דף בכתב-יד קדשו של הרה"ק רבי מאיר מפרמישלן – שרידים מפירושו לפרק כ' בתהלים, פירוש על דרך החסידות בענייני קדושה ...

דף בכתב-יד קדשו של הרה"ק רבי מאיר מפרמישלן – שרידים מפירושו לפרק כ' בתהלים, פירוש על דרך החסידות בענייני קדושה, תשובה, תורה ועבודת ה' – קטע נדיר שלא נדפס – נמצא ב"גניזת כריכה"

דף (שני עמודים, כ-40 שורות), בכתב-יד קדשו של הרה"ק רבי מאיר מפרמישלן.
דף שהוצא מכריכת ספר ("גניזת כריכה"; כידוע, מנהגו של הרה"ק רבי מאיר מפרמישלן היה לגנוז את כתביו בכריכות ספריו). הדף כתוב משני צדיו, אך צד אחד קשה ביותר לפענוח. בצד הקריא יותר מופיע שריד מפירושו של הרה"ק רבי מאיר מפרמישלן בדרך החסידות ועבודת ה' על פרק כ' בתהלים – "יענך ה' ביום צרה". מהטקסט ששרד נראה שהפירוש עוסק בענייני קדושה ו"שמירת הברית", תשובה, לימוד התורה ועבודת ה'. להלן כמה משפטים מכתב-יד קדשו שהצלחנו לפענח: "בזכות יוסף שקידש א"ע [את עצמו] מעריות..."; "יפנה לבו לתורה..."; "להורות שכולם נשמרו מעריות... העולה שבאה על הרהור הלב..."; "ובפרט על לומדי התורה..." (ראה משפטים נוספים בחומר המצורף).
הקטע שלפנינו לא נדפס.
הקטע שלפנינו נדיר. לא ידוע לנו על קטעים בכתב-יד קדשו העוסקים בענייני עבודת ה'. כל מה שנדפס בספרי ליקוט המביאים מדבריו בענייני עבודת ה', הם דברים על פי השמועה, אך לא מכתב-יד קדשו. כתבי ידו ששרדו ונדפסו כוללים בדרך כלל ברכות, המלצות, אזהרות מגזל והסגות גבול ולהישמע לדיני תורה וכדומה (חלק גדול מהם צולם ונדפס בספר אספקלריה המאירה, מאת הרב מרדכי גרליץ, בשני כרכיו).
כאמור לפנינו פירוש על פרק בתהלים. האדמו"ר ה"חקל יצחק" מספינקא כותב בספרו שרבי מאיר מפרמישלן היה רגיל לומר "בשלחנו תורה לפרש איזה פסוק באופן להמשיך ישועות וברכות לישראל, אכן פירושו בהפסוק היה בדוחק גדול" (פרשת יתרו, ד"ה "כי יהיה", שם מביא גם את הסברו של רבי מאיר מדוע היה נוהג כך).
גדולי החסידות התייחסו לכתב יד קדשו של רבי מאיר מפרמישלן כסגולה וכ"קמיע קדוש". ברשותו של הרב הקדוש רבי צבי הירש מליסקא (רבו של האדמו"ר רבי ישעיה'לה מקרסטיר) היה מכתב בכתב ידו של רבי מאיר מפרמישלן והוא היה חביב עליו מאוד – "בגנזיו של הצדיק הקדוש רבי צבי הירש מליסקא, מונח היה מכתב בכתב ידו של רבינו, אותו קיבל הצדיק מליסקא במתנה מאת אחד מחסידיו. המכתב היה נצור אצל רבי צבי הירש כאישון, ונחשב בעיניו כמו קמיע קדוש. מדי פעם אף מראה היה אותו למקורביו" (אספקלריה המאירה, א, עמ' רנג).
האדמו"ר הקדוש רבי מאיר מפרמישלן (תקמ"ג-תר"י), מגדולי מאוריה של החסידות. בן רבי אהרן ליב מפרמישלן ונכד "רבי מאיר הגדול" מפרמישלן (תלמיד הבעש"ט). רבו המובהק היה רבי מרדכי מקרמניץ (בנו של רבי מיכל מזלוטשוב), אולם נהג להסתופף גם בצילו של ה"חוזה מלובלין". התפרסם במיוחד בצדקותו וברוח קדשו הצופה למרחוק. מאות סיפורי מופת וישועה מסופרים אודותיו. על פזרנותו לצדקה מסופרים נפלאות. ידוע כי נהג לפזר את כל רכושו לצדקה, מבלי להשאיר לעצמו מאומה, וכי לא היה עולה על יצועו בטרם חילק את כל כספי הצדקה שהיו בביתו. ההערצה כלפיו חצתה גבולות, והגאון רבי שלמה קלוגר, שלא היה חסיד, הספידו בכבוד גדול ואמר עליו: "מעלת הרב הצדיק המופלג המפורסם, איש אלקים... וזכיתי לראותו פעמיים כראות פני אלקים... לפי גדלו ומעשיו היה ראוי להיות מפורסם יותר ויותר, אך בפשטות שלו וענוה שלו גרם שלא הבינו הכל גדלו".
[1] דף (שני עמודים כתובים). 20 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים ובלאי. קרעים, עם פגיעה בטקסט. דיו דהויה. בעמוד אחד חלק גדול מהמילים ניתן לקריאה, ואילו בעמוד השני הדיו דהויה ביותר, ורוב המילים אינם ניתנות לקריאה. הדף שוקם בהדבקה ומילוי נייר. הדף נתון בתיקיית עור מהודרת.
מצורף אישור מומחה על זיהוי כתב-היד שלפנינו ככתב-יד קדשו של הרה"ק רבי מאיר מפרמישלן.

הסגולות שבאמירת פרק כ' בתהלים
סגולה מפורסמת ועתיקת יומין בכל תפוצות ישראל, לומר בכל עת צרה ומצוקה את פרק כ' בתהלים – "יענך ה' ביום צרה". סגולה זו כבר מוזכרת בספר הפרדס לרש"י, מובאת אצל ראשונים ומקובלים רבים, ונרמזת במדרשי חז"ל.
בעיקר ידועה הסגולה לגבי אשה בחודשי הריונה, ובפרט המקשה ללדת, שאומרים לידה מזמור זה י"ב פעמים (ויש אומרים: שבעים). סגולה זו מוזכרת בכמה מקומות בזוהר הקדוש, ובאחד מן המקומות אף כונה המזמור "שירתא דעוברתא" [שירת המעוברת] (זוהר, חלק ג, דף רמט/2). בזוהר ובספרים קדמונים רבים מבארים שבמזמור זה ישנם תשעה פסוקים הרומזים על תשעת חודשי העיבור, ושבעים תיבות כנגד שבעים צירי וחבלי לידה שיש לכל יולדת, וכנגד שבעים קולות שהיא צועקת בשעת הלידה. הסגולה מוזכרת במאות ספרים, ובפרט בספרי החיד"א. החיד"א בסוף ספרו "סנסן ליאיר" כותב שלימוד מזמור זה הוא סגולה לרפואה, וכלשונו: "ילמדו מזמור 'יענך' י"ב פעמים".
בספר שם טוב קטן מובא: "סגולה נפלאה בזמן שאדם בצער, הן יחיד הן רבים, וכן ליולדת המקשה לילד, יאמר מזמור למנצח מזמור לדוד יענך ה' ביום צרה וגו' – י"ב פעמים". בספר ילקוט מעם לועז, לאחר שמאריך בסגולת המזמור לגבי יולדת, הוא מסיים: "ולכן אנו אומרים מזמור זה אחר תפלת שמונה עשרה כדי שירחם הקב"ה עלינו ויעננו בשעת צערינו, כמו שעונה ליולדת; וכן טוב לאדם הנמצא בצער גדול לאומרו י"ב פעמים, וכן היולדת" (פרשת דברים, עמ' תקמ).
בשל סגולת הישועות הטמונה במזמור זה, נהגו מימות הראשונים בכל תפוצות ישראל לומר מזמור זה לאחר התפלה, בין "אשרי" ל"ובא לציון", וכפי שנימק זאת הטור בסוף סימן קלא: "שיש בו מענין הישועה" (וראה באבודרהם שהאריך בעניין זה).