הרצליה, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 77:
מאיר פיצ’חדזה
|
|
|
נמכר ב: $12,000
הערכה :
$
12,000 - $16,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 18%
על העמלה בלבד
|
2010 - 1955
פרחים על אדן החלון,
שמן על בד, 110X166 ס”מ,
חתום.
פיצ’חדזה היה מאותם אמנים מעטים שגם אנשים שאינם חובבי אמנות מושבעים מזהים מיד את סגנונם - במקרה של פיצ’חדזה, גם בזכות הנרטיביות שאיפיינה את עבודותיו ועשתה אותן נגישות. במבט על תולדות האמנות הישראלית הוא ייזכר גם כמי שהפך אותה לרב-תרבותית באמת (...) פיצ’חדזה נכנס להיכל התהילה של האמנות הישראלית כנגד כל הסיכויים - הוא לא למד באקדמיות המוכרות כאן ולא בא מהרקע הסוציו- אקונומי של רוב אמני הזרם המרכזי. הוא הציע אמנות עשויה היטב ועולם דימויים שהשתרע בין טבע לשפת סימנים, וכלל גם התייחסות לתצלומי ילדות שנראה כאילו התרחשה במאה ה- 19 או בסרט של אמיר קוסטוריצה. עיקר כוחו היה שלא חשש לרגש. באמנות שלו, במיוחד במשך שנות ה- 80 וה- 90 , התנהל דיון אינטלקטואלי מרתק על תוקפו של הדימוי, אבל דיון זה לא עיקר את אמנותו. (...) פיצ’חדזה נישא ועבר לתל אביב. לאחר שנים אחדות שבהן צייר גם ציורים שנועדו מראש לרצות קהל רחב ככל האפשר, הוא החליט להתמקד בציור שראה בו אמנות. שנה אחת למד בקלישר (אז הבית ספר הגבוה לציור ע”ש מרגושילסקי) והציג במשך שנות ה- 80 תערוכות יחיד בגלריה דביר ובקלישר 5. הוא זכה פעמיים במלגות קרן שרת של קרן אמריקה ישראל, בפרס האמן הצעיר ובפרס היצירה ממשרד התרבות. כמו כן זכה להצלחה מסחרית גדולה. העבודות שלו, שהתקבלו מיד באהבה על ידי הממסד האמנותי, היו חלק מגל תנופה של ציור ישראלי בשנות ה- 80 , לצד העבודות של גבי קלזמר, עסאם אבו-שקרה, אסד עזי ויעקב מישורי; הן היו חלק ממה שיצר סצינה אמנותית חדשה, מעניינת, מגוונת ובת זמנה יותר ממה שקדם לה (ועדיין לא קיבלה הכרה מספקת). העבודות של פיצ’חדזה היו ציורים ריאליסטיים שכללו שפת סימנים והופיעו בהם סמלים כמו לב מדמם שנראה לקוח ישירות מציור איקונות. הן הציעו שפה שלא היה לה תקדים באמנות הישראלית. פיצ’חדזה צייר על פי תצלומים כשיטת עבודה מוצהרת, והעיסוק בכמה סוגים של מציאות מיקם אותו בין הקולות השונים של מה שכונה הציור הפוסט-מודרני של ג’וליאן שנאבל ודייוויד סאלה האמריקאים, לצד זיקות לא מעטות לציור הטרנס-אוונגרד האיטלקי של אנצו קוקי ופרנצ’סקו קלמנטה. (...) באופן כמעט סמלי זכה פיצ’חדזה ב- 1990 במדליית זהב בביאנלה האסיאתית-אירופית שהתקיימה באנקרה שבטורקיה, אירוע ששמו מצביע על ניסיון מעורר הערכה, אבל לא ממש משכנע, לגשר על תרבויות. פיצ’חדזה היה מפוכח בנוגע לתרבות של ארץ מוצאו ולא פחות מכך בנוגע לתרבות האמריקאית שהכיר בניו יורק, וכמובן בנוגע לתרבות ישראלית. הוא צייר לפי תצלומים ישנים של משפחתו עולם קשה וחסר רחמים. בכוחות מעוררי הערצה ניתק את עצמו מעבר של עוני והתעקש מגיל צעיר לעסוק ולהתפרנס מציור. כיום לא יהיה מוגזם לומר שעבודתו מצויה בכל אוסף מקיף של אמנות ישראלית, או לפחות שהיא חייבת להיות שם.
$
הערכת מחיר: $16,000 - 12,000
$
הערכת מחיר: $16,000 - 12,000
| פרחים על אדן החלון, שמן על בד, 110X166 ס”מ, חתום. פיצ’חדזה היה מאותם אמנים מעטים שגם אנשים שאינם חובבי אמנות מושבעים מזהים מיד את סגנונם - במקרה של פיצ’חדזה, גם בזכות הנרטיביות שאיפיינה את עבודותיו ועשתה אותן נגישות. במבט על תולדות האמנות הישראלית הוא ייזכר גם כמי שהפך אותה לרב-תרבותית באמת (...) פיצ’חדזה נכנס להיכל התהילה של האמנות הישראלית כנגד כל הסיכויים - הוא לא למד באקדמיות המוכרות כאן ולא בא מהרקע הסוציו- אקונומי של רוב אמני הזרם המרכזי. הוא הציע אמנות עשויה היטב ועולם דימויים שהשתרע בין טבע לשפת סימנים, וכלל גם התייחסות לתצלומי ילדות שנראה כאילו התרחשה במאה ה- 19 או בסרט של אמיר קוסטוריצה. עיקר כוחו היה שלא חשש לרגש. באמנות שלו, במיוחד במשך שנות ה- 80 וה- 90 , התנהל דיון אינטלקטואלי מרתק על תוקפו של הדימוי, אבל דיון זה לא עיקר את אמנותו. (...) פיצ’חדזה נישא ועבר לתל אביב. לאחר שנים אחדות שבהן צייר גם ציורים שנועדו מראש לרצות קהל רחב ככל האפשר, הוא החליט להתמקד בציור שראה בו אמנות. שנה אחת למד בקלישר (אז הבית ספר הגבוה לציור ע”ש מרגושילסקי) והציג במשך שנות ה- 80 תערוכות יחיד בגלריה דביר ובקלישר 5. הוא זכה פעמיים במלגות קרן שרת של קרן אמריקה ישראל, בפרס האמן הצעיר ובפרס היצירה ממשרד התרבות. כמו כן זכה להצלחה מסחרית גדולה. העבודות שלו, שהתקבלו מיד באהבה על ידי הממסד האמנותי, היו חלק מגל תנופה של ציור ישראלי בשנות ה- 80 , לצד העבודות של גבי קלזמר, עסאם אבו-שקרה, אסד עזי ויעקב מישורי; הן היו חלק ממה שיצר סצינה אמנותית חדשה, מעניינת, מגוונת ובת זמנה יותר ממה שקדם לה (ועדיין לא קיבלה הכרה מספקת). העבודות של פיצ’חדזה היו ציורים ריאליסטיים שכללו שפת סימנים והופיעו בהם סמלים כמו לב מדמם שנראה לקוח ישירות מציור איקונות. הן הציעו שפה שלא היה לה תקדים באמנות הישראלית. פיצ’חדזה צייר על פי תצלומים כשיטת עבודה מוצהרת, והעיסוק בכמה סוגים של מציאות מיקם אותו בין הקולות השונים של מה שכונה הציור הפוסט-מודרני של ג’וליאן שנאבל ודייוויד סאלה האמריקאים, לצד זיקות לא מעטות לציור הטרנס-אוונגרד האיטלקי של אנצו קוקי ופרנצ’סקו קלמנטה. (...) באופן כמעט סמלי זכה פיצ’חדזה ב- 1990 במדליית זהב בביאנלה האסיאתית-אירופית שהתקיימה באנקרה שבטורקיה, אירוע ששמו מצביע על ניסיון מעורר הערכה, אבל לא ממש משכנע, לגשר על תרבויות. פיצ’חדזה היה מפוכח בנוגע לתרבות של ארץ מוצאו ולא פחות מכך בנוגע לתרבות האמריקאית שהכיר בניו יורק, וכמובן בנוגע לתרבות ישראלית. הוא צייר לפי תצלומים ישנים של משפחתו עולם קשה וחסר רחמים. בכוחות מעוררי הערצה ניתק את עצמו מעבר של עוני והתעקש מגיל צעיר לעסוק ולהתפרנס מציור. כיום לא יהיה מוגזם לומר שעבודתו מצויה בכל אוסף מקיף של אמנות ישראלית, או לפחות שהיא חייבת להיות שם. |
|
$ | הערכת מחיר: $16,000 - 12,000 | ||||
תפריט נגישות
