ספר צמח צדק - פסקי דינים - ווילנא, תרמ"ד - מהדורה ראשונה - העותק עם המשפט: "ואנכי בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים"

ספר צמח צדק - פסקי דינים - ווילנא, תרמ"ד - מהדורה ראשונה - העותק עם המשפט: "ואנכי בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים"

ספר צמח צדק - פסקי דינים, חידושים ופסקי הלכה על סדר דברי הטור, השלחן ערוך ונושאי כליהם, מאת רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. שני חלקים. ווילנא, תרמ"ד 1884. מהדורה ראשונה.
שני חלקים בכרך אחד. חלק ראשון על אורח חיים ויורה דעה. חלק שני על אבן העזר וחושן משפט (החלק הראשון נדפס בדפוס פין, רוזנקרנץ ושריפטזצר; והחלק השני בדפוס ראם).
בסוף חלק שני נדפסו שני דפי "לקוטים" בעניינים שונים [דפים סט-ע]. בדף סט/2 (בקטע המתחיל "עיטוף") מביא ה"צמח צדק" הוכחות מפסוקים בנ"ך שהמילה "עיטוף" אין פירושה עטיפת כל הגוף דווקא, אלא היא כוללת גם עטיפת חלק מהגוף. ה"צמח צדק" מתייחס שם לדברי הגר"א בנדון ומקשה על דבריו. בנוסח שלפנינו נדפס: "ואנכי בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים", אך קיימים עותקים בהם נדפס נוסח אחר בדברי ה"צמח צדק": "ואינה תשובה" (ראה פריט קודם). על משמעות הדבר התפתח פולמוס חריף. הרבי מליובאוויטש באחת מאגרותיו (אגרות קודש, ח, עמ' רלח) כותב על כך: "שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר... אשר המדפיסים בווילנא (ולא שמעתי ברור אם הבחור הזעצער והמפקחים עליו, אם גם המו"ל)... השתמשו בהזדמנות זו לזייף, ובמקום 'ואינה תשובה' הדפיסו הנוסח שמעתיק כת"ר, וכשהגיעו הטופסים הראשונים לליובאוויטש, הנה אחזו בכל האמצעים הנחוצים וחזרו והדפיסו את העמודים האחרונים בהנוסח של הצמח צדק..." (וראה בהרחבה בין היתר: הרב יהושע מונדשיין, עתון "מקור ראשון", מוסף "שבת", ב' אדר א' תשס"ח, עמ' 21-23; הרב שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, עמ' קכא-קכב; פרופסור שמואל גליק, אשנב לספרות השו"ת, עמ' 277-278; הרב דוד קמנצקי, ישורון, כ, עמ' תשצ-תשצג; זלמן רודרמן, הכתב יד הכריע: ואינה תשובה, אתר "שטורעם. נט", י"ב טבת תשס"ח; ומקומות נוספים. הפולמוס נערך גם בפורומים ובמות שונות באינטרנט).
לפנינו אחד מאותם עותקים בהם מופיע הדף המקורי, עם הנוסח "ואנכי בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים". בעותק שלפנינו, שהיה ברשותו של רבי משה יהודה ליב לנדא - רבה של בני ברק, נמחק משפט זה בעט, ובמקומו נכתב בשוליים הנוסח: "ואינה תשובה".
חותמות רבי משה יהודה ליב לנדא אב"ד בני ברק וחותמות נוספות.
[2], רפו, [2], נ; ע דף. שני דפי שער לכל חלק. 22 ס"מ. נייר יבש ושביר. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי קל. קמטים וקרעים בשולי מספר דפים. סימני עש קלים. מספר דפים וקונטרסים מנותקים. כריכה פגומה וקרועה.

על יחסו של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש אל הגר"א ותורתו

האדמו"ר ה"צמח צדק" מרבה להביא בספריו מביאור הגר"א לשלחן ערוך ומפירושיו על המשניות. יתירה מכך, ברשימה של הנהגות טובות שכתב ה"צמח צדק" לעצמו, הוא מציין את הנהגת הגר"א: "הגר"א ישן ג' חצאי שעה בלתי רצופים, וגם באותן חצאי שעה שפתיו מרחשן" (אגרות קודש מאת כ"ק האדמו"ר הצמח צדק, מהדורת תשע"ג, עמ' נה, ראה גם: רשימות הרב"ש, עמ' קמ-קמא). עם זאת, ה"צמח צדק" לא נמנע מלחלוק על פסקיו ועל ראיותיו של הגר"א היכן שהיה סבור אחרת. כך נהג גם לגבי הב"ח, הש"ך, ה"שאגת אריה" ועוד מגדולי האחרונים, ה"צמח צדק" לא היסס לחלוק עליהם בלשונות חריפים במקומות בהם מסקנתו והבנתו היו שונות.

למעלה ממאה פעמים מביא ה"צמח צדק" בחיבוריו מדברי הגר"א. על פי רוב הוא סבור כמוהו, מסתייע בראיותיו, ולעתים אף מביא הוכחות נוספות לדברי הגר"א. עם זאת, בכעשרים מקומות הוא חולק על דברי הגר"א, ולא אחת אף בלשון חריפה.

להלן כמה ציטוטים מדברי ה"צמח צדק" בהם חולק על הגר"א:

"אף שראיתי בביאורי הגר"א... אין דבריו נראים כלל... דברי הגר"א בזה הם שלא בעיון כלל" (מקוואות, ו, ז); "וראיתי להגר"א... ואין טעם לסברא זו... גם לא עיין הגר"א ברמזים שבפרק תינוקת דמשמע להיפוך" (שו"ת חלק יורה דעה, סימן קסד, סוף סעיף א); "וראיתי להגר"א... ולעניות דעתי הוציא המשנה מפשוטה" (שם, סימן קסב, סעיף ג); "מה שהשיג הגר"א... וכתב דדברי המחבר בשלחן ערוך שם תמוהין... נהפוך הוא, דדבריו תמוהין" (שם). כמו כן בראש החלק הראשון בכרך שלפנינו, בסעיפים ז-ח, דן ה"צמח צדק" בראיות הגר"א לשיטתו הידועה בגדר חובת כיסוי הראש, והוא דוחה את ראיותיו אחת לאחת. יתירה מכך, גם בחלק שני בכרך שלפנינו (שנדפס בדפוס ראם), חולק ה"צמח צדק" על הגר"א ואינו מקבל את ראיותיו: "ראיתי בביאורי הגאון סי' תרכ"ג שהביא ראיה להב"י... ולפע"ד אין זו ראיה כלל... ודלא כמ"ש הגאון" (ו/1 מהספירה השלישית).

כאן המקום לציין את העובדה שכל ספרי הצמח צדק בהלכה נדפסו בשנים תר"ל-תרמ"ד בדפוסי ווילנא השונים, ובאף אחד מהם לא ידוע על שינוי שנעשה באופן התבטאותו של ה"צמח צדק" כפי שנעשה בספר "פסקי דינים" שלפנינו.