תקרית עם המושל הרוסי ג'ורג'י בוברינסקי (רו'); רבי אריה לייב נחקר יחד עם ברנרד הויזנר, ממלא מקום המטיף המקומי, בחשד שנתן הוראה לבני קהילתו שלא להתפלל בבתי הכנסת כמחאה נגד שלטון הכיבוש הרוסי בגליציה (רו'). לאחר שהבהיר למושל כי אי-קיום התפילות הוא עקב שמועות על פרעות מתוכננות ביהודים מצד חיילים רוסיים, קיבל הבטחה להגנה מפני מהומות, והתפילות למחרת התקיימו בחסות המושל. בתום החקירה עשה רבי אריה לייב את דרכו לביתו בהליכה רגלית, מהלך של כשלוש שעות, על אף גילו המבוגר, כדי שלא לחלל את קדושת החג.

בחשוון תרע"ה נבחר להיות אחד מהאחראים לחלוקת הכספים של עזרת תורה באירופה.

3 עמודים

21 על 17 ס"מ

מצב כללי טוב