מכתב מיוחד בכתב-ידו וחתימתו של הרוגוצ'ובר - עם משפט הערצה לאדמו"ר הזקן: "והכלל, כמעט כל מקום שפסק הגאון מלאדי ז"ל - אמת"

מכתב מיוחד בכתב-ידו וחתימתו של הרוגוצ'ובר - עם משפט הערצה לאדמו"ר הזקן: "והכלל, כמעט כל מקום שפסק הגאון מלאדי ז"ל - אמת"

מכתב ארוך ויוצא דופן, עם דברי תורה, בכתב-ידו וחתימתו של הגאון מרוגוטשוב (הרוגוצ'ובר) רבי יוסף רוזין אב"ד דווינסק. דווינסק, תרצ"ב [1932].
המכתב נשלח אל רבי יעקב לנדא, וכולל פלפול בעניין אמירת תחנון בימים שלאחר חג השבועות. אופן כתיבת המכתב ממחיש את מעיינו השופע בתורה ואת גאונותו של הרוגוצ'ובר. הוא החל לכתוב בראש הדף את התאריך: "יום ג' ט' סיון...", וקודם שהשלים את השנה: תרצ"ב, נמשך מיד לדון בעניין היום, כשהוא מתחיל לכתוב: "תשלומין של חה"ש [חג השבועות] נוהג גם עכשיו, נ"מ [נפקא מינא] אם יבנה המקדש...", ומכאן מפלפל בארוכה במשך כ-25 שורות בנידון, כשהוא מפנה לכל מרחבי ספרות חז"ל והפוסקים, ולבסוף מצדיק את מנהג חב"ד שאין אומרים תחנון עד י"ב סיון ועד בכלל ("לא כהמערערים") ומוסיף משפט יוצא דופן: "והכלל כמעט כל מקום שפסק הגאון האמיתי מלאדי ז"ל אמת". רק לאחר מכן כתב את פרט השנה, תרצ"ב, ונפנה לעצם המכתב.
בגוף המכתב מתייחס הרוגוצ'ובר לפניית הרב לנדא אליו, כנראה בעניין המלצה על רבנות שהוצעה לו, וכותב: "קבלתי מכ'[תבו] והנה אני איני מתערב רק אם ידרשו ממני בוודאי אי"ה אענה לטובתו עבורו ובלא זה א"א לי להתערב בשום דבר כי כן דרכי תמיד..." (בעניין הצעת הרבנות להרב לנדא, ראה פריט 410).
בשולי המכתב, לאחר החתימה, הוסיף הרוגוצ'ובר שתי שורות נוספות בעניין הסוגיה שדן בה קודם לכן.
המשפט "והכלל כמעט כל מקום שפסק הגאון האמיתי מלאדי ז"ל אמת" אינו אופייני לסגנונו של הרוגוצ'ובר ומבטא את הערצתו העצומה אל האדמו"ר הזקן בעל התניא, אותו כינה "הגאון האמיתי". בהזדמנות אחרת אמר הרוגוצ'ובר כי מאז חתימת הש"ס היו רק שניים שירדו לעומק דעתם של חכמי הש"ס - הרמב"ם והאדמו"ר הזקן (ראה מאמר "פענח רזא", בספר הזכרון מגדל עז, עמ' צב). מסופר כי פעם פלפל בשאלה האם כאשר רואים את מבצר פטרופבלובסקיה בפטרבורג, בו ישב האדמו"ר הזקן במאסר, צריכים לברך בנוסח "שעשה נס לאבותינו" או "שעשה נס לרבנו" (שם, עמ' צד).
המכתב נדפס בקובץ יגדיל תורה, שנה ז (ניו יורק תשמ"ג), עמ' עה-עז.
[1] דף. 27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים קלים וסימני קיפול.

שר התורה מרוגוטשוב (הרוגוצ'ובר) - הגאון רבי יוסף רוזין אב"ד דווינסק בעל "צפנת פענח"
הגאון המפורסם רבי יוסף רוזין (תרי"ח-תרצ"ו) - הידוע בכינויו "הרוגוצ'ובר" (על שם עיר הולדתו רוגוטשוב), נמנה על חסידי חב"ד-קאפוסט. בילדותו לקחו אביו לברכה אצל האדמו"ר בעל "צמח צדק" שברכו בלמדנות יתירה והורה לו ללמוד מסכת נזיר (יש אומרים שזו הסיבה שהרוגוצ'בר לא גזז את שערותיו). בצעירותו למד אצל הגאון רבי יוסף דב בער סולובייצ'יק בעל "בית הלוי" יחד עם בנו רבי חיים מבריסק. במשך כארבעים שנה, החל משנת תרמ"ט, כיהן כרב עדת חסידי חב"ד בעיר דווינסק שבלטביה, לצד אב"ד העיר הגאון בעל "אור שמח". דמות פלאית ויוצאת דופן בחריפותו וגאונותו המופלגת, בידיעת התורה כולה לכל חלקיה ופרטיה, בחידוש הגדרות וסברות עמוקות ודרכי לימוד מקוריות. אגדות רבות מסופרות על גאונותו ושקידתו העצומה בתורה. גאונותו האגדית זכתה להערכה גם בקרב הציבור הכללי בדורו, וידוע מאמר ביאליק אודותיו: "מן המוח שלו אפשר לחצוב שני איינשטיינים". עסק רבות בביאור תורת הרמב"ם, והשיב תשובות רבות בהלכה. תשובותיו וחידושיו פורסמו בסדרת ספריו "צפנת פענח". ספריו הנדפסים הם חלק מועט ממעיין תורתו הבלתי-נדלה שהיה מתגבר והולך בלי הפסקה. מחמת עמקות דבריו ובשל כתיבתו המקוצרת והמרומזת, הוקמו בדורות האחרונים מספר פרויקטים במטרה לפענח ולפרש את דבריו, ולהוציא את חיבוריו במהדורות מבוארות.
"פרשה בפני עצמה שאינה נכללת בתוך המסגרת הקבועה של גדולים וגאונים, היתה אישיותו התורנית של הגאון הרוגאצ'ובי, לא שאינה נכנסת מפני רוב גדלה ועמקה ורחבה, אלא שאינה נכללת. אין המדובר על שיעור הקומה, על הכמות, לא על הכמות של היקף הידיעות, הבקיאות, ולא על זו של עומק ההגיון. הקומה עצמה היא אחרת, מחומר אחר קורץ, מעיסה אחרת נילוש, בקיאות אחרת, הגיון אחר, פרשנות אחרת.
ודאי, אף מבחינת הכמות עלה בבקיאות, לא בלבד על בני דורו-דורנו, אלא אף על בני כמה דורות קודמים. כשאתה מעיין בספריו הראש מסתחרר מרוב הציונים ו'העיינים' והוא הדבר בנוגע לניתוחיו ההגיוניים ולביאוריו-פירושיו המקוריים.
יחיד הוא בין במספר העצום של החקירות המפשטות ובין בסכום הגדול של פירושיו החדשים [...]
הרוגאצ'ובי עומד נבדל ברשות היחיד. תפיסה מיוחדת לו. עין מיוחדת. באופן מיוחד הוא רואה. כשהוא מביא המון מראי-מקומות להענין שהוא דן בו, אנו מתפלאים לא בלבד על רוב הבקיאות, אלא אף - ובעיקר - על אופן ההסתכלות שלו. השוואות ואסוציאציות שהעין הרגילה אינה מרגישה בהן. רואה ואינה מרגשת. והוא הדין בנוגע לדרכי ההבנה שלו ולארחות ביאוריו ופירושיו. הכל נחתם במטבע מיוחדת" (רבי שלמה יוסף זווין, אישים ושיטות).