האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש – קונטרס "הכתב והמכתב" – ניו יורק, תרע"ז / "קובץ מכתבים" – שתי חוברות – ברוקלין, תש"ב

האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש – קונטרס "הכתב והמכתב" – ניו יורק, תרע"ז / "קובץ מכתבים" – שתי חוברות – ברוקלין, תש"ב

שלוש חוברות – מכתבי רבי שלום דובער שניאורסון – האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש:
1. קונטרס "הכתב והמכתב", מכתבו המפורסם של הרש"ב נגד הציונות. ניו יורק, [תרע"ז 1917]. מהדורה שניה שנדפסה בחיי המחבר.
את מכתבו הארוך והמנומק נגד הציונות כתב האדמו"ר הרש"ב בתמוז תרנ"ט. הוא נדפס לראשונה בתוך הספר "אור לישרים" (ווילנא תר"ס), לצד מכתביהם של גדולי הרבנים, ועורר בזמנו הד גדול. בקונטרס שלפנינו נדפס המכתב בשנית, לצד שני מכתבים נוספים מהרש"ב בענייני חינוך ובענייני ישיבת "תומכי תמימים", שנדפסו כאן לראשונה.
32 עמ'. 22.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. קרעים בשולי הדפים האחרונים, ללא פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.
2-3. "קובץ מכתבים", קטעים ממכתביו של האדמו"ר הרש"ב בענייני חסידות, חינוך והשקפה. שתי חוברות (קובץ ראשון וקובץ שני) בעריכת ר' אברהם פריז. ברוקלין, תש"ב [1941]. משוכפלות בסטנסיל. נדיר. לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה.
שתי חוברות "קובץ מכתבים" בעריכת ר' אברהם פריז, כרוכות יחד. בדף השער של הקובץ הראשון התאריך "כ' מרחשון שב"ת", ובדף השער של הקובץ השני התאריך "י"ט כסלו שב"ת".
[2], לב, [4], לג-סד, [2] עמ'. 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כריכה חדשה.

רבי שלום דובער שניאורסון – האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש (תרכ"א-תר"פ), האדמו"ר החמישי לשושלת חב"ד, מגדולי מנהיגי יהדות רוסיה. היה בנו של האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש, וחתנו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק מאוורוטש (בן ה"צמח צדק"). לאחר הסתלקות אביו המהר"ש בתשרי תרמ"ג, סירב בתחילה לכהן כאדמו"ר. עם הזמן החל להנהיג את החסידים, ובשנת תרנ"ד כבר נהג כאדמו"ר לכל דבר. בימיו גדלה מאד חסידות ליובאוויטש. בקרב חסידי חב"ד נודע בכינויו "הרמב"ם של תורת החסידות". בעשרות ספרי מאמריו התלבנו כל הסוגיות העמוקות שבתורת חב"ד. בכתביו התבארו יסודותיהם וחידושיהם של ארבעת אדמו"רי חב"ד שקדמו לו, בתוספת חידושיו שלו. התפרסם בעיקר ב"המשכים" שלו – המשך "יום טוב של ראש השנה" – תרס"ו, והמשך "בשעה שהקדימו" – תרע"ב ["המשך" פירושו סדרת מאמרים העוסקת בהרחבה בבירור סוגיות בקבלה ובחסידות, כשכל מאמר הוא המשך לקודם לו. אביו, האדמו"ר המהר"ש, היה הראשון שחידש צורה מיוחדת זו במאמריו].
בשנת תרנ"ז ייסד הרש"ב את ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש, ולאחר מכן פתח מספר סניפים נוספים של הישיבה בעיירות אחרות. ישיבת "תומכי תמימים" באה לתת מענה לתנועות הנוער החילוניות והסוציאליסטיות שהיוו איום על החינוך החרדי. הרש"ב היה סבור שלימוד הגמרא בלבד אין בכוחו לעצור את הסחף המתירני בדורו, ובשל כך תיקן שילמדו בישיבתו בכל יום סוגיות עיוניות בתורת החסידות, שעתיים בבוקר לפני התפילה, ושעתיים בערב. הרש"ב סבר שרק שילוב של לימוד סוגיות הש"ס, עם לימוד החסידות והתעסקות בעבודת התפילה, יכולים להביא ליראת ה' ולאהבת ה' אמיתית. עבור תלמידי "תומכי תמימים" חיבר הרש"ב את קונטרסי ההדרכה הידועים שלו: "עץ החיים", "קונטרס התפילה" ו"קונטרס העבודה".
האדמו"ר הרש"ב היה מגדולי המנהיגים השמרניים של היהדות החרדית ברוסיה ומראשוני הלוחמים בתנועה הציונית. מכתבו הרהוט והמנומק נגד הציונות שהתפרסם בספר "אור לישרים" (וורשא תר"ס) עורר בזמנו הד עצום. היה מסור בכל מאודו לעיסוק בצרכי הציבור היהודי ולהטבת מצבו הגשמי והרוחני כאחד. לשיא פעילותו הציבורית הגיע בוועידת הרבנים המפורסמת בפטרבורג בשנת תר"ע, ובוועידת הרבנים שקדמה לה בווילנא בתרס"ט, שם התגלו כישורי המנהיגות שלו והשפעתו הגדולה (ראה פריט 150). במלחמת העולם הראשונה, בשנת תרע"ו, עזב את ליובאוויטש, יחד עם תלמידי הישיבה, ועבר לרוסטוב שבדרום מערב רוסיה. שם התגורר עד להסתלקותו בניסן תר"פ, ושם מקום מנוחתו.
ברוסטוב חידש את חידושו המפורסם בהלכות מקוואות הידוע כשיטת "בור על גבי בור" שהתפשט בתפוצות ישראל (ראה: הגר"ע יוסף, טהרת הבית, ג, עמ' שטז-שיח). כתביו בהלכה (קרוב לתשעים סימנים) קובצו בספר "תורת שלום" (ברוקלין תשע"ג). מאמרי החסידות העמוקים שלו נדפסו בעשרים ותשעה כרכים, בכמה מהדורות.